האג"ח ל-10 שנים כבר ב-5.1% - וזה מתחיל להגיע לארנק של האמריקאים

תשואה של 5.1% באג"ח ממשלת ארה"ב ל-10 שנים היא כבר הרבה יותר מנתון במסך של סוחר אג"ח. זו הריבית שממנה מתחיל חלק גדול ממחיר הכסף בעולם. כשהיא עולה בתוך זמן קצר, כל השרשרת מתחילה לזוז: משכנתאות, אשראי לחברות, הלוואות לרכב, מחירי מניות ואפילו התקציב של ממשלת ארה"ב.

התשואה ל-10 שנים הגיעה במהלך המסחר ל-5.125%, רמה שלא נראתה מאז לפני המשבר הפיננסי. האג"ח לשנתיים עלתה מעבר ל-4.9%, ובקצה הארוך התשואה ל-30 שנה נעה סביב 5.4%. העלייה מגיעה על רקע אינפלציה עקשנית יותר, ציפייה גוברת לעוד העלאת ריבית מצד הפד וביקוש חלש יחסית במכרז אג"ח לחמש שנים. במקביל חברות הטכנולוגיה הגדולות מגייסות סכומי עתק למימון חוות שרתים ותשתיות AI ומתחרות עם הממשל על אותו הון.

כבר בשבוע שעבר התשואה ל-10 שנים חצתה 5% והחזירה את האג"ח הממשלתית להיות מתחרה אמיתית של המניות. ההבדל עכשיו הוא שהעלייה מתחילה לחלחל בצורה ברורה יותר מחוץ לשוק ההון.

משכנתא קבועה ל-30 שנה כבר נעה סביב 7.1%-7.3%, כמעט נקודת אחוז יותר מאשר לפני שנה. למשפחה שרוכשת בית ב-500 אלף דולר עם משכנתא של 400 אלף דולר, מעבר מריבית של 6.25% ל-7.25% מוסיף בערך 260 דולר להחזר החודשי, יותר מ-3,000 דולר בשנה. עבור קונה שנמצא על גבול יכולת המימון, זה יכול להיות ההבדל בין קנייה להמתנה.

ההשפעה כבר נראית בשוק הדיור האמריקאי. בעלי בתים רבים מחזיקים משכנתאות שנלקחו בתקופה שבה הריבית היתה 3%-4%, ולכן מעבר לבית חדש מחייב אותם להחליף הלוואה זולה בהלוואה בריבית של יותר מ-7%. התוצאה היא פחות עסקאות, פחות בתים שיוצאים למכירה ופחות ביקוש לשיפוצים, ריהוט ומוצרים שנרכשים בדרך כלל סביב מעבר דירה.

וזו רק התחנה הראשונה.

כשהאג"ח ב-5%, כל הכלכלה מקבלת מחיר חדש לכסף

האמריקאים מחזיקים חוב משקי בית של כ-18.8 טריליון דולר, מתוכו כ-13.1 טריליון דולר במשכנתאות ויותר מ-1.26 טריליון דולר בכרטיסי אשראי. חלק גדול מהחוב הקיים נעול בריבית קבועה, ולכן העלייה בתשואות אינה פוגעת בכל המשפחות באותו רגע. החוב החדש הוא המקום שבו השינוי מורגש ראשון.

הפד משפיע ישירות בעיקר על הריבית הקצרה. כאשר הוא מעלה ריבית, ריבית הפריים עולה והלוואות בריבית משתנה, קווי אשראי וכרטיסי אשראי מתייקרים. האג"ח ל-10 שנים משפיעה יותר על משכנתאות ועל מימון ארוך. כאשר שתיהן גבוהות באותו זמן, משק הבית מקבל כסף יקר כמעט בכל נקודה.

• האקלים מגיע לשוק האג"ח: הערים שישלמו יותר על החוב - וההזדמנות למשקיעים
• האג"ח ל-30 שנה ב-5.27%: הרצף הארוך ביותר מעל 5% מאז 2006

מכאן הדרך לצריכה קצרה. רכב שממומן בריבית גבוהה יותר עולה יותר בכל חודש. משפחה שמשלמת יותר על משכנתא חדשה מקטינה הוצאות אחרות. עסק קטן שמממן מלאי ב-9% במקום 6% צריך להעלות מחיר, להסתפק בפחות מלאי או לוותר על השקעה.

זה משמעותי במיוחד בארה"ב משום שהצריכה הפרטית מייצגת קרוב ל-70% מהפעילות הכלכלית. אם הריבית הגבוהה נמשכת חודשיים, שוק ההון מרגיש אותה. אם היא נמשכת שנה או שנתיים, גם שוק העבודה והצמיחה מתחילים להרגיש אותה.

העסקים הקטנים והבינוניים רגישים במיוחד. אפל או מיקרוסופט יכולות לגייס מיליארדים גם כשהתשואות עולות. חברה משפחתית עם כמה עשרות עובדים נשענת יותר על בנק, קו אשראי והלוואות קצרות. העלות שלה עולה מהר יותר והגישה לאשראי יכולה להצטמצם.

