סילבן שלום (גרוק)
צילום: (גרוק)

סילבן שלום - שר האוצר שהתחיל למסות את הרווח בבורסה

עד תחילת שנות האלפיים מי שהרוויח בבורסה כמעט לא שילם מס, בעוד שכיר שילם מס מלא על כל שקל בתלוש. שר האוצר של ממשלת שרון הראשונה סגר את הפער, בעיצומה של אינתיפאדה שעצרה את התיירות והפילה את ההכנסות ממסים
ענת גלעד | (1)

עד תחילת שנות האלפיים, מי שהרוויח כסף בבורסה בישראל שילם על זה מעט מאוד מס, ובמקרים רבים לא שילם בכלל. מי שעבד לפרנסתו שילם מס הכנסה מלא על כל שקל בתלוש. הפער הזה היה קיים שנים, וסילבן שלום הוא מי שסגר אותו.

סילבן שלום בחמש נקודות
נולד 1958  בגאבס שבתוניסיה, עלה לישראל בילדותו. עיתונאי לשעבר וחבר כנסת מהליכוד
שר האוצר  ממרץ 2001 עד פברואר 2003, אחרי אברהם שוחט ולפני בנימין נתניהו
מה שקיבל  אינתיפאדה, תיירות שנעצרה, אבטלה שעלתה והכנסות ממסים שצנחו
המהלך שזוכרים  הרחבת המס לרווחי הון בבורסה, בעקבות ועדת רבינוביץ
אחר כך  שר החוץ, בזמן שנתניהו לקח את האוצר והוביל את הקיצוץ הגדול של 2003

המשק שהוא נכנס אליו

שלום קיבל את התיק במרץ 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. התיירות פשוט נעצרה, ואיתה ענפי שירותים שלמים. האבטלה טיפסה, וההכנסות ממסים ירדו בדיוק כשההוצאה הביטחונית עלתה.

זה השילוב הגרוע ביותר עבור שר אוצר. פחות כסף נכנס, יותר כסף יוצא, והגירעון נפתח מעצמו בלי שאיש החליט על כך. בסביבה כזאת כל מהלך שמגדיל הכנסות נראה מפתה, וכל קיצוץ נראה בלתי אפשרי פוליטית.

המס על רווחי הבורסה

הרפורמה, שנשענה על עבודת ועדת רבינוביץ, הרחיבה את בסיס המס לרווחי הון בשוק ההון. מי שמכר מניה ברווח התחיל לשלם מס על הרווח.

הטיעון בעד היה פשוט וחזק: אין סיבה שהכנסה מעבודה תמוסה במלואה והכנסה מהון תהיה פטורה. זאת שאלה של שוויון בנטל, ובמדינה שבה הפערים גדולים היא נשמעה צודקת.

הטיעון נגד היה שהמס פוגע בשוק ההון המקומי בדיוק כשהוא חלש, מרחיק משקיעים ומקטין את כמות הכסף שזורמת לחברות ישראליות. חלק מהחשש הזה התממש בטווח הקצר, אבל שוק ההון הישראלי המשיך לגדול בעשורים שאחר כך, והמס נשאר חלק קבוע מהנוף.

היום כל מי שמוכר מניה או פודה קרן נאמנות בישראל פוגש את הרפורמה הזאת ישירות בדוח שהוא מקבל מהבנק או מבית ההשקעות.

מה הוא לא עשה

שווה להיות מדויקים. שלום ניהל תקציבי חירום בתקופה קשה, ולא הוביל מהלך ייצוב דרמטי כמו תוכנית 1985, ולא רפורמה מבנית רחבה. הקיצוץ הגדול והשינוי בקצבאות הגיעו מיד אחריו, כשבנימין נתניהו קיבל את התיק ב-2003 ופעל בכיוון אחר לגמרי.

לפניו החזיק את התיק אברהם בייגה שוחט, שפעל בשנים של צמיחה והסכמי אוסלו, כלומר בסביבה הפוכה לגמרי. ההשוואה בין השניים מראה עד כמה התקופה קובעת מה שר אוצר יכול בכלל לעשות.

אריאל שרון, ראש הממשלה, התמקד בביטחון. האוצר היה החדר שאליו הגיעו המספרים הרעים, והוא נוהל בצל אירועים שאיש בו לא שלט בהם. אחרי 2003 עבר שלום למשרד החוץ.

הוספת תגובה
1 תגובות | לקריאת כל התגובות

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 19/09/2026 21:55
    הגב לתגובה זו
    הרי את הכסף שלי בשוק ההון השקעתי מהמשכורת שלי ממנה לקחה המדינה מיסים בשלל שמות וסוגים. למה עוד מסשרי הליכוד כמה רוע הבאתם על ישראל.