"מיסודי הדת לדעת שהאל מנבא את בני האדם"

"מיסודי הדת לדעת שהאל מנבא את בני האדם", פוסק הרמב"ם. כלומר: זהו אחד מעיקרי האמונה. אז למה איננו רואים נביאים סביבנו? כי יש דרישות סף קשות ביותר: "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחוכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד".

אולי במפתיע, הרמב"ם מציב גם דרישה גופנית - ייתכן משום שלרוב הנביא סופג עלבונות וחרמות, ויש צורך ביכולת פיזית לעמוד בהן: "אדם שהוא ממולא בכל המידות האלו, שלם בגופו". ואז עליו ליטול את תכונותיו הטבעיות ולשכלל אותן, כמו להבדיל ספורטאי המבקש להגיע למדליית זהב אולימפית:

"כשייכנס לפרדס [עומק הדת, כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה] ויימשך באותן העניינות הגדולים הרחוקים, ותהיה לו דעת נכונה להבין ולהשיג, והוא מתקדש והולך, ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן [פיתויים נקודתיים], והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל מאחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו, אלא דעתו תמיד פנויה למעלה, קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות [להתעמק בהבנת השכינה], ומסתכל בחוכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה [חיות הקודש] עד טבור הארץ [המציאות החומרית ביותר] ויודע מהם גודלו [של הקב"ה] - מיד רוח הקודש שורה עליו.

"ובעת שתנוח עליו הרוח, תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים 'אישים', וייהפך לאיש אחר, ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה, אלא שנתעלה על מעלת שאר בני האדם החכמים, כמו שנאמר בשאול: 'והתנבית עימם ונהפכת לאיש אחר'" (יסודי התורה, פרק ז').