למה רשות החשמל מחזיקה את המשקיעים בחושך?

לפני כשבועיים הקפיאה רשות החשמל את הטיפול בבקשות חדשות ותלויות ועומדות לחיבור חוות שרתים בהספק של 8 מגה-וולט-אמפר ומעלה. ההחלטה היתה כמעט בלתי נמנעת: בתוך חודשיים הוגשו בקשות חדשות בהיקף של כ-19 אלף מגה-וואט, שהצטרפו לצבר קודם של כ-8,000 מגה-וואט. בסך הכל ביקשו היזמים 27 ג'יגה-וואט, הרבה יותר ממה שמערכת החשמל הישראלית מסוגלת לספק.

אבל ההקפאה פתרה, לפחות זמנית, רק את הבעיה של הבקשות החדשות. היא לא פתרה את הבעיה הגדולה יותר: מי כבר קיבל מקום ברשת, כמה חשמל הוקצה לו, מה בדיוק תוקף האישור שקיבל ועל בסיס אילו קריטריונים ניתנה לו קדימות על פני יזמים אחרים.

לפי רשות החשמל, מנהל המערכת כבר נתן לחוות שרתים התחייבויות בהיקף מצטבר של כ-1.5 ג'יגה-וואט. אם הפרויקטים האלה ימומשו, הם עשויים להוות כ-10% מצריכת החשמל במשק כבר בתחילת העשור הבא. בנגה אף התריעו כי ההתחייבויות הקיימות ממצות את יכולת הייצור המתוכננת עד 2035, כך שכל חיבור נוסף עלול לבוא על חשבון הרזרבה שנועדה לגידול הטבעי בצריכה, או לחייב השקעות נוספות בייצור, בהולכה ובתשתיות גז.

החיבור לחשמל הפך לאחד הנכסים החשובים ביותר בפרויקט חוות שרתים. קרקע אפשר לרכוש, מימון אפשר לגייס ולקוח אפשר לאתר, אבל בלי הספק מובטח אין פרויקט. דווקא משום כך, התחייבות לחיבור אינה רק עניין הנדסי בין היזם לנגה. היא נכס כלכלי שיכול להשפיע על שווי הקרקע, על כדאיות העסקה, על יכולת גיוס המימון וגם על שווייה של חברה ציבורית.

לא כל "אישור" הוא התחייבות

כאן נמצאת הבעיה המרכזית מבחינת המשקיעים. בדיווחי החברות אפשר למצוא מגוון ניסוחים: "אישור חיבור", "תשובת מנהל המערכת", "אפשרות לחיבור", "שריון הספק" או "התחייבות לחיבור". אלה נשמעים דומים, אבל מבחינה מעשית ומשפטית הם יכולים לתאר שלבים שונים מאוד.

רשות החשמל עצמה הסבירה בשימוע שפרסמה ביוני כי במרבית התשובות שניתנו בעבר נכללו הסתייגויות. בין היתר הובהר שהתחייבות תינתן רק לאחר אישור תוכניות המתאר, וכי היכולת לחבר מיזם מסוים תלויה גם בשאלה אם יזמים מתחרים באזור יקדימו אותו. מסקנת הרשות היתה ברורה: בחלק מהמקרים "לא ניתנה התחייבות לשמירת מקום ברשת", ולכן היזם לא יכול היה להסתמך על התשובה שקיבל.

ההבדלים כבר ניכרים בדיווחי החברות. בפרויקט שמקדמות דוראל ואמפא בהר טוב דווח על התחייבות של מנהל המערכת לחיבור בהיקף של כ-96 מגה-וולט-אמפר. בפרויקט של נופר בשוהם דווח על אישור מחברת החשמל ומנגה לחיבור בהיקף של 60 מגה-וולט-אמפר. אלא שלמשקיע מהציבור קשה לדעת אם שני הניסוחים מתארים מעמד זהה, אם המקום נשמר בפועל, עד מתי האישור תקף ובאילו אבני דרך נדרש היזם לעמוד.

