טראמפ הופך את הברית עם דרום קוריאה לקלף מיקוח - איך זה גם חיובי וגם שלילי לישראל?

מה הקשר בין תרגיל צבאי בחצי האי הקוריאני, תוכנית הגרעין של איראן ומערכת היחסים האישית בין דונלד טראמפ לקים ג'ונג און? אם תשאלו את טראמפ ה'ביזנסמן', שרואה גם בבריתות אסטרטגיות בנות יותר מ-70 שנה (מנובמבר 1954), סעיף במאזן - הקשר די פשוט. אמריקה מספקת הגנה, ומגיעה לה על זה תמורה. הולמת.

הגישה הזאת עמדה מאחורי ההחלטה של טראמפ להורות לפנטגון לצמצם משמעותית את ההשתתפות האמריקאית בתרגיל Ulchi Freedom Shield עם דרום קוריאה. ההוראה ניתנה שעות לפני תחילת התרגיל, אחד משני האימונים המרכזיים שמקיימים צבאות ארה"ב ודרום קוריאה מדי שנה. התרגיל החל אתמול, שני, אמור להימשך 11 ימים עד 27 באוגוסט ומשתתפים בו כ-18 אלף חיילים דרום קוריאנים לצד כוחות אמריקאיים.

התרחישים השנה מתמקדים לא רק במלחמה קונבנציונלית מול צפון קוריאה, אלא גם ברחפנים, שיבושי GPS, מתקפות סייבר ולוחמה אלקטרונית. האמריקאים והדרום קוריאנים מנסים להטמיע גם לקחים מהמלחמה באוקראינה, בין היתר על רקע הניסיון שצברו חיילים צפון קוריאנים שנשלחו לסייע לרוסיה.

מבחינת טראמפ, על אף החשיבות של הידוק הברית באסיה מול האיומים הסינים המתהווים, גם כל זה אינו מנתק את התרגיל משאלת המחיר. הנשיא הגדיר את האימונים כיקרים וטען שהם שולחים מסר "עוין ולא הולם" לצפון קוריאה, שאותה תיאר כמדינה שהתנהגה בצורה מאופקת ומכבדת בתקופת כהונתו. טראמפ חזר גם אל מערכת היחסים האישית שלו עם קים ג'ונג און, קשר שהוא מקווה לתרגם לחידוש השיחות בין המדינות.

אבל הפעם נוסף נימוק נוסף שלא היה חלק מהדיון בתקופת כהונתו הראשונה: איראן. טראמפ טען כי ביקש מנשיא דרום קוריאה לי ג'ה מיונג להצטרף למאמצים האמריקאיים ל"פירוז איראן מגרעין", ונענה לדבריו ב"לא תודה". הוא גם אמר כי ארה"ב מחזיקה 39 אלף חיילים בדרום קוריאה כדי להגן עליה מפני קים. בפועל, היקף הכוח האמריקאי המוצב במדינה עומד על כ-28,500 חיילים.

לא ברור מה בדיוק כלל הסיוע שטראמפ ביקש. סיאול לא הציגה את עמדתה כסירוב מוחלט, ומסרה כי היא מנהלת שיחות עם וושינגטון על תרומה מעשית וצבאית לשמירה על חופש השיט במצרי הורמוז, תוך התחשבות בכשירות הכוחות בחצי האי הקוריאני ובהליכים המשפטיים והפרלמנטריים הנדרשים במדינה. בין האפשרויות שנבחנות לפי דיווחים בדרום קוריאה נמצאים מטוסי סיור ימי, אוניות סיוע וציוד לפינוי מוקשים.

וזה חשוב. טראמפ אינו בהכרח "מעניש" את דרום קוריאה על סירוב סופי, אלא משתמש באחד הנכסים הביטחוניים החשובים ביותר מבחינתה כדי להשפיע על משא ומתן שעדיין מתנהל. התרגיל מול צפון קוריאה הופך כך לכלי לחץ במחלוקת על איראן.

הברית הצבאית הופכת לחשבון פתוח

דרום קוריאה אינה מדינה שהקשר שלה עם ארה"ב נתון לדיון. הברית בין המדינות נמשכת יותר משבעה עשורים, מאז מלחמת קוריאה, וכוללת נוכחות קבועה של כוחות אמריקאיים ומטרייה גרעינית שנועדה להרתיע את פיונגיאנג. התרגילים המשותפים אינם אירוע סמלי בלבד. הם נועדו לוודא ששני הצבאות מסוגלים לפעול יחד בזמן מלחמה, לשמור על שרשרת פיקוד מתפקדת ולהגיב במהירות למתקפה מהצפון.

כעת מקבלת סיאול מסר שלפיו גם המחויבות הזאת עשויה להיות מושפעת מהתנהלותה בזירות אחרות. אם דרום קוריאה רוצה שארה"ב תמשיך להשקיע בהגנת חצי האי, טראמפ מצפה ממנה לסייע לאינטרסים אמריקאיים במפרץ הפרסי. זו אותה תפיסה שליוותה את יחסיו עם מדינות נאט"ו: ההגנה האמריקאית אינה נתפסת כמחויבות היסטורית שעומדת בפני עצמה, אלא כשירות שבעלות הברית צריכות להשתתף בעלותו ולהוכיח את התועלת שהן מספקות לוושינגטון.

• טראמפ: "אין שיחות עם איראן"; הנפט מזנק מעל 91 דולר
• טראמפ מצמצם את התרגילים עם דרום קוריאה - מחווה לקים או שינוי עמוק יותר בברית?

