39 ימים יותר בשנה: עונת גלי החום מתחילה מוקדם ונגמרת מאוחר
מחקר חדש בכתב העת Nature Climate Change ניתח 45 שנות מדידות בכל שטחי היבשה בעולם ומצא שגל החום הראשון של השנה מקדים את עצמו ב-3.29 ימים בכל עשור, בעוד האחרון מתאחר ב-5.41 ימים. ב-92.1% משטחי היבשה העונה כולה התארכה, והאזורים היבשים רשמו את התזוזה החדה ביותר.
גל החום הראשון של השנה מקדים את עצמו ב-3.29 ימים בכל עשור, והאחרון נגמר 5.41 ימים מאוחר יותר. חיבור של שני הקצבים נותן עונה שמתארכת ב-8.71 ימים בעשור, ובפריסה על 45 שנות מדידות מדובר בכ-39 ימים נוספים בשנה. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Nature Climate Change, שנשען על נתוני אקלים מ-1979 עד 2023 בכל שטחי היבשה בעולם.
קבוצת חוקרים מהגן הבוטני של דרום סין, הפועל תחת האקדמיה הסינית למדעים, בחרה זווית שונה מהמקובל בתחום. במקום לשאול כמה חם היה ולכמה זמן, היא בדקה מתי בשנה החום מגיע ומתי הוא מסתלק. להבחנה הזאת יש משקל מעשי: לוחות הזמנים של החקלאות, של תחזוקת רשתות החשמל ושל היערכות מערכות הבריאות בנויים סביב עונות קבועות. כשהחום מקדים, ההיערכות מאחרת.
ב-72% משטחי היבשה בעולם גל החום הראשון הוקדם, ב-79.6% האחרון התאחר, וב-92.1% העונה כולה התארכה. הפריסה הגיאוגרפית רחבה, אבל עוצמת השינוי משתנה בין אזורים. החגורות הצחיחות והצחיחות למחצה, שישראל יושבת בתוכן, רשמו את התזוזות הגדולות ביותר בשני קצות העונה.
החוקרים חילקו את גל החום הראשון של כל שנה לשלושה סוגים לפי מהירות ההתפרצות, בהתאם למיקום שיא הטמפרטורה בתוך האירוע: מהיר, בינוני ואיטי. בין 2001 ל-2023 גדל חלקם של האירועים מהסוג המהיר, כאלה שבהם הטמפרטורה מזנקת לשיא כמעט מיד. לגוף האדם דרושים כמה ימים של הסתגלות לחום, ומנגנון ההסתגלות הזה מאבד את זמנו כשהשיא נופל ביום הראשון של האירוע.
מחקרי תמותה באירופה ובארצות הברית מצביעים כבר שנים על דפוס דומה: גל החום הראשון של הקיץ גובה יותר חיים מאירוע זהה בעוצמתו שמגיע באוגוסט. ההסבר המקובל משלב שניים, הסתגלות פיזיולוגית שטרם התרחשה ומוכנות ציבורית נמוכה, כולל מזגנים שלא נבדקו, מוקדי רפואה שלא תוגברו ואזהרות שהציבור מתייחס אליהן בפחות רצינות בתחילת העונה. הקדמה של שבועיים בתאריך הפתיחה מעבירה את האירוע הזה לחודש שבו המוכנות נמוכה אף יותר.
בחקלאות מדובר בתוספת של 1.6% עד 13.3%, בהתאם לגידול. זהו הגידול בשיעור שטחי הגידול שנחשפים לגל חום דווקא בשלבי הרבייה הקריטיים של הצמח, בהשוואה בין השנים 2001-2023 לתקופה 1979-2000. ההאבקה ומילוי הגרגר רגישים במיוחד, וכמה ימים חמים בעיתוי הלא נכון מסוגלים לגזור יבול נמוך גם כששאר העונה מתנהלת כרגיל. בחיטה, למשל, טמפרטורות גבוהות בזמן הפריחה פוגעות בקליטת האבקה ומקטינות את מספר הגרגרים בשיבולת, נזק שאי אפשר לפצות עליו בהמשך גם בהשקיה מלאה.
