המדריך הגדול לאיגרות חוב: כל מה שצריך לדעת כשהריבית 3.5%

210 מיליארד שקל - זה היקף המימון שממשלת ישראל מגייסת השנה בשוק איגרות החוב, ועוד כ-341 מיליארד שקל הוא שוויין של איגרות החוב שהנפיקו חברות ישראליות בבורסה בתל אביב. שוק החוב הוא הזירה שבה המדינה והחברות לוות כסף מהציבור, וגודלו עולה על שוויים של רוב מדדי המניות המקומיים. המדריך שלפניכם פורש את היסודות מאפס: איך איגרת חוב עובדת, למה המחיר שלה זז, מי מנפיק בישראל, מה מקומה בתיק ההשקעות ואילו תשואות אפשר לקבל היום.

ריבית בנק ישראל עומדת על 3.5% אחרי שתי הורדות רצופות, האינפלציה השנתית התמתנה ל-1.6%, ותשואת האג״ח הממשלתית לעשר שנים נעה סביב 4%. הסביבה הזו החזירה את האפיק למרכז תשומת הלב של המשקיעים: איגרות החוב מציעות היום הכנסה שוטפת גבוהה מהאינפלציה, לצד יציבות שקשה למצוא בשוק המניות.

איגרת חוב היא הלוואה סחירה - כך היא עובדת

איגרת חוב היא הלוואה שהפכה לנייר ערך. גוף שזקוק למימון - ממשלה, עירייה או חברה - מנפיק איגרות ומוכר אותן למשקיעים. המשקיע שקונה איגרת מלווה למנפיק כסף, ומקבל בתמורה התחייבות מפורטת: תשלומי ריבית במועדים קבועים לאורך התקופה, והחזר מלא של הסכום המקורי בסופה.

ארבעה מושגים בונים כל איגרת. המנפיק הוא הלווה שמאחורי הנייר; הקרן היא הסכום שיוחזר למשקיע; הקופון הוא הריבית התקופתית שמשולמת בדרך; ומועד הפדיון הוא היום שבו הקרן חוזרת והאיגרת יורדת מהעולם.

דוגמה מספרית עושה סדר: חברה מנפיקה איגרת בערך נקוב של 1,000 שקל, בקופון שנתי של 4% ולתקופה של חמש שנים. הקונה משלם 1,000 שקל ביום ההנפקה, מקבל 40 שקל בכל שנה, ובתום חמש שנים מקבל בחזרה את הקרן במלואה. סך התקבולים מגיע ל-1,200 שקל - הקרן ועוד 200 שקל ריבית מצטברת.

ההבדל בין איגרת חוב למניה מגדיר את חלוקת הסיכון בשוק ההון: בעל מניה שותף ברווחים ובהפסדים, ואילו מחזיק האיגרת הוא נושה שמעמדו קודם בכל חלוקת נכסים. התשואה של בעל האג״ח מוגבלת לתזרימים שהובטחו מראש, ובתמורה הוא זוכה לקדימות ולוודאות גבוהה בהרבה.

ההבדל בין איגרת חוב להלוואה בנקאית הוא הסחירות. האיגרת מחליפה ידיים בבורסה בכל יום מסחר, ומי שקנה אותה חופשי למכור הרבה לפני מועד הפדיון - לעיתים ברווח, לעיתים בהפסד. מהסחירות הזו נולד המושג המרכזי של האפיק: התשואה לפדיון, שמשקללת את הקופונים שנותרו ואת הפרש המחיר מהקנייה ועד החזר הקרן.

המחיר יורד, התשואה עולה: ההיגיון מאחורי הקשר ההפוך

הקופון קבוע לכל חיי האיגרת, אבל המחיר בבורסה משתנה בכל רגע - ומכאן נובע הקשר ההפוך בין מחיר לתשואה. נחזור לאיגרת של 1,000 השקלים עם קופון 4%: מי שקנה אותה במחיר מלא נהנה מתשואה שנתית של 4%. עכשיו נניח שהמחיר בבורסה ירד ל-950 שקל. הקונה החדש משלם פחות ומקבל בדיוק את אותם תזרימים - 40 שקל בשנה ועוד 1,000 שקל בפדיון. התשואה שלו גבוהה יותר משני כיוונים: 40 השקלים מהווים 4.2% מהשקעתו, ובמועד הפדיון יתווסף רווח הון של 50 שקל על הקרן.

