ויליאם ויקרי - מכרז מחיר שני ותמחור גודש בדרך

ויליאם ספנסר ויקרי נולד ב-21 ביוני 1914 בוויקטוריה, קולומביה הבריטית. בגיל שלושה חודשים עברה המשפחה לניו יורק. סיים את אנדובר ב-1931, תואר במתמטיקה בייל ב-1935, ותואר בכלכלה בקולומביה ב-1937. במלחמה עבד במס, ואחריה סייע ברפורמת קרקע ביפן. דוקטורט קיבל בקולומביה ב-1947, והעבודה יצאה כספר "סדר יום למיסוי פרוגרסיבי". לימד בקולומביה עד סוף חייו, חי בהייסטינגס על ההדסון, והיה קווייקר. ב-8 באוקטובר 1996 הוכרז כזוכה פרס נובל לכלכלה, יחד עם ג'יימס מירליס, על תמריצים תחת מידע לא סימטרי. ב-11 באוקטובר מת מהתקף לב בהאריסון, ניו יורק, בן 82, בלי להספיק לקבל את הפרס.

ב-1961 פרסם בכתב העת למימון את המאמר "נגד ספקולציה, מכרזים והצעות סגורות תחרותיות". שם תיאר מכרז שבו המנצח משלם את ההצעה השנייה, לא את שלו. במכרז כזה כדאי להציע את הערך האמיתי. מי שמציע פחות מדי מפסיד חפץ שהיה שווה לו. מי שמציע יותר מדי עלול לשלם, במכרז רגיל, מחיר מנופח. מחיר שני מנתק את ההצעה מהתשלום, והאמת יוצאת. הוא כתב גם על תמחור גודש: נסיעה בשעת שיא צריכה לעלות יותר מנסיעה בלילה, כי היא גוזלת זמן מכולם. חברת חשמל וחברת רכבת יכולות לגבות לפי העומס. הרעיון נכנס מאוחר יותר לכבישי אגרה ולתעריפי חשמל.

כשההצעה הכנה חוסכת קללה אחרי המכירה

בכיס זה אומר מכירת דירה או רכישת רכב במכרז. במכרז רגיל הקונה מנחש מה האחרים יציעו, ומפחד מ"קללת המנצח": לשלם יותר מדי. במכרז ויקרי הוא כותב כמה הדירה שווה לו, ומשלם לפי ההצעה שמאחוריו. אם הדירה שווה לו מיליון וחצי שקל וההצעה השנייה מיליון וארבע מאות אלף, הוא משלם את הנמוך יותר. האמת חוסכת ניחוש. בשוק אינטרנט, מכירות פומביות רבות פועלות בגרסה של הכלל הזה. מי שקורא על מיקרו כלכלה של מידע פוגש את השאלה: איך לגרום לאדם לחשוף מה הוא באמת מוכן לשלם, בלי שיפחד שהגילוי ייענש.

תמחור הגודש נכנס לכיס בנסיעה. אם הכביש חינם בשמונה בבוקר, כולם נכנסים, והזמן נגמר. אגרה גבוהה בשעה הזו דוחפת חלק מהנסיעות לתשע, לרכבת, או ליום אחר. מי שחייב להגיע בשיא משלם, ומי שיכול לחכות חוסך. בחשמל זה תעריף לילה מול תעריף ערב. בכיס של משפחה זה הפעלת מכונת כביסה אחרי עשר, לא בשיא. ויקרי ראה בזה צדק של קיבולת, לא עונש. הכביש והרשת יקרים בשעת לחץ, והמחיר צריך לספר את זה. בלי המחיר, התור עצמו הוא המס, והוא נופל על מי שיש לו פחות גמישות.

בספר על מס ב-1947 הציע למסות לפי הכנסה ארוכת טווח, לא לפי שנה חריגה. בונוס חד-פעמי לא צריך להקפיץ מדרגה כאילו הוא משכורת קבועה. בכיס זה אומר מענק פרישה או מכירת דירה. מס שנתי חד על אירוע חד-פעמי דוחף לדחות, לפצל, או להסתיר. מס על ממוצע שנים מרגיע. הייחוד היה לחבר תיאוריה של תמריץ לבעיות רחוב: מכרז, פקק, חשבון חשמל. הוא היה תיאורטיקן של מעשה. מי שמסתכל על מה זו כלכלה פוגש אצלו מחיר ככלי לחשוף אמת ולהקצות קיבולת, לא כגזירה.

ההשפעה יושבת במכרזי תדרים, במכרזי אינטרנט, ובאגרות גודש בערים. הפרס ניתן על מידע חבוי: האדם יודע על עצמו יותר מהמדינה או מהמוכר, והכלל צריך להתחשב בזה. בכיס נשאר כלל. אם התשלום תלוי ישירות במה שהמציע אמר, כדאי לשקר. אם התשלום תלוי במה שאמר האחר, האמת משתלמת יותר. ויקרי מת שלושה ימים אחרי ההכרזה, והכלל נשאר בשוק. בכל פעם שאתר מכירות מעלה את המחיר אוטומטית עד לתקרה שהקונה קבע, הבית משתמש ברעיון מ-1961, גם בלי לדעת את השם.

כקווייקר דיבר על מס ועל תעסוקה מלאה באותה נשימה. תמחור נכון אינו תחליף לעבודה. הוא כלי לתת לעבודה לזוז בלי פקק מיותר. בכיס של נהג ירושלמי או תל אביבי בשעת שיא זה רבע שעה שנשרפת בדלק ובשכר. אגרה שמפזרת את הרבע שעה הזו מחזירה שקל בזמן, גם אם היא נראית כמס חדש. ויקרי ביקש לראות את הזמן עצמו כמחיר, והכביש כמשאב שנגמר כל בוקר מחדש.