גם אצל החברות הגדולות יש חשבון. אג"ח ממשלתית של 10 שנים שנותנת יותר מ-5% היא רצפת תמחור. חברה צריכה לשלם מעליה מרווח שמגלם סיכון. חברה איכותית יכולה אולי לגייס ב-6%, חברה ממונפת יותר ב-8%-9%, ובשוק האג"ח בדירוג נמוך העלות גבוהה יותר.

השינוי הזה משפיע גם על עסקאות ורכישות. עסקה שנראתה הגיונית כאשר חוב עלה 4%-5% יכולה להיראות אחרת ב-7%. קרנות פרייבט אקוויטי שמשתמשות בחוב כדי להגדיל תשואה צריכות לשלם פחות על החברה או לדרוש ממנה יותר רווח.

• רויאל קריביאן שמה 3 מיליארד דולר על סנדלס - למה חברת קרוזים רוצה גם את המלון?
• סין מסתערת על הזהב - יותר מ-1,000 טונות מתחילת השנה

וזה מחזיר אותנו גם לעסקה של רויאל קריביאן וסנדלס. רויאל לוקחת חוב כדי לממן השקעה של 3 מיליארד דולר דווקא כשעלות הכסף עולה. העסקה יכולה להיות טובה מאוד ועדיין להציב רף גבוה יותר לתשואה הנדרשת ממנה.

ההשפעה על שוק המניות ישירה. כאשר אג"ח ממשלתית נותנת 2%, משקיע שמחפש 7%-8% צריך כמעט בהכרח לקחת סיכון. כשהאג"ח נותנת 5%, האלטרנטיבה משתנה.

זה בדיוק מה שהופך רמות תשואה כאלה למסוכנות יותר עבור מניות יקרות. חברת טכנולוגיה שמבטיחה רווח גדול בעוד חמש שנים נמדדת מול כסף שהמשקיע יכול לקבל כבר היום מאג"ח ממשלתית. ככל שהריבית חסרת הסיכון עולה, הערך הנוכחי של רווחים עתידיים יורד.

לכן מניות צמיחה עם מכפילים גבוהים רגישות במיוחד. בנקים נמצאים במקום מורכב יותר. מצד אחד הם יכולים לגבות ריבית גבוהה יותר ולהרוויח יותר על יתרות מזומן וניירות ערך. מצד שני, ריבית גבוהה לאורך זמן מפחיתה ביקוש להלוואות ומגדילה סיכון לפיגורים.

יש עוד שחקן שנפגע מהעלייה בתשואה: ממשלת ארה"ב עצמה.

החוב הפדרלי כבר עבר 40 טריליון דולר, והריבית נטו על החוב צפויה לעבור טריליון דולר בשנה. רק בעשרת החודשים הראשונים של שנת התקציב 2026 הגיעו תשלומי הריבית נטו לכ-963 מיליארד דולר.

החוב האמריקאי כבר הפך בעצמו לגורם שמזין את העלייה בתשואות. ככל שהממשלה מנפיקה יותר אג"ח כדי לממן את הגירעון, המשקיעים דורשים תשואה שתמשוך מספיק קונים. ככל שהתשואה עולה, עלות הריבית בתקציב גדלה. וככל שתשלומי הריבית גדלים, הממשלה צריכה לגייס יותר כסף.

זה מעין מעגל שמזין את עצמו, לפחות עד שהצמיחה, האינפלציה או המדיניות התקציבית משתנות.

צריך גם לשים את המספרים בפרופורציה. תשואה של 5% בפני עצמה אינה משבר. הכלכלה האמריקאית חיה בעבר עם ריביות גבוהות יותר. ההבדל נמצא בחוב שנצבר בינתיים, במחירי הבתים, בשווי המניות ובמשך הזמן שבו הכסף היה זול.

משק בית שקנה בית ב-300 אלף דולר לפני 20 שנה יכול להתמודד אחרת עם ריבית של 7% ממשפחה שקונה היום בית ב-500 או 600 אלף דולר. חברה שנסחרת במכפיל 15 מתמודדת אחרת עם אג"ח של 5% מחברה במכפיל 40.

ובינתיים הכלכלה עצמה עדיין חזקה. מודל GDPNow של הפד באטלנטה מצביע על קצב צמיחה שנתי של יותר מ-5% ברבעון השלישי. זה אחד ההסברים לכך שהתשואות יכולות להישאר גבוהות: המשקיעים רואים אינפלציה עקשנית וכלכלה שמסוגלת כרגע לשאת ריבית גבוהה.

הסיכון הוא שהריבית עובדת בפיגור. חוזה מימון מתחדש בעוד חצי שנה, משכנתא נלקחת כשמשפחה עוברת בית, חברה מגייסת חוב כשהאג"ח הישנה מגיעה לפדיון. לכן כל חודש שבו התשואות נשארות סביב 5% מכניס עוד חלק מהכלכלה למחיר החדש של הכסף.

האג"ח ל-30 שנה כבר היתה מעל 5.3% מוקדם יותר החודש. עכשיו גם ה-10 שנים חוצה את 5% בצורה ברורה. זה השלב שבו השאלה כבר אינה אם המשקיעים באג"ח מרוויחים תשואה יפה, אלא כמה זמן הכלכלה האמריקאית יכולה להמשיך לצמוח בקצב גבוה כשהמשכנתא מעל 7%, הממשלה משלמת יותר מטריליון דולר בשנה על ריבית והאלטרנטיבה למניות נותנת יותר מ-5%.