"המשק הישראלי יפסיד 500 מיליארד שקל ממשבר האקלים עד 2050"

באחד הדו"חות האחרונים שלו כמבקר המדינה, מתניהו אנגלמן השתמש השבוע במילים קשות מהרגיל מבחינתו. "דו"ח זה מרים שוב דגל אדום עבור הממשלה והעומד בראשה ומציין בפניהם באופן שאינו משתמע לשני פנים - הכתובת על הקיר", כתב. "אין מצפן, וחסרה גם הדרך".

אנגלמן: דגל אדום חד-משמעי לממשלה ונתניהו בנוגע למשבר האקלים

ועוד: "פעילות הממשלה בנושא עדיין מדשדשת ושתפקודה לקוי: הממשלה גוררת רגליה, ובכל הנוגע לקידום מערכתי ולהגברת הקשב הממשלתי בנושא זה - הפעולות שהיא נוקטת הן לכל היותר פעולות של 'טלאי על טלאי', בדמותן של עשרות רבות של החלטות שהיא מקבלת שאין בהן כדי להביא לשינוי של ממש בנושא".

במה מדובר? לא מחדלי 7 באוקטובר, לא הפקרת הצפון, לא המוכנות לרעידות אדמה - כולם כמובן נושאים חשובים ביותר. אבל אנגלמן בחר מילים אלו כדי לאפיין את המחדלים המתמשכים בנושא האמור להיות מוסכם על הכל: משבר האקלים. אנגלמן מתאר על פני עמודים רבים את חוסר המעש, אל מול סכנות שהממשלה עצמה הכירה בהן שוב ושוב. עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין, לא הופתע.

מה הציון שאתה נותן למדינה על ההתמודדות עם משבר האקלים?

"שואף לאפס, חד-משמעית".

למה? זה הרי לא נושא פוליטי.

"זה נושא חוצה מפלגות ומשרדי ממשלה. הוא לא מבדיל בין ימין לשמאל, בין חרדים וחילונים ואתיאיסטים. כמו כל מפגע סביבתי, הוא יפגע יותר באוכלוסיות מוחלשות, כי היכולת שלהן להתארגן ולהיאבק ולהגן על עצמן היא קטנה בהרבה מאשר אוכלוסיות חזקות".

אין בישראל בית בלי מזגן.

"נכון, אבל אם אני לא מתפרנס כמו שצריך, אני צריך להחליט האם להפעיל אותו 24/7. באיזורים בהן מתגוררות אוכלוסיות מוחלשות, אין יכולת לטפל בנושאים שנוגעים לבטחון מים ולביטחון בתשתיות שונות. קבוצות מוחלשות יותר מתגוררות ליד איזורים בלי תשתיות ביוב נאותות, או למשל בלי אספקת חשמל סדירה בנגב. זה המצב בכל העולם. מחקרים מלמדים, למשל, שיש יותר הצללה באיזורים חזקים יותר. משבר האקלים גם יגביר את הצורך בשירותי בריאות ורווחה, ושוב - זה יהיה קשה יותר למי שאין לו ביטוח פרטי".

מדוע זה המצב? הנושא לא אמור להיות שנוי במחלוקת.

"המבקר אומר בפעם השלישית שישראל טומנת את הראש בחול. אנחנו מדחיקים את הבעיה. כמעט בכל תחום אנחנו נזכרים בדקה ה-90 ומחפשים פתרונות קסם. היינו במשבר מים מטורף ובדקה ה-91 מצאנו את ההתפלה. זה פתרון נפלא, אבל לא הבאנו בחשבון שצריך תמהיל - לטפל גם בבארות מזוהמות ובאקוויפרים, כי במלחמה עלולים חלילה להיפגע מתקני ההתפלה.

• בג"ץ הורה כצפוי לערוך הצבעה חוזרת לבחירת מבקר המדינה
• נכים נפגעים משימוש לרעה נרחב בתגי החניה המיועדים להם

"ההסתכלות של ממשלת ישראל היא תמיד בטווח הקצר, כי ממשלות מחזיקות מעמד בממוצע שלוש-וקצת שנים. לכן אין הסתכלות ארוכת טווח. בעיית הבסיס היא שאין תוכניות היערכות אקלימיות. המבקר מראה, ש-90% מהמשרדים שעליהם דיבר בדו"ח הראשון לפני שנתיים, עדיין אינם ערוכים.

"התירוץ תמיד היה שיש ביטחון ומלחמות ועניינים גיאו-פוליטיים לפני הכל, וכך הסביבה במקום האחרון. המציאות טפחה על פנינו. המבקר אומר לא רק שזה אינו תירוץ, אלא שמלחמות מעצימות את הסכנות האקלימיות. אם יש ממילא סכנה לבטחון מים ובטחון מזון, מלחמה עלולה לפגוע בתשתיות החילופיות שהקמנו כדי להתמודד עם הבעיה.

