יש באמת מחסור בחשמל ל-AI - אבל חלק מהתור לחיבור בכלל קיים פעמיים
חוות שרתים מבקשות כמויות חשמל עצומות, אבל המספר שמופיע בתור רחוק בהכרח מהצריכה שתגיע בפועל. באוהיו יותר מ-30 אלף מגה-וואט של התעניינות הפכו לכ-13 אלף כשהיזמים נדרשו לשלם על בדיקה, ובהמשך רק חלק מהפרויקטים הגיעו לחוזים מחייבים. גם בישראל נרשמו בקשות ל-27 אלף מגה-וואט. לפני שבונים תחנות כוח במיליארדים, צריך להפריד בין חווה אמיתית לבין יזם ששמר לעצמו ארבעה מקומות ברשת
יש מספר אחד שמסביר היטב את הטירוף סביב חוות השרתים בישראל: 27 אלף מגה-וואט.
זה היקף בקשות החיבור שהצטבר אצל רשות החשמל ונגה. לשם השוואה, צריכת החשמל הממוצעת של כל מדינת ישראל נמצאת סביב 9,000 מגה-וואט ושיא הביקוש ההיסטורי היה סביב 17 אלף. אם קוראים את הנתון כפשוטו, חוות השרתים שרוצות להגיע לישראל מבקשות פי שלושה מהצריכה השוטפת של המדינה.
זה המספר שהביא את רשות החשמל לעצור את התור ולהתחיל לסנן.
אבל הניסיון מארה"ב מלמד שכדאי לקרוא מספרים כאלה בזהירות.
באוהיו, אחד המרכזים החמים ביותר של בניית דאטה סנטרים בארה"ב, קיבלה חברת החשמל AEP פניות מצד יזמים שהסתכמו ביותר מ-30 אלף מגה-וואט. בעקבות העומס הוחלט לשנות את הכללים. מי שרוצה חיבור גדול נדרש להכניס כסף לתהליך, להראות יכולת פיננסית ולהתחייב לשימוש בקיבולת.
ברגע שהגיע שלב שבו צריך לשלם עבור מחקר הנדסי, רק 13,023 מגה-וואט מתוך יותר מ-30 אלף עברו לשלב הבא. בהמשך נחתמו במסגרת המנגנון החדש חוזים מחייבים על כ-5,642 מגה-וואט, לצד חוזים קיימים שנחתמו לפני השינוי.
כלומר, הביקוש לחשמל באוהיו אמיתי וגדול מאוד. אבל רשימת ההתעניינות הראשונית ניפחה אותו פי כמה.
למה זה קורה? כי עבור יזם דאטה סנטר הגיוני להגיש כמה בקשות במקביל.
הוא עדיין אינו יודע איפה יקבל חשמל קודם, באיזו מדינה יהיו הטבות מס, כמה תעלה הקרקע ואיזה לקוח יחתום איתו. לכן אותו פרויקט יכול לבקש חיבור בשלוש חברות חשמל או בכמה אתרים שונים. ברגע שאחת נותנת תאריך חיבור טוב, הוא בוחר בה ומוותר על האחרות.
מבחינת היזם זו התנהלות עסקית נכונה. מבחינת מנהל רשת החשמל זו בעיה קשה. אם הוא מתייחס לכל בקשה כאילו היא תקום, הוא עלול לתכנן תחנות כוח וקווי הולכה לפרויקטים שקיימים רק כאופציה.
- מאות מיליארדים כבר הושקעו ב-AI - הרווח הגדול עשוי להגיע הרבה יותר מאוחר
- ה-AI דווקא מעלה מחירים עכשיו - ורק בהמשך הוא עשוי להוריד אותם
הרשות הפדרלית לאנרגיה בארה"ב כבר הגדירה במפורש בקשות ספקולטיביות וכפולות כבעיה שמנפחת תחזיות, מעמיסה על תורי החיבור ועלולה להוביל לעלויות מיותרות לצרכנים. היא דורשת בהדרגה יותר הוכחות לבשלות הפרויקט ככל שהוא מתקדם בתור.
