ישראל קירזנר - היזם כמי שמזהה פער מחירים בשוק

ישראל מאיר קירזנר נולד ב-13 בפברואר 1930 בלונדון, בן לרב ותלמיד חכם. בגיל עשר עברה המשפחה לדרום אפריקה, והוא למד שנה באוניברסיטת קייפטאון ב-1947. אחר כך שהה שנה בתוכנית החיצונית של אוניברסיטת לונדון, וב-1949 הגיע לניו יורק. ב-1954 סיים תואר ראשון בהצטיינות במכללת ברוקלין, ב-1955 תואר במנהל עסקים בניו יורק, וב-1957 דוקטורט בכלכלה שם, בהנחיית לודוויג פון מיזס. העבודה הפכה לספר "נקודת המבט הכלכלית" ב-1960. מ-1957 עד פרישתו סביב 2000 לימד באוניברסיטת ניו יורק, וב-1976 הקים שם תוכנית ללימודי אסכולה אוסטרית. במקביל נשאר רב ותלמיד גמרא. בכיס של מהגר צעיר בברוקלין זה אומר מחיר שונה באותו רחוב, חנות שפותחת מוקדם יותר, ופער שמישהו יכול לסגור.

ב-1973 יצא הספר "תחרות ויזמות". קירזנר טען שהמודל של תחרות משוכללת מפספס את הדמות שמניעה את השוק. היזם אינו בהכרח ממציא מכונה חדשה, כפי שתיאר יוזף שומפטר. הוא קודם כל ער: שם לב שמחיר העגבניות בשוק אחד נמוך ממחירן בשוק השני, קונה כאן ומוכר שם, וסוגר את הפער. הרווח הוא פרס על גילוי, לא גזל. כשהערנות עובדת, הפערים מצטמצמים והמחיר מתקרב לעלות. כשהערנות נחסמת ברישיון, במכס או באיסור, הפער נשאר והצרכן משלם. ב-1979 יצא "תפיסה, הזדמנות ורווח", וב-1985 "גילוי והתהליך הקפיטליסטי". כולם מפתחים את אותו מנוע: שוק הוא תהליך של גילוי, לא תמונת שיווי משקל קפואה.

כשהפער בין שני מחירים הוא משכורת

בכיס זה אומר סיפור יומיומי. חנות אחת מוכרת חלב ב-7 שקל, והחנות מעבר לכביש ב-8. מי שמעביר את הלקוחות ואת הסחורה מרוויח את ההפרש, והמחירים מתקרבים. אפליקציה שמשווה ביטוח רכב עושה את אותה עבודה: חושפת פער, והפרמיה יורדת למי שטורח לבדוק. יזם שפותח קו משלוחים לשכונה בלי סופר מוריד את מחיר הזמן של התושבים. בלי הערנות הזו, הפער נשאר והבית משלם ביוקר או בנסיעה. זו מיקרו כלכלה של גילוי, לא של נוסחה סגורה. הרווח הקטן על בקבוק הוא אות: מישהו ישן, ומישהו אחר התעורר.

קירזנר הבחין בין יזמות שומפטריאנית, ששוברת מבנה קיים במכה, לבין יזמות של ערנות, שמאתרת מה שכבר קיים ואינו מתומחר. שתיהן חשובות, והשנייה שקטה יותר. היא מסבירה גם את החנות הקטנה וגם את הסוחר במטבע. בשוק ההון, מי שמזהה חברה זולה ביחס לנכסיה עושה ארביטראז' של ערנות. בשוק העבודה, מי שמחבר מעסיק מחפש לעובד מתאים סוגר פער שכר. הרגולציה יכולה לעזור כשהיא מגינה על רכוש וחוזה. היא מזיקה כשהיא הופכת את הגילוי עצמו לרישיון. בכיס של עצמאי ישראלי זה נשמע כמו טופס: כל חודש של המתנה לאישור הוא פער מחירים שנשאר פתוח, והלקוח ממשיך לשלם את המחיר הישן.

הייחוד היה להחזיר את היזם למרכז בלי להפוך אותו לגיבור על. הוא לא בהכרח ממציא. הוא שם לב. ב-2006 קיבל את הפרס העולמי למחקר יזמות. ספריו נכנסו לקורסים של אסכולה אוסטרית, וגם כלכלנים מחוץ לאסכולה אימצו את הרעיון שהשוק הוא תהליך. מי שקורא על מה זו כלכלה פוגש אצלו את האדם שמזיז מחיר, לא רק את העקומה. בקרנות נאמנות, מנהל שמזהה אגח זול ביחס לסיכון עושה גרסה פיננסית של אותה ערנות. בסופר, מי שמשווה מחיר לשקל מוציא את הפער מהכיס של הרשת אל הכיס של הבית.

בניו יורק של שנות החמישים ראה חנויות מהגרים שמוכרות בזול יותר כי הן מזהות לקוח שהרשת הגדולה מתעלמת ממנו. זו הייתה המעבדה שלו: פער מחיר ברחוב, לא רק בספר. הוא כתב שהרווח היזמי נעלם אחרי שהגילוי מפסיק להיות חדש, וחוזר כשנפתח פער אחר. לכן שוק חי אינו מצב של אפס רווח לנצח. הוא רצף של גילויים קטנים. ב-1963 יצא גם "תורת השוק ומערכת המחירים", ספר מוקדם שכבר שם את התהליך לפני התמונה הסטטית. קירזנר נשאר בניו יורק, לימד, וכתב על צדק חלוקתי ועל תהליך השוק גם אחרי הפרישה. הכלל שנשאר בבית פשוט. אם שני מחירים לא מתיישבים, מישהו יכול להרוויח מסגירת הפער, והרווח הזה הוא הסימן שהשוק עוד לא גילה הכל. כשהפער נסגר, הצרכן מקבל מחיר טוב יותר, והיזם מחפש פער חדש. זו תנועה, לא תמונה.