הריבית במשק היא הכוח המרכזי שמזיז את המחירים האלה. כשהריבית עולה, מנפיקים חדשים נדרשים להציע קופונים נדיבים יותר, נניח 5%, והאיגרות הישנות עם קופון 4% מאבדות מזוהרן; מי שמוכר אותן נדרש להוזיל עד שהתשואה לקונה משתווה לאלטרנטיבה החדשה. בכיוון ההפוך, ירידת ריבית מייקרת את האיגרות הוותיקות שנושאות קופונים גבוהים - ומחזיקיהן רושמים רווחי הון.

• מפת האג״ח המלאה: מ-3.2% במק״מ ועד 6% בקונצרני - איזה סוג מתאים לכם?
• צרות בצרורות בסימד: הרשויות הפדרליות פותחות במהלך פלילי נגד החברה

איגרות ארוכות רגישות לתנועות האלה הרבה יותר מאיגרות קצרות. נייר שנפדה בעוד שנה סופג שינוי מחיר קטן, כי הקרן חוזרת ממילא בקרוב; נייר לעשר שנים זז בחדות על כל שינוי בסביבת הריבית. הרגישות הזו נמדדת במח״מ - משך החיים הממוצע של תזרימי האיגרת - והבנה שלו היא כלי הניהול המרכזי של הסיכון באפיק.

כלל אצבע שימושי מקשר בין השניים: על כל עליית תשואה של אחוז אחד, איגרת עם מח״מ 5 מאבדת כ-5% ממחירה, ואיגרת עם מח״מ 10 מאבדת כ-10%. הכלל פועל בשני הכיוונים, ולכן ירידת תשואות מייצרת רווחי הון באותם סדרי גודל - וזה בדיוק ההימור של מי שקונה איגרות ארוכות לפני מחזור של הורדות ריבית.

מי מנפיק בישראל ומה התשואות היום

ממשלת ישראל היא הלווה הגדולה במשק, עם צורכי מימון של כ-210 מיליארד שקל השנה - מתוכם כ-118 מיליארד שקל מיועדים למחזור חוב ותיק שמגיע לפדיון. הגיוסים מכסים גירעון מתוכנן של 3.9% מהתוצר, ומתבצעים בהנפקות סדירות של איגרות שקליות בריבית קבועה, איגרות צמודות מדד ואיגרות בריבית משתנה. ניתוח מפורט של שוק האג״ח הממשלתי והאפיקים המעניינים בו מראה איך היצע ההנפקות הגדל משפיע על התשואות.

החברות הן הצד השני של השוק: איגרות קונצרניות בשווי של כ-341 מיליארד שקל נסחרות בתל אביב, ובראש רשימת המנפיקות ניצבים הבנקים, חברות הנדל״ן וחברות האחזקה. חברה משלמת למשקיעים תשואה גבוהה מזו של הממשלה, כי הסיכון שלה גבוה יותר, וההפרש בין השתיים - המרווח - משמש מד רגישות של השוק כולו: כשהוא מתרחב, המשקיעים חוששים; כשהוא מתכווץ, הביטחון חוזר.

בנק ישראל משלים את מפת המנפיקים עם המק״מ, מלווה קצר מועד לתקופה של עד שנה שמונפק מדי חודש ומתפקד כתחליף סחיר לפיקדון. את הצד הקונה מאיישים הגופים המוסדיים - קרנות הפנסיה, קופות הגמל וחברות הביטוח - לצד ציבור רחב שמחזיק באפיק דרך קרנות נאמנות, קרנות כספיות וחשבונות מסחר עצמאיים.

• חברת BVI נוספת בדרך להסדר חוב - GFI רוצה לדחות תשלומים
• הרפורמה שתוציא 59 סדרות אג"ח מהמדדים: מי נמצאת בסכנה?

התשואות הנוכחיות מספקות קנה מידה למי ששוקל להיכנס: אג״ח ממשלת ישראל לעשר שנים נסחרת סביב 4%, המקבילה האמריקאית נעה בטווח של 4.6%-4.7%, ומק״מ לשנה מגלם כ-3.3%. ריבית בנק ישראל עומדת על 3.5% והפריים על 5%, ובהחלטה הקרובה מעריכים רוב החזאים שהריבית תיוותר במקומה. השוק מתמחר עוד הורדות בשנה הקרובה - תרחיש שבו מחזיקי האיגרות הארוכות צפויים ליהנות מרווחי הון.

