ה-AI דורש חשמל - ורשות החשמל מתחילה לסגור את התור לחוות השרתים

חוות השרתים הפכו בתוך זמן קצר מאתרי תשתית אפורים לאחד הסיפורים החמים של שוק האנרגיה, הנדל"ן והתשתיות. הבינה המלאכותית דורשת כוח מחשוב גדול, כוח המחשוב דורש דאטה סנטרים, והדאטה סנטרים דורשים כמויות גדולות מאוד של חשמל. עכשיו מגיע השלב שבו המדינה מנסה לעשות סדר: מי יקבל חיבור לרשת, באיזה אזור, באיזה קצב, ובאיזה מחיר. רשות החשמל פרסמה שימוע חדש שמיועד לחוות שרתים ולצרכני חשמל גדולים במיוחד - כאלה שמבקשים חיבור של 50 מגה־וולט-אמפר ומעלה. להרחבה: חוות השרתים נבנות באזורי סיכון - והמים הופכים לצוואר הבקבוק

ברקע עומד זינוק חד בבקשות חיבור לרשת. לפי מסמכי הרשות, כבר כיום מונחות בפני מנהל המערכת בקשות בהיקף כולל של כ-8,000 מגה וולט אמפר. לשם השוואה, חוות שרתים בהיקף של כ-50 מגה־ואט צורכת חשמל בסדר גודל של שכונת מגורים גדולה, כ-10,000 משקי בית. הכוונה הרשמית היא לעשות סדר ולקבוע כללים. רשת החשמל אינה יכולה לתת מענה לכל בקשה, בכל מקום ובכל זמן. לכן האסדרה החדשה מנסה לעבור משיטת "כל הקודם זוכה" למודל שמבדיל בין פרויקט בשל לבין יזם שמנסה לשריין חשמל לפני שיש לו תכנון, קרקע, היתרים ויכולת ביצוע.

לא רק תשלום, אלא סינון של פרויקטים

לפי ההצעה, יזמים שיקבלו התחייבות לחיבור יצטרכו לשלם מדי שנה עבור שמירת המקום עד למועד שבו תחנת המשנה שלהם תקבל מתח. אם לא ישלמו בזמן, המקום ברשת לא יישמר עבורם. זה נשמע כמו עוד מס או עוד עלות על הפרויקט, אבל ברשות החשמל מציגים זאת אחרת: הרשת היא משאב מוגבל, והתחייבות לחיבור של חוות שרתים תופסת קיבולת שיכולה לשמש צרכנים אחרים. לכן יזם שרוצה לשמור לעצמו מקום צריך להראות רצינות, להתקדם לפי אבני דרך ולשלם על שמירת הקיבולת.

 האסדרה גם יוצרת שלב מוקדם יותר של בדיקת ישימות. יזם יוכל לקבל תמונה ראשונית על יכולת החיבור, לוחות הזמנים, תחנות המשנה והקווים הדרושים, אבל בדיקת ישימות לא תשמור לו מקום ברשת. שמירת המקום תגיע רק בשלב מתקדם יותר, כאשר יש תוכניות מפורטות ומסמכים שמראים שהפרויקט באמת יכול לצאת לדרך.

בשוק שבו כמה יזמים מתחרים על אותו מכרז או אותו אזור, לכל אחד יש אינטרס למהר ולשריין לעצמו חשמל, גם אם עדיין לא ברור שהוא יזכה בפרויקט או יקדם אותו בפועל. התוצאה היא תור מנופח, שמקשה על ניהול הרשת ועל תכנון ההשקעות. האסדרה החדשה מנסה לנקות את התור הזה.

הפקק האמיתי הוא לא הכסף - אלא הזמן לחיבור

עבור היזמים, התשלום השנתי יכול להיות משמעותי, ובפרויקטים גדולים הוא עשוי להגיע לסכומים גבוהים. אבל הבעיה הגדולה יותר היא לא בהכרח העלות עצמה, אלא השאלה אם בכלל יהיה אפשר להתחבר לרשת בזמן סביר. לפי הצעת רשות החשמל, אם מנהל המערכת ימצא שלוח הזמנים הצפוי לחיבור פרויקט גדול עולה על שבע שנים, הוא יוכל להשיב שלא ניתן לאשר את הבקשה. זו כבר לא רק דרישת תשלום, אלא מגבלה שיכולה לקבוע אילו פרויקטים יקומו ואילו יישארו על הנייר. הבעיה חריפה במיוחד באזור המרכז. 

בדוח הביניים של הצוות הבין־משרדי בנושא חוות שרתים ואנרגיה נכתב כי בגוש דן ובמרחב שבין נתניה, מודיעין וראשון לציון יש ריכוז חריג של בקשות חיבור, כ-1,500 מגה־ואט מתוך כ-2,300 מגה־ואט שנבחנו באותה עת. באותו דוח צוין כי תשתיות ההולכה וההשנאה נמצאות כבר קרוב לקצה גבול היכולת.

