תשע שנים חשבה שהיא היועמ"שית של המחוז - ואז הכל השתנה
עובדים במחוז צפון של שירותי בריאות כללית כינו אותה "עורכת הדין המחוזית", מנהלים העבירו לבדיקתה חוזים כ"יועצת המשפטית של המחוז", אבל כשהיא ביקשה תפקיד רשמי, העובדת לא קיבלה תשובה במשך שנים. בית הדין לעבודה דחה את טענתה להתעמרות, אבל מצא שכללית "בחרה
לפעול בחוסר שקיפות" כלפיה, ופסק לה 38 אלף שקל
תארו לעצמכם שאתם עובדים תשע שנים במקום עבודה, כולם קוראים לכם "עורך הדין של המחוז", מנהלים בכירים שולחים לכם חוזים "לבדיקה של היועץ המשפטי", אבל בפועל אף אחד לא טרח להגיד לכם באופן רשמי אם אתם באמת בתפקיד הזה או לא. זה בדיוק מה שקרה לאלונה טוהר כהן, עורכת דין בהכשרתה שעבדה בשירותי בריאות כללית במחוז צפון, ותבעה את קופת החולים בטענה שהתעמרו בה ופגעו בתפקידה. בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת דחה את רוב טענותיה, אבל בסופו של דבר עדיין חייב את כללית לפצות אותה.
טוהר כהן התקבלה לעבודה בכללית ב-2014, רשמית בתפקיד כלכלנית, בכפיפות למנהל הכספים של המחוז. אלא שבחוזה ההעסקה שלה נכתבה הערה מעניינת: היא "עורכת דין בהכשרתה, ולכן תיתן למחוז ייעוץ משפטי ככל שיידרש". וכך היה בפועל - היא טיפלה במכרזים, בדקה הסכמים מול ספקים וסייעה בסוגיות משפטיות שונות. במשך השנים, גורמים שונים במחוז אפילו התייחסו אליה כאילו היא ממש היועצת המשפטית: מנהל בריאות הנפש המחוזי כתב באחד המיילים שהוא מעביר חוזה "לבדיקתה של אלונה היועצת המשפטית של המחוז", ומנהל מחוז צפון לשעבר כינה אותה בהתכתבות "עורכת הדין המחוזית".
הבעיה היא שתפקיד שכזה - יועצת משפטית עם מעמד רשמי - פשוט לא היה קיים במחוזות כלל, אלא רק בלשכה המשפטית המרכזית. בית הדין האזורי לעבודה נוף הגליל-נצרת קבע חד-משמעית כי, "התובעת לא הועסקה כ'יועצת משפטית' במחוז צפון אלא כהגדרתה בחוזה האישי". בנוסף, בחקירה הנגדית טוהר כהן עצמה אישרה שבתקופה שהתקבלה לעבודה "לא היה תקן ליועצים משפטיים... והדבר הכי קל היה להכניס אותי כחוזה אישי, ככלכלנית, כי לא היה משהו אחר".
הריב על המכרז שלא הוכח, וה"רחמים" שקיבלו פרשנות אחרת
חלק מרכזי בתביעה נגע לטענתה, שלפיה המנהל האדמיניסטרטיבי של המחוז, רפי ברום, "התנקם" בה אחרי שהאשימה אותו ב"זיגזוג" במכרז לאספקת שלטים למרפאות ב-2016, ומאותו הרגע הוא החל, לדבריה, לצמצם את תפקידה במכרזים ולהכפיש אותה. בית הדין לא קנה את הגרסה: לא הוצגו ראיות לוויכוח הנטען, והתובעת אף בחרה שלא להזמין עדים שיכלו לתמוך בגרסתה. בנוסף, מהתכתובות עלה שברום דווקא תמך בהמלצתה לבטל את המכרז.
השופטת גם התייחסה לטענה שלפיה ברום גילה כלפיה עוינות בעדותו, כשהסביר מדוע לא נערכו לה שיחות משוב: "המחוז ריחם על אלונה... פשוט ריחמנו על אלונה, השתדלנו באמת לא לפגוע בה, וזו הטעות אולי שהמחוז עשה... אני מכבד אותה כבן אדם". בית הדין קבע שמדובר לכל היותר בהתנשאות מסוימת, לא בעוינות.
ב-2018 יצרה כללית תפקיד חדש - רפרנט משפטי - וטוהר כהן התראיינה אליו. אחרי הריאיון היא לא קיבלה תשובה במשך שנים, עד שבסוף 2022 שלחה בעצמה מייל לברר מה קורה עם זה, וגם אז היא נאלצה לחכות עד ינואר 2023 למכתב הדחייה רשמי. בהמשך, באפריל 2023 היא זומנה לשימוע כדי "להגדיר במדויק" את תפקידה, ולאחריו הוצע לה תפקיד חלופי שהיא סירבה לו, ולבסוף צומצמו סמכויותיה המשפטיות - בלי פגיעה בשכר.
"אני לא אמרתי שזה בסדר, רצוי היה שזה היה נעשה אחרת"
בית הדין קבע שההחלטות המקצועיות כלפיה, הן לגבי המכרזים והן לגבי אי-קבלת התפקיד, נעשו משיקולים עניינים ולא ממניעים זרים. אבל הוא לא התעלם מהתנהלות הקופה: מנהלת משאבי האנוש במחוז אישרה בעדותה שהתהליך מול טוהר כהן לא היה תקין. לדבריה, "אני לא אמרתי שזה בסדר, רצוי היה שזה היה נעשה אחרת, זה לא נעשה". גם עורך הדין הכללי שראיין אותה לתפקיד הרפרנט העיד שהעמימות סביב תפקידה חייבה "לעשות סדר" לא רק מולה, אלא מול המחוז כולו.
בסיכומו של דבר, בית הדין קבע כי, "העמימות שנוצרה סביב תפקידה של התובעת היתה נוחה במידה מסוימת גם לאנשי המחוז, אשר נהנו מעבודה משפטית... במקום לטרוח ולפנות ללשכה המשפטית. מצב זה יצר אצל התובעת תחושה שהיא אינה מוערכת... הימנעות הנתבעת כל השנים מלהסדיר את הנושא אינה מהווה התנהגות בתום לב".
בסופו של ההליך, אף שתבעה כ-500 אלף שקל, נפסק לטוהר כהן פיצוי של 38 אלף שקל בלבד עבור עוגמת נפש, ואילו לגבי הוצאות המשפט - כל צד יישא בשלו. המסר שעולה מפסק הדין ברור: גם אם מעסיק לא התעמר באופן שמזכה בפיצוי מלא, שתיקה ממושכת סביב הגדרת תפקיד של עובד עלולה עדיין לעלות לו כסף.