למה אזור יבש מרגיש את השינוי חזק יותר?
קרקע יבשה מחממת את האוויר שמעליה מהר יותר מקרקע לחה, משום שכמעט כל האנרגיה שמגיעה מהשמש הופכת לחום במקום להתאדות מים. בחגורות הצחיחות המנגנון הזה עובד כבר בתחילת האביב, ולכן גל חום מסוגל להתפתח שם בחודשים שנחשבו בעבר מתונים. מכאן גם ההבדל בין האזורים היבשים לאזורים הממוזגים בקצב שבו זזים תאריכי הפתיחה והסגירה של העונה.
בישראל 14 מתוך 15 השנים האחרונות היו חמות מהממוצע הרב-שנתי, והמגמה שהתחילה באמצע שנות התשעים ממשיכה להתחזק. בתל אביב נמדדו בין 1964 ל-1971 בין 11 ל-22 ימים בשנה עם טמפרטורה מעל 30 מעלות, ובסוף העשור הקודם המספר כבר נע סביב 88 עד 98 ימים בשנה.
בקיבוץ גלגל נרשמו 49.7 מעלות בקיץ 2025, המדידה השנייה בגובהה שתועדה אי פעם בישראל. השירות המטאורולוגי סימן את אותה שנה כאחת החמות בתולדות המדידה המקומית, כשכמעט כל חודש בה היה חם מהממוצע.
- יממה שלמה של התרעה מוקדמת יותר: המודל שמנבא הוריקנים טוב יותר מהמערכות המבצעיות
- אוגוסט בשיא החום, והמחיר מגיע למזון, לחשמל ולביטוח
צריכת החשמל בשיא הקיץ בישראל שוברת שיאים חוזרים, וכל שבוע נוסף של טמפרטורות גבוהות מרחיב את חלון הביקוש שהמערכת נדרשת לספק. במקביל מתארכת עונת העבודה בחוץ שבה נדרשות הפסקות קירור, ומתרחב הפרק שבו מבטחים סופגים תביעות שקשורות למזג אוויר. באירופה כבר אפשר לראות איך חברות שלמות משנות לוחות זמנים, שעות פעילות ותמהיל מוצרים בגלל אותה תזוזה עונתית, כפי שעולה מהסקירה על גלי החום שמשנים את העסקים באירופה.
מה המחקר אינו טוען?
1979 היא שנת הפתיחה של סדרת הנתונים, והבחירה בה אינה מקרית: משם ואילך קיימות מדידות לוויין גלובליות ואחידות שמאפשרות השוואה בין יבשות בלי חורים במדידה. מחקרים קודמים שעסקו בעוצמת גלי החום ובמשכם נשענו על אותה סדרה ומצאו שמשך האירועים מתארך מהר יותר מקצב ההתחממות הממוצע. התוספת כאן היא ממד התזמון בתוך השנה, שכמעט לא נמדד עד כה.
הנתונים מתארים מגמה ממוצעת על פני עשורים ואינם תחזית לשנה מסוימת. שנה בודדת עשויה להתנהג הפוך מהמגמה, ובתוך אותה יבשת יש אזורים שבהם העונה כמעט לא זזה. המחקר גם אינו מפריד בין תרומת ההתחממות הגלובלית לבין השפעות מקומיות כמו עיור, שינוי שימושי קרקע או התייבשות קרקע, וזו אחת השאלות שנותרו פתוחות להמשך.
המדדים המקובלים למעקב אחרי גלי חום, מספר האירועים בשנה ועוצמתם, מפספסים את ממד התזמון שהמחקר הזה מציב במרכז. אם הקצב שנמדד יימשך, בשנת 2033 תהיה עונת גלי החום ארוכה בכ-48 ימים מזו של 1979.