היעדר האחידות הזה מאפשר לחברות להציג את החלק החיובי בתשובה שקיבלו, בעוד שהתנאים, התלות בתשתיות עתידיות או האפשרות שהחיבור יידחה מקבלים לעיתים הרבה פחות תשומת לב. ככל שחברות מציגות לשוק תחזיות הכנסה, NOI ושווי המבוססות על הקמת חוות שרתים, המעמד המדויק של החיבור הופך למידע מהותי ולא להערת שוליים טכנית.

מי קיבל קדימות ולמה?

אל הוואקום הזה נכנסה היום עמותת "היחידה הכלכלית", שפנתה באמצעות היועץ המשפטי שלה, עו"ד יובל יועז, ליו"ר רשות החשמל אמיר שביט. העמותה דורשת לפרסם את רשימת החברות והמיזמים שקיבלו תשובה חיובית, התחייבות לחיבור, אישור עקרוני או שריון הספק, לצד ההספק שאושר, מועד החיבור, תוקף האישור והתנאים שנכללו בו.

• נשארו מחוץ להייטק - והיום הם מבוקשים: המחסור באנשי מתח גבוה מקפיץ את השכר
• מחסור במים השבית את הכור שמספק 40% מהחשמל בהונגריה

הפנייה מבקשת גם לחשוף כיצד נקבע סדר הטיפול: האם הקדימות ניתנה לפי מועד הגשת הבקשה, בשלות תכנונית, זכויות בקרקע, יכולת מימון, מיקום המיזם או חשיבותו למשק. העמותה דורשת תשובה בתוך 14 ימים והעתיקה את המכתב גם ליו"ר רשות ניירות ערך, עו"ד ספי זינגר, מתוך טענה שהמידע עשוי להשפיע על דיווחי החברות ועל המסחר במניותיהן.

הדרישה לפרסם כל פרט מסחרי עלולה להיות רחבה מדי, ולחלק מהיזמים יש אינטרס לגיטימי להגן על זהות הלקוחות או על תנאי החוזים שלהם. אבל לא צריך לחשוף את שם לקוח הענן או את מחיר השכירות כדי לפרסם מי קיבל משאב ציבורי, מה היקף ההספק, האם מדובר בהתחייבות מחייבת ומהן אבני הדרך שבלעדיהן היא תפקע.

רשות החשמל כבר הכירה למעשה בצורך הזה. במסגרת האסדרה החדשה היא הציעה שנגה תפרסם באתר שלה תשובות לבדיקות ישימות והתחייבויות חיבור, וכן תעדכן על בקשות שבוטלו או פקעו. זה צעד נכון, אבל כרגע מדובר בהצעה שטרם הפכה למשטר שקיפות מלא, והיא אינה נותנת לציבור תמונה מרוכזת של ההתחייבויות שכבר חולקו.

ההקפאה היא רק תחילת הטיפול

המטרה אינה לעצור את הקמת חוות השרתים. הביקוש לחשמל מצד מרכזי נתונים, בינה מלאכותית ושירותי ענן צפוי לגדול במהירות, וישראל רוצה להיות חלק מהתעשייה הזאת. אבל אי אפשר לקדם את התחום באמצעות מרוץ לא שקוף שבו כל יזם מגיש בקשה גדולה ככל האפשר כדי לתפוס מקום ברשת, בזמן שהציבור והמשקיעים אינם יודעים אילו בקשות אמיתיות ואילו ספקולטיביות.

ההקפאה עד 7 בדצמבר עשויה לאפשר לרשות לקבוע תנאי סף, תשלומים עבור שמירת מקום ואבני דרך שימנעו מיזמים לא בשלים מלתפוס הספק לשנים. אבל לפני שמחלקים מחדש את החשמל שנותר, צריך לפרסם מה כבר חולק. כל עוד רשימת ההתחייבויות הקיימות נשארת חסויה, למשקיעים אין דרך אמיתית להבחין בין חברה שמחזיקה בנכס נדיר לבין חברה שמחזיקה בעיקר בתוכנית ובהדמיה.

• טראמפ נגד ענקיות הנפט: "הן מרוויחות יותר מדי כסף"
• איראן מכחישה מגעים עם ארה"ב: "אין שיחות על מצר הורמוז"