"ישראל נשענת על 80% מים מותפלים; במלחמה עלולים להיפגע אחד או יותר ממתקני ההתפלה. כך גם עם מתקני האנרגיה: ראינו מה קרה בבתי הזיקוק [פגיעה במלחמה עם איראן - א.ל]. למלחמות יש קשר הדוק לאקלים. בעזה היה חום קטסטרופלי והוכרז עוצר לחימה, כי חיילים לא יכלו להיכנס לטנקים בגלל החום הנוראי.

"המבקר מדבר על כך שלא היה אף דיון בקבינט האקלים; זה מיקרו קוסמוס של הבעיה כולה. במטה לביטחון לאומי היה פורום אקלים, אבל ביטלו אותו. זה בניגוד לכל היגיון בעידן בו ביטחון וסביבה הולכים ביחד. הפורום הוקם ב-2022 והמל"ל אמר שסיכון האקלים צריך להיות על השולחן כמו הסייבר ומלחמה עם איראן - ואז ביטלו אותו".

המבקר מציין במיוחד את העדרו של חוק אקלים.

• ארץ אוכלת נופשיה: הציבור מפחד מסגירת השמיים, והמלונאים גוזרים את הקופון
• תקציב הביטחון יגדל - הרפורמה בשיקום נשארת בלי תקציב

"מעבר לזה שאין חוק, אין תוכנית לאומית אחת כוללת. למה הכל נותר בגדר החלטות ממשלה? כי מאוד נוח לא להפוך אותן לחקיקה מחייבת. החלטות הממשלה הן סוג של לשים פלסטר. החלטות ממשלה מותירות לה גמישות, בניגוד לחוק שאם היא מפרה אותו - אנחנו יכולים ללכת לבית המשפט. יש היגיון מסוים בגמישות כזאת כאשר מדובר בביצוע, אבל לא על נושאים קריטיים לקיומנו כמו משבר האקלים.

"קח לדוגמא את הפחתת פליטת גזי החממה. ישראל התחייבה בהסכמי פריז להגיע להפחתה של 27% ב-2030. המבקר אומר שבקצב הנוכחי נגיע ל-19% בלבד. אבל מאחר שמדובר רק בהחלטת ממשלה, לא מפרים שום חוק. אפשר כמובן להיות גמישים גם לטובה, להשיג יותר, אבל זה לא קורה; כל הדרך היא נסיגה".

חוק האקלים יכול לפתור את הבעיה?

"הנוסח שלו מאוד בעייתי ולא שאפתני. הוא פוטר ערים חלשות מהכנת תוכנית היערכות אקלימית, כי אין להם תקציב. אבל דווקא לעיר כזאת צריך לעזור יותר מאשר לחלשות. כאשר נהריה מפסידה 100 מיליון שקל ביומיים של הצפה בנחל הגעתון, זה הפסד הרבה יותר משמעותי מאשר לתל אביב.

"באותו אופן החוק מאפשר לפטור משרדי ממשלה מהכנת תוכניות אקלימיות. משרד האוצר אמר שהוא לא צריך להכין, כי הוא אחראי על הכסף, ובין היתר בגלל זה תקע את הכל. משרדים ושרים לא תמיד ששים לקבל סמכות, כי אם אינם מבצעים - יש דו"חות של המבקר ואפשר לקחת אותם לבג"ץ".

אז מה עושים?

"לא מרימים ידיים. אנחנו עובדים חזק מאוד עם מי שרוצה לעבוד. לא מחכים לחוק שיוריד תקציבים, אלא עובדים מלמטה למעלה עם הרשויות המקומיות. למשל: מקדמים עם עיריות תל אביב ורמת גן והמועצה האיזורית מטה יהודה חוקי עזר להצללת המרחב העירוני כחלק מתוכניות בנייה. החובה מוטלת על היזם, שאמנם יגלגל אותה על הרוכשים, אבל זה פרומיל ממחיר הדירה.

"זו הסיבה שאני כן מדבר ממקום אופטימי: יותר ויותר רשויות מקומיות מתחילות לתפוס את המושכות. אפשר לעשות את זה גם עם פאנלים סולאריים והתייעלות אנרגטית, בלי לחכות לתקציבים שאולי יום אחד חוק האקלים יעניק ברמה הלאומית.

"מה שיעשה את שלו זה השוק. מאמצע 2027, חברות ישראליות ישלמו בחו"ל מס על מוצריהן אם לא יצליחו להוכיח את הקיימוּת בכל התהליך, מכריית חומר הגלם ועד לייצור. הסיפור פה הוא כלכלי: במצב של עסקים כרגיל, עד 2050 המשק הישראלי יפסיד 500 מיליארד שקל ממשבר האקלים. שריפות, שטפונות, ימים שאי-אפשר לעבוד בהם בגלל מזג האוויר, מחלות, תמותה גוברת עמידה בפקקים.

"אני פחות אופטימי בגלל שאנחנו לא מנצלים את ההזדמנויות, כמו שימוש במי נגר או התייעלות אנרגטית. המצב רק נעשה גרוע יותר, כי ישראל מתחממת לפחות כפליים מהממוצע העולמי".

עו"ד עמית ברכה (צילום: אדם טבע ודין)