יעקב פרנקל - שער החליפין כמחיר של נכס בשוק פתוח

יעקב אהרן פרנקל נולד ב-8 בפברואר 1943 בתל אביב, למד בתיכון צייטלין, ושירת בצבא ב-1960 עד 1963. ב-1966 סיים תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה באוניברסיטה העברית. בשיקגו סיים תואר שני ב-1969 ודוקטורט ב-1970, אצל רוברט מונדל, על כסף, עושר ומאזן תשלומים במודל צבירה. לימד בתל אביב, ואחר כך היה פרופסור בשיקגו ב-1973 עד 1987, מופקד על קתדרה לכלכלה בינלאומית, ועורך בכתב העת לכלכלה פוליטית. ב-1987 עד 1991 היה היועץ הכלכלי הראשי ומנהל המחקר של קרן המטבע. ב-1991 עד 2000 כיהן שני מאני נגיד בנק ישראל. בכיס של ילד תל אביבי בשנות החמישים זה אומר לירה, פיקוח מטבע, ונסיעה לחוץ לארץ שדורשת אישור להוציא דולרים.

ב-1976 פרסם את המאמר "גישה מוניטרית לשער החליפין: היבטים דוקטרינריים וראיות אמפיריות". השער אינו רק מחיר של סחורה בסחר. הוא מחיר של נכס. הביקוש לדולרים ולשקלים תלוי בכמות הכסף, בציפיות ובריבית, בדיוק כפי שהביקוש לאגח תלוי בתשואה. חדשות על אינפלציה עתידית זזות לשער היום, לא בעוד שנה. זו גישת נכסים למטבע, והיא שינתה איך קוראים שוק מט"ח. כנגיד פעל לייצב מחירים אחרי הייצוב של 1985, לפתוח את שוק המטבע, לבטל פיקוח על מטבע חוץ, ולחבר את ישראל לשוקי הון. האינפלציה ירדה לסביבה חד-ספרתית, ואחר כך נמוכה יותר. ב-2002 קיבל את פרס ישראל בכלכלה.

כשהדולר בחלפן הוא מחיר של אמון

בכיס זה אומר חופשה, יבוא מחשב, ומשכנתה צמודה למטבע. אם השקל נחלש, החופשה יקרה והחוב במטבע תופח. אם השקל מתחזק, היבוא זול והיצואן מרוויח פחות. פרנקל לימד שהשער זז כשמצפים ליותר אינפלציה מקומית, או לריבית נמוכה יחסית. לכן בנק מרכזי שמאבד אמון רואה את השער בורח עוד לפני שהמדד מודפס. בכיס של יבואן רהיטים זה מלאי שנקנה בדולרים ומכר בשקלים. בכיס של משק בית זה מחיר רכב מיובא. מי שקורא על הבנק המרכזי והריבית פוגש את הגשר: ריבית משנה ביקוש לשקל, והשער מתרגם את זה למחיר במכולת של מוצרים מיובאים.

בשנות התשעים הוסר בהדרגה פיקוח המטבע. ישראלי יכול היה לקנות מטבע, להשקיע בחוץ, ולקבל שכר במטבע זר בלי לעבור ועדה. שוק ההון נפתח, והמשק נכנס למועדון של כלכלות עם שער שנקבע בשוק יותר מאשר בצו. אחרי הנגידות עבר לשוק הפרטי: יושב ראש מריל לינץ' אינטרנשיונל, סגן יושב ראש AIG, ואחר כך יושב ראש ג'יי פי מורגן צ'ייס אינטרנשיונל. המבקרים ראו במעבר הזה קרבה יתרה לשווקים. התומכים ראו המשך של אותו מבט: שער הוא מחיר, והמחיר צריך שוק עמוק. בכיס זה אומר גם תיק השקעות. מי שמחזיק קרן מנייתית בחוץ חשוף לשער, לא רק למדד המניות.

הייחוד היה להביא מודל שיקגו של כסף ושער אל ירושלים של מדיניות. הוא דיבר על ציפיות לפני שהמילה הייתה סיסמה. הוא פתח שוק מטבע במשק שחי שנים עם הקצבות. מי שמסתכל על מאקרו כלכלה פתוחה רואה אצלו את השקל כנכס בין נכסים, לא ככרטיס פנימי. בקרנות נאמנות, חשיפת מטבע היא החלטה, לא תקלה. במניות יצואנים, השער נכנס לשורת הרווח.

בשיקגו לימד שציפיות נמדדות גם בשוק החוזים, לא רק בסקר. אם החוזה לשקל בעוד שלושה חודשים זז היום, הבית שמתכנן נסיעה כבר משלם. כנגיד עבר בהדרגה מזחילת שער אל משטר גמיש יותר, עם רצועות שהתרחבו עד שנפתחו. היצואנים התלוננו על שקל חזק, והוא ענה שיציבות מחירים היא התשתית לשכר אמיתי, לא שער חלש כסובסידיה. ב-1976 ערך עם הארי ג'ונסון כרך על הגישה המוניטרית למאזן התשלומים. ההשפעה נשארה בכל יום שבו החלפן מציג שער, בכל יבואן שמחדש מלאי, ובכל משק בית שסופר כמה שקלים עולה דולר אחד לחופשה. בתל אביב של שנות התשעים ראו חנויות מטבע בלי תור לאישור. משפחה יכלה לקנות דולרים לחופשה, פירמה יכלה לגדר סיכון, וקרן יכלה להחזיק נכס בחוץ. הפתיחה הזו הייתה המעבר ממשק סגור למחיר נכס חי. פרנקל נתן שם למה שקורה בחלון: זה לא צו ממשלתי, זה מחיר של אמון, ריבית וכמות כסף. כשהאמון יציב, השער זז בגבולות שאפשר לחיות איתם. כשהאמון נשבר, המחיר במדף של מוצר מיובא קופץ באותו בוקר.