נשיא דרום קוריאה בחר בינתיים בתגובה זהירה. לי אמר כי שמירת השלום היא המשימה החשובה ביותר, אבל הוסיף שעל המדינה להיערך גם ל"תרחיש הגרוע ביותר". הוא הדגיש שהתרגילים הם הגנתיים ואינם מיועדים לתקוף את צפון קוריאה, ובמקביל חזר על רצונו לחזק את יכולת ההגנה העצמאית של ארצו ולהעביר בעתיד את השליטה המבצעית בזמן מלחמה לידי הצבא הדרום קוריאני.

במובן הזה, הוראת טראמפ עלולה להשיג תוצאה הפוכה מזו שאליה הוא מכוון. היא עשויה להקל זמנית על חידוש הדיאלוג עם קים, אבל גם לחזק בסיאול את התחושה שאי אפשר לבסס את ביטחון המדינה רק על ערבויות אמריקאיות. ככל שהמחויבות של וושינגטון נתפסת כפחות צפויה, כך גדל התמריץ של דרום קוריאה להרחיב את עצמאותה הצבאית, להגדיל את תקציבי הביטחון ואף לחדש את הוויכוח המקומי על פיתוח יכולת גרעינית עצמאית.

טראמפ כבר השתמש בתרגילים ככלי דיפלומטי ב-2018, אחרי הפסגה הראשונה שלו עם קים בסינגפור. האימונים צומצמו, נוצרה תקופה קצרה של התקרבות, אבל השיחות על פירוק תוכנית הגרעין נתקעו בשנה שלאחר מכן. צפון קוריאה המשיכה מאז לפתח טילים וראשי קרב וחיזקה את שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה. לכן הביקורת הנוכחית אינה מתמקדת בעצם הניסיון לדבר עם קים, אלא בסדר הפעולות: טראמפ מעניק הקלה ביטחונית לפני שקיבל מפיונגיאנג תמורה ברורה.

ואיך בישראל צריכים להסתכל על זה

מבחינת ישראל, אפשר לראות במהלך יתרון משמעותי. נשיא ארה"ב הופך את איראן ממאבק של וושינגטון וירושלים למבחן נאמנות של רשת הבריתות האמריקאית כולה. הוא מאותת שגם מדינות באסיה, שתלויות בארה"ב להגנתן, נדרשות לתרום למאבק בתוכנית הגרעין האיראנית ולשמירה על חופש השיט במצרי הורמוז. ככל שהמאמץ מול איראן מקבל תמיכה רחבה יותר, הלחץ הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי על טהרן אינו נשען רק על ארה"ב וישראל.

אז הכל טוב ויפה אבל הדרך בה הדברים נעשים, בדקה ה-90, צועקת דרשני. השיטה שבה טראמפ מפעיל את הלחץ צריכה לעניין מאוד את ישראל. כמובן שההתנהגות הקפריזית הזאת לא מפתיעה אותנו אך עדיין אם תרגיל חיוני עם בעלת ברית ותיקה יכול להפוך בן לילה לקלף מיקוח במחלוקת שנוגעת לזירה אחרת, זה אומר שהכל כשר מבחינת טראמפ. אין הפרדת רשויות בין בריתות לבין עסקאות.

• ברגע האחרון: טראמפ הקפיא מכסים של 50% על קנדה ומכריז על עסקה
• צים חוזרת לרווח: ההכנסות עקפו את התחזיות; צופה מחצית שנייה חזקה יותר

כמובן גם היחסים בין ישראל לארה"ב שונים מהיחסים והפעילות של ארה"ב עם דרום קוריאה. בישראל לא מוצבים עשרות אלפי חיילים אמריקאים שנועדו להגן על הגבול, אולי מתי מעט במחנה שעל יד עזה כשצה"ל נושא באחריות הישירה להגנת המדינה. אבל ישראל עדיין תלויה בארה"ב באספקת חימושים, במערכות הגנה אווירית, ברכש מטוסים מתקדמים, בשיתוף מודיעיני ובגיבוי מדיני בזירה הבינלאומית. לכן גם בישראל יש משמעות לשאלה כיצד טראמפ מעריך את התמורה שהוא מקבל מבעלות בריתה וזאת למרות כל ההצהרות האחרונות על נכונות "להגמל" מתמיכה אמריקאית כזאת.

ארה"ב לא עומדת לנטוש את ישראל. הקשר הביטחוני, הטכנולוגי והמודיעיני בין המדינות עמוק בהרבה מהחלטה נקודתית של נשיא כזה או אחר. אבל האירוע בדרום קוריאה מחדד את החשיבות של בניית מלאים, הרחבת הייצור הביטחוני המקומי והקטנת התלות בהחלטות שמתקבלות בוושינגטון בזמן משבר. במקביל, הוא מדגיש את הצורך להציג את הברית עם ישראל לא רק כמחויבות ערכית או היסטורית, אלא גם כנכס שמשרת אינטרסים אמריקאיים ברורים.

בסופו של דבר, הסיפור אינו רק כמה חיילים אמריקאים ישתתפו בתרגיל הנוכחי. השאלה החשובה יותר היא מה לומדות ממנו בעלות הברית ומה מבינים היריבים. סיאול עשויה להסיק שעליה לסמוך יותר על עצמה, יפן עשויה להאיץ את בניין הכוח שלה, ופיונגיאנג עלולה להבין שלחץ ואיומים יכולים להניב ויתורים עוד לפני שחודש המשא ומתן.

עבור ישראל, המסר כפול. מצד אחד, טראמפ מרחיב את המאבק באיראן ודורש ממדינות נוספות להשתתף בו. מצד שני, הוא מבהיר כי תחת הנהגתו גם ברית ותיקה אינה המחאה פתוחה. התמיכה האמריקאית נשארת נכס אסטרטגי, אבל אצל טראמפ היא מגיעה שוב ושוב עם מחיר. להרחבה: דיסני תובעת את ממשל טראמפ: טוענת ללחץ פוליטי על רשת ABC