רכישת אג״ח פשוטה כמו רכישת מניה: מזינים פקודת קנייה בחשבון המסחר לפי מספר נייר הערך, או בוחרים קרן סל שעוקבת אחרי מדד איגרות שלם ומעניקה פיזור מיידי. במיסוי קיים הבדל ששווה כסף: איגרת שקלית ומק״מ ממוסים ב-15% על הרווח הנומינלי, ואילו איגרת צמודת מדד ממוסה ב-25% על הרווח הריאלי.

למה להחזיק אג״ח בתיק - ומתי האפיק מסוכן

שלושה תפקידים הופכים את האג״ח לרכיב יסוד בתיק השקעות. הראשון הוא הכנסה שוטפת: הקופונים מגיעים במועדים ידועים מראש, בשונה מדיבידנד שתלוי בהחלטת דירקטוריון. השני הוא ודאות: מי שמחזיק איגרת עד הפדיון יודע כבר ביום הקנייה איזו תשואה יקבל, כל עוד המנפיק עומד בהתחייבויותיו. השלישי הוא בלימת זעזועים: כשהמניות צונחות, כסף גדול זורם לאפיק הממשלתי וממתן את הירידה בתיק המשולב.

תיק 60/40 - שישים אחוז מניות וארבעים אחוז אג״ח - נחשב במשך עשרות שנים לחלוקה הקלאסית בעולם ההשקעות, בזכות השילוב הזה בדיוק: המניות מייצרות צמיחה והאיגרות מייצרות יציבות והכנסה. בסביבה הנוכחית, שבה האפיק הממשלתי הארוך מניב כ-4% והאינפלציה עומדת על 1.6%, המשקיע מקבל תשואה ריאלית של יותר משני אחוזים - פער שהיה בגדר חלום בעשור של ריבית אפסית.

עליית הריבית של 2022 חתכה עשרות אחוזים משוויין של איגרות ממשלתיות ארוכות בעולם, והזכירה שגם אפיק סולידי יכול לכאוב. חדלות פירעון של מנפיק עלולה לגרור דחיית תשלומים או תספורת על הקרן, והאינפלציה שוחקת בשקט את ערכו הריאלי של קופון נקוב. כל אחד מהסיכונים ניתן לניהול - בעזרת פיזור בין מנפיקים, התאמת המח״מ לאופק ההשקעה ובחירה מושכלת של דירוגים.

הריבית מחברת את שוק האג״ח גם לכיס של משקי הבית, שכן אותה סביבה מוניטרית שמכתיבה את תשואות האיגרות מכתיבה את מחיר הכסף בכל המשק. המדריך המלא למשכנתא מדגים איך אותם כוחות בדיוק פועלים על ההלוואה הגדולה של החיים.

מפת המדריכים: שישה צעדים להעמקה

סוגי האיגרות הם הצעד הראשון להתמצאות: שקלית בריבית קבועה, צמודת מדד, ריבית משתנה ואג״ח להמרה מתנהגות שונה זו מזו בתרחישי אינפלציה וריבית. המדריך המלא לסוגי איגרות החוב ממפה את כל המשפחות ומסביר מתי כל אחת עדיפה.

המרווח בין קונצרני לממשלתי קובע כמה מרוויחים על נטילת סיכון של חברה עסקית. ההשוואה בין אג״ח קונצרני לאג״ח ממשלתי מפרקת את המרווח, מציגה את מדדי התל בונד ומלמדת לקרוא אותו כמד החששות של השוק.

מח״מ הוא המספר שמנבא כמה האיגרת תזוז בכל שינוי ריבית. המדריך למח״מ ארוך מול קצר מסביר את החישוב ומראה איך בונים סולם פדיונות שמפזר את הסיכון על פני זמן.

החלטת הריבית של בנק ישראל מזיזה מיליארדי שקלים בשוק החוב בתוך דקות. הניתוח של השפעת הריבית על האג״ח עוקב אחרי שרשרת התמסורת המלאה - מחדר הישיבות בירושלים ועד למסך המסחר.

מק״מ הוא שער הכניסה הפשוט של האפיק: נייר לתקופה של עד שנה, בלי קופונים, שנרכש בניכיון ונפדה בערכו המלא. המדריך המלא למק״מ משווה אותו לפיקדון ולקרן כספית ומפרט איך קונים אותו בפועל.

דירוגי האשראי, מ-AAA ועד D, מתמצתים את ההסתברות לקבל את הכסף בחזרה. המדריך לדירוגי אשראי ולכשלי פירעון סוקר את חברות הדירוג, מפענח את הסולם ומזקק את הלקחים מהסדרי החוב הגדולים של השוק המקומי.