ג'יימס מירליס - מס הכנסה כשאדם יודע על עצמו יותר

ג'יימס אלכסנדר מירליס נולד ב-5 ביולי 1936 במיניגאף, סקוטלנד, וגדל בניוטון סטיוארט. למד מתמטיקה ופילוסופיה של הטבע באדינבורו, סיים ב-1957, ועבר לקיימברידג'. דוקטורט קיבל ב-1963, על צבירה אופטימלית באי-ודאות, אצל ריצ'רד סטון. ב-1962-1963 ייעץ בפרויקט הודו של MIT בדלהי, ואחר כך לימד בקיימברידג'. ב-1968 עד 1995 היה פרופסור באוקספורד, ואז חזר לקיימברידג'. ב-1996 קיבל את פרס נובל לכלכלה עם ויליאם ויקרי, על תמריצים תחת מידע לא סימטרי. ב-1997 הוענק לו תואר אבירות. מת ב-29 באוגוסט 2018 בקיימברידג', בן 82. בכיס של ילד בעיירה סקוטית זה אומר שכר נמוך לצד שאיפה למלגה, ומס שהמדינה גובה בלי לראות מי יכול לעבוד יותר.

ב-1971 פרסם בכתב העת ללימודים כלכליים את המאמר "חקירה בתורת מס ההכנסה האופטימלי". המדינה רוצה לגבות מהעשירים ולתת לעניים, אבל אינה רואה את הכישרון עצמו. היא רואה הכנסה. אם המס השולי גבוה מאוד למעלה, בעל הכישרון עובד פחות, מדווח פחות, או עובר לנכס אחר, והבסיס נעלם. התוצאה המפתיעה של החישוב הייתה שמדרגה עליונה מתונה, לא דרקונית, מניבה יותר שוויון נטו כי העבודה נשארת. באותה שנה, עם פיטר דיימונד, פרסם שני מאמרים על מס וייצור ציבורי: כדאי לשמור על יעילות בייצור, ולגבות דרך מס הכנסה יותר מאשר דרך עיוות מחיר לכל מוצר.

כשמס כבד מדי מקטין את העוגה שהוא יושב עליה

בכיס זה אומר שכיר שמקבל הצעת שעות נוספות. אם מכל שקל נוסף נשאר מעט מאוד אחרי מס, הוא אומר לא. העצמאי שמחליט אם לקחת לקוח נוסף עושה אותו חשבון. המדינה רוצה את השקל הנוסף לגן ולבית חולים, אבל אם השקל אינו נוצר, אין מה לגבות. מירליס נתן מסגרת לחשבון הזה, לא סיסמה נגד מס. הוא עצמו ייעץ למפלגת הלייבור בשנים של מדרגות גבוהות, והחישוב שלו יצא נמוך הרבה יותר מהמדרגה שהייתה נהוגה בבריטניה אז. מי שקורא על מיקרו כלכלה של תמריץ פוגש את המידע החבוי: רק האדם יודע כמה קשה לו לעבוד עוד שעה, והמס צריך להשאיר לו סיבה לגלות את זה במעשה.

אותו היגיון עובד בביטוח ובחוזה עבודה. מעסיק אינו רואה מאמץ, רק תוצאה. שכר קבוע מלא מזמין רפיון. שכר שתלוי רק בתוצאה מטיל על העובד סיכון שהוא אינו שולט בו. החוזה האופטימלי מערבב. בכיס של סוכן מכירות זה עמלות לצד בסיס. בכיס של רופא זה שכר עם רכיב איכות, לא רק מספר תורים. מירליס נתן את הכלים לכתוב את החוזים האלה במתמטיקה, והם נכנסו לרגולציה, למס ולביטוח. בישראל זה נשמע בוויכוח על מס יסף, על מע"מ, ועל נקודות זיכוי. נקודת זיכוי למשפחה היא העברה. מדרגה שולית גבוהה היא תמריץ הפוך בשעה הנוספת.

הייחוד היה לפתור בעיה שויקרי הציג ולא סגר במלואה: איך למסות כשהיכולת נסתרת. הוא הביא מתמטיקה קשה אל שאלת צדק יומיומית. מי שמסתכל על מה זו כלכלה של מדינה פוגש אצלו את המס כחוזה, לא כגזרה. החוזה צריך להיות כזה שאדם בעל יכולת יבחר לעבוד ולדווח, לא לברוח. ב-1971 זה היה מאמר. אחר כך זה הפך לשפת רשות המסים בעולם.

ההשפעה יושבת בכל רפורמת מס שמחשבת גמישות היצע עבודה, בכל קצבה שנשחקת כשנכנסים למשרה, ובכל דיון על מס שולי עליון. בכיס נשאר כלל. מס שממרק את השקל האחרון אינו בהכרח מס שממרק עוני. אם השקל האחרון אינו נוצר, גם ההעברה קטנה. מירליס לא ביקש לבטל מס. הוא ביקש מס שרואה את מה שנסתר, ומשאיר בארנק די סיבה לפתוח את המחשב בבוקר. במשק בית ישראלי זה ההפרש בין שעות נוספות שנלקחות לבין שעות שנשארות בבית, לפי מה שנשאר אחרי המדרגה.

בהודו של ראשית שנות השישים ראה תכנון לצד שוק חסר, והבין שמודל בלי מידע חבוי נכשל בשטח. הפקיד אינו יודע מה החקלאי יכול לגדל, והחקלאי מגיב למס ולמחיר הנתון. אותו שיעור חזר באוקספורד כשחישב מס בבריטניה. בכיס של עצמאי ישראלי שמדווח למקדמות זה אותו מתח: כמה לגלות, כמה להשקיע, וכמה יישאר. המאמר מ-1971 נתן למדינה דרך לחשוב על המתח הזה בלי להעמיד פנים שהכישרון גלוי בטופס.