רוברט אנגל - סערות במחירים שמגיעות בצרורות לשוק
מסירקיוז ב-1942: הפיזיקאי שבנה מודל לתנודתיות, והראה ששקט וסערה בשוק מתחלפים ולא נשארים קבועים
רוברט פריי אנגל נולד ב-10 בנובמבר 1942 בסירקיוז, ניו יורק, למשפחה קווייקרית, וגדל במדיה, פנסילבניה. למד פיזיקה בוויליאמס קולג', סיים ב-1964, המשיך לתואר בפיזיקה בקורנל ב-1966, ועבר לכלכלה. דוקטורט קיבל ב-1969. לימד ב-MIT, ב-1975 עבר לסן דייגו, ושם עם קלייב גריינג'ר בנה אסכולה של סדרות זמן. ב-2000 עבר לבית הספר שטרן בניו יורק, והקים מכון לתנודתיות. ב-2003 קיבל את פרס נובל לכלכלה עם גריינג'ר, על שיטות לניתוח סדרות עם תנודתיות משתנה בזמן, מודל ARCH. בכיס של נער קווייקר זה אומר שוק שקט לצד שבוע שבו המחירים קופצים, בלי מודל עדיין לשני המצבים.
ב-1982 פרסם בכתב העת אקונומטריקה את המאמר על הטרוסקדסטיות מותנית אוטורגרסיבית, עם אומדן לשונות האינפלציה בבריטניה. הרעיון: הסערה באה בצרורות. יום תנודתי בא אחרי יום תנודתי. שבוע שקט בא אחרי שבוע שקט. השונות אינה קבועה. היא תלויה בעבר הקרוב. אחר כך בא GARCH, עם תלמידים כמו טים בולרסלב, והמודלים הפכו לכלי יומי בבנקים, בבורסות ובחישוב סיכון. ב-1987, עם גריינג'ר, יצא גם מאמר הקואינטגרציה. שני הכלים יחד: קשר ארוך, וסערה קצרה.
כשהבורסה רגועה חודשים ואז רועדת שבועיים
בכיס זה אומר תיק מניות. חודשים המדד זז צעדים קטנים, ואז מגיע שבוע שבו הוא נופל 3% ביום. מי שחישב סיכון לפי ממוצע שנתי ישן הופתע. אנגל נתן מודל שמעדכן את הסערה לפי הימים האחרונים. באופציות, המחיר של הגנה עולה כשהתנודתיות עולה. במשכנתה בריבית משתנה, התשלום יכול לקפוץ בצרור של החלטות ריבית, לא במתינות. מי שקורא את המדריך הגדול לקרנות נאמנות וקרנות סל פוגש קרנות שמפרסמות תנודתיות. המספר הזה אינו קבוע. הוא נושם.
בכיס של יצואן, שער השקל שקט חודשים ואז קופץ אחרי משבר. מלאי שנקנה לפי שער ישן נפגע. גידור עולה יותר בדיוק כשצריך אותו, כי התנודתיות כבר עלתה. המודל אומר לקנות הגנה כשהשקט עדיין שם, לא אחרי הצרור הראשון. בבנק, דרישת הון עולה כשהשוק רועד, כי ההפסד האפשרי גדל. ב-2008 ראו את הצרורות על אמת: ימים רצופים של נפילות, מרווחי אשראי שנפתחים, וקרנות שנאלצות למכור. ARCH לא חזה את המשבר. הוא תיאר איך הסערה נדבקת ליום הבא.
הייחוד היה לקחת תכונה שסוחרים הכירו בטן, סערה בצרורות, ולתת לה משוואה שאפשר לאמוד כל בוקר. מי שמסתכל על הבנק המרכזי והריבית אחרי משבר פוגש גם מדידת סיכון, לא רק ריבית. אנגל הפך את מדידת הסיכון לזמן אמת. בשוק הישראלי, מדד תל אביב יודע שבועות שקטים ושבועות אדומים, בדיוק לפי התיאור.
ההשפעה יושבת בכל מערכת ניהול סיכונים, בכל תמחור אופציה, ובכל קרן שמפרסמת VaR. בכיס נשאר כלל. שקט אינו מבטיח שקט מחר, אבל הוא מעלה את הסיכוי לשקט. סערה מעלה את הסיכוי לסערה. מי שבונה תקציב בית על תשואת שיא של שנה שקטה מגלה שהשנה הבאה יכולה להיות צרור. הגנה עולה כסף בשקט, וחוסכת דם בסערה. אנגל נתן מחיר לשיעור הזה.
בשטרן לימד דור של אנליסטים לקרוא שוק כתהליך של שונות, לא רק של ממוצע. מכון התנודתיות שלו מפרסם מדדים יומיים לשווקים. בכיס של חוסך ישראלי זה הפער בין קרן מנייתית לקרן כספית בשבוע סוער: הראשונה נעה חזק, השנייה כמעט עומדת, והבחירה ביניהן צריכה להיעשות לפני הצרור, לא אחריו. אנגל, שבא מפיזיקה, השאיר לכלכלה כלי שמכבד את מה שהשוק עושה בפועל: הוא נושם, ולא באותו קצב כל יום.
בכיס של השנים האלה רוברט אנגל פגש מחיר, שכר או אשראי, לא רק כותרת. Autoregressive Conditional Heteroskedasticity, 1982 הוא הציר. ARCH, תנודתיות נשמע בסניף, במשכנתא או בתלוש, לפי החודש. הייחוד נשאר מודל לסערות במחירים. מי שחי את התקופה זוכר החלטה אחת שהפכה לסכום בחשבון.
המסלול יצא מניו יורק. הזמן עושה את שלו, והשאלה היומיומית חוזרת: מי משלם כשהמוסד בוחר סעיף אחד על פני אחר, ומה נשאר בבית אחרי שהסעיף יורד מהנייר אל התלוש. רוברט אנגל עמד בחדר שבו מחליטים, והכיס בחוץ הרגיש את ההחלטה באיחור של חודש או של שנה.