כסף הוא מסנן מצוין
אוהיו בנתה מנגנון פשוט למדי. חוות גדולות משלמות עבור בדיקת החיבור. החוזה נמשך שנים. הלקוח צריך לשלם עבור לפחות חלק גדול מהקיבולת שהזמין גם אם צרך פחות, ובמקרים שבהם האיתנות הפיננסית שלו נמוכה מהדרישות הוא נדרש להפקיד בטוחות משמעותיות.
כך משתנה התמריץ. שמירת 500 מגה-וואט ברשת כבר איננה בקשה כמעט חינמית שאפשר להשאיר פתוחה בזמן שבודקים ארבעה אתרים אחרים. היא התחייבות כלכלית.
בישראל הולכים בכיוון דומה. האסדרה שנבחנת כוללת תשלום שנתי על שמירת מקום, אבני דרך מחייבות ואפשרות להוציא מהתור פרויקט שמתקדם לאט מדי.
זה מהלך שצריך היה להגיע ממילא, אבל המספר של 27 אלף מגה-וואט הופך אותו לדחוף.
המשק הישראלי כבר נתן התחייבויות חיבור לכ-1,500 מגה-וואט של חוות שרתים, בעוד שבפועל פועלות כיום חוות בהיקף של כ-400 מגה-וואט. ההתחייבויות שכבר ניתנו יכולות לבדן לנצל חלק גדול מכושר הייצור המתוכנן של המשק עד 2035.
- הסוכן יקנה בשבילנו הכל - מי הולך לאבד מאות מיליארדים בדרך?
- בן 23, והסטארט-אפ שלו עשוי להיות שווה 10 מיליארד דולר
מנגד, גם כאן צריך להיזהר מהכיוון השני. העובדה שחלק מהתור מנופח אינה אומרת שהבעיה נעלמת. בארה"ב, אחרי הסינון, נותרו באוהיו חוזים בהיקף עצום. גם בישראל, אם מתוך 27 אלף מגה-וואט יתממשו אפילו 15%-20%, מדובר בתוספת של 4,000-5,400 מגה-וואט, שוות ערך לכמה תחנות כוח גדולות.
ההבדל קריטי לתכנון.
אם המדינה מניחה שכל 27 אלף המגה-וואט יגיעו, היא עלולה לבנות יותר מדי תשתית ולהעמיס את העלות על הציבור. אם היא מניחה שרוב הבקשות אוויר ומאשרת מעט מדי השקעות, היא יכולה למצוא את עצמה בעוד כמה שנים עם ביקוש אמיתי ובלי חשמל.
לכן צריך להפסיק לספור בקשות ולהתחיל לספור רמות בשלות: מי מחזיק קרקע, מי קיבל היתר, למי יש לקוח, מי הזמין ציוד, מי מוכן לשלם על שמירת הקיבולת ומי מוכן להפקיד ערבות.
גם המשקיעים בחברות שנכנסות עכשיו לעולם חוות השרתים צריכים לעשות את אותה הבחנה. "צבר פוטנציאלי של 500 מגה-וואט" נשמע מרשים מאוד במצגת. חיבור חתום לרשת שווה הרבה יותר. לקוח חתום שווה עוד יותר. מתקן שכבר מקבל חשמל ומייצר הכנסה הוא עולם אחר לגמרי.
קרוזו מספקת דוגמה טובה לפער הזה: יותר משישה ג'יגה-וואט של קיבולת חוזית מול יותר מג'יגה-וואט אחד שכבר נמסר ופועל. אלה שני מספרים מצוינים, אבל הם מייצגים שלבים שונים לגמרי.
בישראל, ההכרעה בדצמבר סביב 27 אלף המגה-וואט תהיה במידה רבה מבחן לאיכות הסינון. אם דרישת תשלום, ערבויות ואבני דרך תוריד את התור בצורה דומה למה שקרה באוהיו, יכול להתברר שמשבר החשמל קטן יותר מהמספר שמופיע היום בכותרת. אם גם אחרי שהכסף נכנס למשוואה יישארו אלפי מגה-וואט של פרויקטים בשלים, למדינה תהיה בעיה אמיתית מאוד - ויקרה מאוד - לפתור.