 הפער בין קצב הקמת חוות שרתים לבין קצב הקמת תשתיות החשמל הוא לב הבעיה. חוות שרתים יכולה לקום בתוך שנים בודדות. קו הולכה, תחנת משנה או תחנת כוח חדשה דורשים לעיתים קרובות הליכי תכנון, קרקע, התנגדויות, אישורים וביצוע שנמשכים שנים רבות. בדוח הביניים צוין כי תשתיות מסירה יכולות לקחת כ-10 שנים, ותשתיות ייצור קונבנציונליות אף כ-12 שנים. לכן גם אם יש כסף, יזם, קרקע וביקוש מצד לקוח ענן או AI - לא בטוח שיש חשמל בזמן.

הפריפריה מקבלת עדיפות - המרכז מקבל בלמים

 אחד הכיוונים המרכזיים באסדרה הוא עידוד הקמת חוות שרתים מחוץ למרכז הארץ. לפי רשות החשמל, באזורים מועדפים יהיה אפשר לקבל חיבור בשלבים, להתחבר בכמה חיבורים במתח גבוה במקום חיבור יחיד במתח עליון, ובמקרים מסוימים להשתמש בתחנות משנה פרטיות. המטרה היא לקצר לוחות זמנים ולהפחית את הצורך בהקמת תשתיות חדשות במרכז.

• הטרנד החדש שמאפשר לייצר חשמל בבית
• עוד הנפקה לוהטת בוול סטריט: איניו מזנקת אחרי גיוס של 2.43 מיליארד דולר

עד עכשיו יזמים רבים רצו להקים חוות שרתים קרוב למרכזי הביקוש, לעסקים, לענן ולסיבים האופטיים. אבל משק החשמל דוחף לכיוון אחר: מקומות שבהם יש פחות עומס צריכה, יותר פוטנציאל לאנרגיה מתחדשת ויותר אפשרות לחבר מתקנים בלי להעמיס על הרשת בגוש דן.

העדיפות לפריפריה לא אומרת שכל חוות שרתים תעבור לנגב או לצפון. יש סוגים שונים של חוות שרתים. מתקנים שמיועדים לאימון מודלים גדולים של AI יכולים להיות פחות רגישים לשיהוי ולכן יכולים לפעול רחוק יותר מהמרכז. לעומת זאת, שירותי ענן, תקשורת ואפליקציות שצריכות תגובה מהירה עדיין יעדיפו קרבה למרכזי אוכלוסייה ועסקים.

חוות שרתים יוכלו להידרש לצמצם

 צריכה בשעות עומס סעיף נוסף בשימוע נוגע לניהול גמיש של הצריכה. לפי ההצעה, מנהל המערכת יוכל לקבוע כי במקרים מסוימים לא יסופק למתקן מלוא ההספק, בהתראה של 24 שעות מראש. ברשות מבקשים את התייחסות הציבור לאפשרות של אי־אספקה בהיקף של 100 עד 200 שעות בשנה, כאשר גם בשעות אלה המתקן יקבל לפחות 60% מגודל החיבור או משיא הביקוש השנתי, לפי החלופה שתיקבע, ואי־האספקה לא תימשך יותר משש שעות ברציפות.

רשות החשמל מציעה לאפשר לצרכנים גדולים להקים מתקני ייצור לצריכה עצמית, למעט ייצור קונבנציונלי, בלי מגבלת הספק ביחס לגודל החיבור. המשמעות היא שחוות שרתים יצטרכו לחשוב לא רק כמו יזמי נדל"ן או טכנולוגיה, אלא גם כמו צרכני אנרגיה גדולים עם מערך חשמל משלהם: סולארי, אגירה, הסכמי חשמל, גיבוי וניהול עומסים.

ההשפעה על המניות: החלום נשאר, אבל התמחור מקבל מבחן

בישראל כבר נרשמו מהלכים חדים במניות האנרגיה המתחדשת ובחברות שמספרות לשוק על כניסה לתחום חוות השרתים. בעולם, חלק מהמניות החשופות לשרשרת ה-AI והדאטה סנטרים זינקו במאות אחוזים. הדוגמה הבולטת היא מניית Rackspace, שעלתה ביותר מ-500% מתחילת 2026 לאחר שהשוק החל לתמחר את שינוי הכיוון שלה לעולמות AI cloud ואת ההסכם עם AMD לפריסת תשתית מחשוב בהיקף של 30 מגה־ואט עד 2028.

• גל הנפט מהמפרץ בדרך לאסיה: החשש ממחסור הופך לעודף
• גולדמן זאקס חותך את תחזית הנפט: הורמוז נפתח והפרמיה הביטחונית יורדת

אבל הרגולציה החדשה מזכירה למשקיעים נקודה חשובה: ביקוש אינו מספיק. כדי שחוות שרתים תהפוך מרעיון להכנסות, צריך חיבור לחשמל, תכנון מאושר, תחנת משנה, קווי הולכה, ציוד קירור, מים, קרקע, היתרים ולעיתים גם יכולת ייצור עצמית. כל אחד מהשלבים האלה יכול להפוך לצוואר בקבוק. לכן, השוק עשוי להתחיל להבחין טוב יותר בין חברות שמחזיקות נכס אמיתי - קרקע מתאימה, חיבור זמין, הסכם עם לקוח, תכנון מתקדם ומענה אנרגטי - לבין חברות שמחזיקות בעיקר כותרת סביב AI וחוות שרתים. האסדרה של רשות החשמל הופכת את ההבדל הזה לחשוב יותר.