15 אלף שקל בחודש ביציאה לפנסיה יהיו שווים בגיל 85 כ-9,600 שקל: כך מגנים על הפנסיה
גם אינפלציה של 2% בשנה, בתוך טווח היעד של בנק ישראל, שוחקת את כוח הקנייה לאורך שנות הפרישה. מי שפורש בגיל 67 צריך לחשוב כבר עכשיו על ההוצאות שלו בגיל 80 ו-85
אדם שיוצא לפנסיה בגיל 67 עם הכנסה של 15 אלף שקל בחודש יכול להרגיש מסודר: הדירה משולמת, הילדים גדלו, יש קצבה ועוד קצת כסף בצד. אבל באינפלציה ממוצעת של 2.5% בשנה, אותם 15 אלף שקל בגיל 85 יקנו מה שכ-9,600 שקל קונים היום. כדי לקנות בגיל 85 את הסל שעולה היום 15 אלף שקל, יידרשו כ-23,400 שקל בחודש.
ומדובר בתרחיש מתון. יעד האינפלציה בישראל הוא 1%-3% בשנה, ולכן ממוצע של 2.5% לאורך זמן נמצא בתוך הטווח שאליו מכוונת המדיניות. האינפלציה השנתית כיום נמוכה יותר, אבל כשמתכננים פנסיה לכמעט שני עשורים עד גיל 85, עדיף להסתכל על כמה תרחישים ולא על המדד של השנה האחרונה.
ההפרשים גדולים. באינפלציה של 2% בשנה, 15 אלף שקל בגיל 67 יצטרכו להפוך לכ-21,400 שקל בגיל 85 כדי לשמור על אותו כוח קנייה. באינפלציה של 2.5% יידרשו כ-23,400 שקל, ובאינפלציה של 3% כ-25,500 שקל בחודש.
אפשר גם להסתכל לכיוון ההפוך. הכנסה קבועה של 15 אלף שקל בגיל 85 שווה במונחי היום כ-10,500 שקל באינפלציה של 2%, כ-9,600 שקל ב-2.5% וכ-8,800 שקל ב-3%.
מי שפורש בגיל 67 וחי עד 85 מתכנן בעצם משק בית ל-18 שנה. זה מספיק זמן כדי שגם אינפלציה שנראית נמוכה בכל שנה לחוד תשנה מאוד את רמת החיים. חלק מההוצאות אף עשויות לעלות מהר יותר ממדד המחירים הממוצע, כמו עזרה בבית, שירותים אישיים, תחזוקת דירה וחלק מההוצאות הרפואיות.
מצד שני, ההוצאות בפרישה משתנות. נסיעות לעבודה, ילדים והוצאות הקשורות לקריירה בדרך כלל קטנות. לכן השאלה היא פחות כמה המשפחה מוציאה ביום הפרישה, ויותר איך ההוצאות מתחלקות בגיל 75, 80 ו-85.
קרן הפנסיה היא בסיס חשוב, אבל הקצבה לא בהכרח קבועה לכל החיים. בקרנות פנסיה חדשות היא מושפעת בין היתר מתשואות הקרן ומהאיזון האקטוארי, ובמוצרים ותיקים יותר מנגנון העדכון שונה. גם קצבאות הביטוח הלאומי מתעדכנות לפי מנגנונים שנקבעו בחוק. לחלק מההכנסה יש אפוא התאמה מסוימת לאורך השנים, אבל קשה לבנות על כך שכולה תעלה בדיוק בקצב יוקר המחיה. את גובה הקצבה עצמה אפשר לבדוק גם בחישוב של כמה פנסיה תהיה למי שמרוויח 15 אלף שקל.
הבעיה הגדולה נמצאת לא פעם בכסף שמחוץ לפנסיה. פורש עם מיליון שקל בחשבון יכול להחזיק חלק גדול ממנו בפיקדונות ובמזומן מתוך רצון לשקט, ולטווח קצר יש בזה היגיון. אבל לאורך 18 שנה, כסף שמניב פחות מהאינפלציה מאבד בהדרגה מכוח הקנייה שלו.
לכן כדאי להשאיר גם אחרי הפרישה חלק מהכסף בנכסים שיכולים לצמוח לאורך זמן. מניות תנודתיות יותר אבל נותנות פוטנציאל צמיחה. אג"ח נותנות הכנסה ויציבות יחסית. מזומן ופיקדונות מתאימים להוצאות של השנים הקרובות. החלוקה ביניהם תלויה בגובה הקצבה, בהוצאות, בנכסים נוספים וביכולת של המשפחה להתמודד עם ירידות בשווקים.
- עברתי עבודה והפנסיה עדיין לא קיבלה הפקדה - מה קורה לביטוח שלי?
- החלפתי עבודה והתחלתי מיד במקום חדש - איך לא לאבד את הביטוח בקרן הפנסיה?
דרך אפשרית: להחזיק באפיקים נזילים סכום שמספיק לשנה או שנתיים של הוצאות, כסף לטווח הבינוני באג"ח, ואת הכסף שמיועד לשנים הרחוקות עם חשיפה מסוימת לנכסי צמיחה. כך ירידה חדה בשוק בשנה מסוימת לא מחייבת למכור נכסים מיד כדי לממן הוצאות שוטפות. ואת השאלה איך יודעים אם חסכתם מספיק לפרישה כדאי לבדוק עוד לפני היציאה לפנסיה.
דוגמה נוספת: זוג פורש עם הוצאה של 18 אלף שקל בחודש ועם פנסיה וקצבאות של 13 אלף שקל. הפער בתחילת הדרך הוא 5,000 שקל בחודש, שהם 60 אלף שקל בשנה. אם ההוצאות יעלו ב-2.5% בשנה וההכנסות בקצב נמוך יותר, הפער יכול להתרחב משמעותית בתוך עשור.
גם כאן גיל 85 הוא מבחן טוב: הוצאה של 18 אלף שקל בגיל 67 הופכת לכ-28 אלף שקל בגיל 85 באינפלציה של 2.5%, אם רוצים לשמור על אותה רמת צריכה. מי שבונה את הפנסיה על ההוצאה של השנה הראשונה עלול לגלות בגיל 80 שהתקציב נראה אחרת לגמרי.
הבדיקה פשוטה יחסית: לקחת את ההוצאה החודשית הצפויה בגיל הפרישה, להריץ אותה עד גיל 85 באינפלציה של 2%, 2.5% ו-3%, ולהשוות לקצבאות הצפויות, להכנסות נוספות ולחיסכון הנזיל. אינפלציה של 2.5% נשמעת קטנה, אבל במשך 18 שנה היא מעלה את רמת המחירים בכ-56%.
