קניתם אג"ח כדי להימנע מהפסדים - אז למה התיק יורד כשהריבית עולה?
משקיע קונה איגרת חוב שמשלמת ריבית קבועה, מצפה לקבל הכנסה יציבה ואז מגלה שהשווי שלה בחשבון ירד. המנפיק לא הודיע על בעיה, התשלום הגיע בזמן, ובכל זאת נרשם הפסד. בדרך כלל ההסבר נמצא בתשואה שהשוק דורש עכשיו: כשהחלופות מציעות יותר, איגרת ישנה שמשלמת פחות צריכה להימכר במחיר נמוך יותר כדי למצוא קונה.
איגרת חוב היא הלוואה שאפשר לסחור בה. מי שמנפיק אותה מתחייב לתשלומים לפי תנאיה, אבל אינו מתחייב שמחירה בבורסה יישאר קבוע. המדריך לאיגרות חוב מסביר את ההפרדה בין הכסף שהמנפיק חייב לבין המחיר שבו משקיעים מחליפים את האיגרת ביניהם.
אותו תשלום, מחיר שונה
לצורך המחשה, נניח שיש איגרת שתשלם בעוד שנה בדיוק 1,040 שקל, ואין לה תשלומים נוספים. אם המשקיעים דורשים תשואה שנתית של 4%, המחיר המתאים לה הוא 1,000 שקל. מי שישלם את הסכום הזה ויקבל את מלוא התשלום ירוויח 40 שקל.
אם התשואה הנדרשת עולה ל-5%, אותה איגרת תהיה שווה כ-990.5 שקל. התשלום בעוד שנה נשאר 1,040 שקל, אבל הקונה החדש ישלם פחות כדי לקבל תשואה של 5%. המחזיק המקורי רואה ירידה בשווי, אף שלא חל שינוי בהתחייבות המנפיק. זה אותו מנגנון שמוריד מחיר מניה בלי שהחברה איבדה שקל מהרווח, כפי שמפורט בההסבר איך הריבית משנה את המחיר של מניה רווחית.
באיגרות ארוכות ההשפעה יכולה להיות גדולה בהרבה, משום שהכסף נשאר קשור לתנאים הישנים לתקופה ארוכה. כדי לאמוד את הרגישות משתמשים במח"מ מתוקן, מדד שמעריך את שינוי המחיר בעקבות שינוי בתשואה. בקירוב, מח"מ מתוקן של שבע שנים משמעו שעלייה של נקודת אחוז בתשואה תוריד את המחיר בכ-7%, לפני השפעות נוספות.
זהו אומדן, לא הבטחה. הקשר אינו ישר לחלוטין, ותנאים כמו אפשרות לפירעון מוקדם יכולים לשנות את התוצאה. אבל הוא מסביר מדוע שתי איגרות של אותה ממשלה, שנחשבות דומות מבחינת יכולת ההחזר, יכולות להציג תנודות שונות מאוד.
גם ההבחנה בין קופון לתשואה חשובה. הקופון הוא התשלום שנקבע בתנאי האיגרת. התשואה לפדיון מחושבת לפי מחיר הקנייה וכל התשלומים שנותרו. קופון של 4% אינו מבטיח שהקונה יקבל תשואה של 4%, משום שהוא עשוי לקנות את האיגרת מעל הערך שייפרע או מתחתיו.
להחזיק עד הפדיון לא פותר כל בעיה
מי שמחזיק איגרת רגילה עד הפדיון אמור לקבל את התשלומים החוזיים, אם המנפיק עומד בהתחייבויותיו. אבל היכולת להמתין אינה מוחקת את מחיר הקנייה או את שחיקת הכסף. מי ששילם 1,080 שקל עבור איגרת שתחזיר קרן של 1,000 שקל לא יקבל בחזרה את מלוא מחיר הקנייה דרך הקרן; את התוצאה הכוללת צריך לחשב עם הריבית שתתקבל בדרך.
בנוסף, ייתכן שבמהלך השנים האינפלציה תעלה או שיופיעו חלופות טובות יותר. המשקיע יכול להמשיך להחזיק, אך הוא עדיין נושא בעלות של ההחלטה. אם יזדקק לכסף לפני הפדיון, מחיר השוק יהפוך שוב לרלוונטי מאוד.
בקרן אג"ח רגילה אין בדרך כלל מועד שבו כל התיק נפדה והכסף חוזר אוטומטית למשקיע. מנהל הקרן קונה ומוכר איגרות ומחליף כאלה שמגיעות לפדיון. לכן המשפט "אחכה עד הסוף" אינו מתאר קרן כזאת באותה דרך שבה הוא מתאר איגרת בודדת.
קרן כספית פועלת אחרת מקרן שמחזיקה אג"ח ארוכות: נכסיה קצרים יותר, ולכן רגישות המחיר שלה לריבית נמוכה בדרך כלל. מנגד, ההכנסה העתידית שלה מתעדכנת כשהנכסים מוחלפים. ההשוואה בין קרן כספית לפיקדון מפרטת את ההבדלים בנזילות ובאופן צבירת התשואה.
באיגרות של חברות נוסף גם סיכון ההחזר. אם המשקיעים חוששים שחברה תתקשה לשלם, הם ידרשו פיצוי גבוה יותר, והאיגרת שלה יכולה לרדת גם כשהבנק המרכזי מוריד ריבית. לכן לפני קנייה צריך לבדוק לא רק כמה האיגרת מציעה, אלא גם מי חייב את הכסף, מתי הוא אמור להחזיר אותו וכמה זמן אפשר להחזיק בה בלי להיאלץ למכור. הרקע המלא לשאלה מה מזיז את השוק בכלל נמצא במה באמת מזיז את הבורסה אחרי החלטת ריבית.
