ויליאם נורדהאוס - מחיר לפחמן בתוך מודל הצמיחה

ויליאם דובני נורדהאוס נולד ב-31 במאי 1941 באלבקרקי שבניו מקסיקו. אביו היה שותף להקמת רכבל סנדיה פיק, פרויקט תשתית בנוף מדברי גבוה, והבן גדל במקום שבו אנרגיה, נוף ומדיניות ציבורית נפגשים בלי תיאוריה. הוא למד בייל, סיים תואר ראשון ב-1963, ועבר למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס לדוקטורט, שהושלם ב-1967. מאז הוא נשאר בייל, תחילה כמרצה ואחר כך כפרופסור בכיר לכלכלה וללימודי סביבה. כבר בשנות השבעים התחיל לשאול שאלה שרוב המאקרו התעלם ממנה: מה קורה לצמיחה כשהפליטות מצטברות באטמוספרה, והנזק מגיע באיחור של עשרות שנים.

ב-1992 הציג בכתב העת Science את מודל DICE, ראשי תיבות של Dynamic Integrated Climate-Economy. המודל מחבר משק שמייצר, צורך ופולט, עם פיזיקה פשוטה של פחמן וטמפרטורה, ועם נזק כלכלי שחוזר אל התוצר. אפשר להריץ בו תרחיש של עסקים כרגיל, תרחיש של מס פחמן עולה בהדרגה, ותרחיש של יעד טמפרטורה קשיח. כל תרחיש נותן מסלול של צמיחה, של מחירים ושל חשבון לדורות הבאים. בהמשך בנה גם את RICE, גרסה אזורית שמפרידה בין ארצות הברית, אירופה, סין ושאר העולם.

התיאוריה במפורש אומרת כך: פליטת פחמן היא עלות שמוטלת על אחרים, היום ומחר, והמחיר במשאבה או במפעל מתעלם ממנה. אם שמים מחיר על הפליטה - מס פחמן אחיד, או שוק רישיונות עם אותו אפקט - היצרנים והצרכנים מתחילים לחסוך בפחמן בנקודה הזולה ביותר: דלק, חשמל, בידוד, תהליך תעשייתי. בכיס זה נראה כמו סולר יקר יותר, כמו חשמל ממקור פולט שעולה ביחס לחשמל נקי, כמו מוצר מיובא ממדינה בלי מחיר פחמן שנעשה זול יותר באופן מלאכותי. הנקודה אינה עונש. הנקודה היא תג מחיר שמחזיר את הנזק אל ההחלטה. משפחה שמחליפה דוד שמש, מפעל שמחליף דלק, וחברת תעופה שקונה דלק יעיל יותר - כולם מגיבים לאותו אות מחיר, כל אחד בנקודה הזולה אצלו. בלי האות הזה, החיסכון בפליטה נשאר סיסמה והחשבון נשאר אצל הדור הבא.

מס פחמן כמחיר בתוך הצמיחה

הייחוד של נורדהאוס הוא הכנסת האקלים לתוך אותה מכונה שמחשבת תוצר וצריכה, במקום להשאיר אותו כנספח מוסרי. הוא חישב מסלול של מס שעולה עם הזמן, כי הנזק המצטבר גדל וכיוון שהטכנולוגיה הנקייה משתפרת. הוא גם הראה שיעד קיצוני מדי עלול לעלות למשק יותר מהנזק שהוא מונע, לפי הנחות המודל, ושעודף זהירות ועודף דחייה שניהם יקרים. בספר "A Question of Balance" מ-2008 ובספר "The Climate Casino" מ-2013 פרש את אותם מספרים לקהל רחב: האנושות זורקת קובייה עם האקלים, ומס פחמן הוא דרך להקטין את ההימור בלי לכבות את המשק. הוא חישב גם מסלול של מס שעולה בהדרגה, כי טכנולוגיה נקייה משתפרת והנזק המצטבר גדל. דחייה מלאה מייקרת את החשבון מחר. יעד חד ומיידי מייקר אותו היום מעבר לתועלת, לפי הנחות המודל.

ב-2018 קיבל פרס נובל לכלכלה יחד עם פול רומר. רומר הכניס רעיונות לצמיחה, נורדהאוס הכניס אקלים. הוועדה ציינה את השילוב של מדע הטבע עם מאקרו ארוך טווח. מאז מודל DICE, גרסאות שלו משמשות ממשלות, בנקים מרכזיים וגופים בינלאומיים לחשב "עלות חברתית של פחמן" - כמה שווה להוריד טון אחד של פליטה היום. המספר הזה נכנס לתחשיבי תשתיות, לרגולציה על רכב ולדיונים על מס גבול פחמני. בנק מרכזי שמכניס סיכון אקלים למבחני יציבות, ואוצר שמשווה תחנת כוח פחמית לגז או לשמש, עובדים בפועל עם יורשים של DICE גם כשהשם על המסמך אחר.

ההשפעה על הכיס כבר כאן, גם במדינה בלי מס פחמן מלא. מחירי אנרגיה, תקני פליטה לרכב, סובסידיות לרכב חשמלי ומס שמש על גגות - כולם ניסיונות לגעת באותה עלות חיצונית. נורדהאוס העדיף מחיר אחיד על פני רשימת איסורים, כי מחיר נותן לכל בית ולכל מפעל לבחור את הדרך הזולה לחסוך פליטה. מי שקורא על מאקרו כלכלה רואה תוצר, אינפלציה ותעסוקה. הוא הוסיף משתנה רביעי שאי אפשר להוציא מהמשוואה לאורך המאה: הטמפרטורה הממוצעת, והחשבון שהיא שולחת קדימה.

בייל ממשיכים לעדכן את DICE עם נתונים חדשים על נזקים, על טכנולוגיה ועל הנחות היוון. בשביל משק בית ישראלי זה מתורגם לתעריף חשמל, למחיר דלק ולבחירה אם לבודד דירה או להחליף רכב. הצמיחה נשארת במודל. הפחמן מקבל מחיר. והשאלה עוברת מ"האם פועלים" אל "באיזה מחיר, ומתי", בדיוק המקום שבו נורדהאוס שיכן את הדיון.