כמה פנסיה תהיה למי שמרוויח 15 אלף שקל? כך נראה החישוב

2,775 שקל בחודש הם ההפקדה הפנסיונית של עובד שמרוויח 15 אלף שקל ומפריש לפי שיעור בסיס של 18.5%. הסכום מתחלק ל-6% מהעובד, 6.5% מהמעסיק לתגמולים ו-6% לפיצויים, והוא מגיע ל-33,300 שקל בשנה. שני עובדים עם אותו תלוש בדיוק יכולים להגיע לגיל הפרישה עם פער של מאות אלפי שקלים, וההסבר נמצא בארבעה משתנים: שיעור ההפקדה, השכר המבוטח, דמי הניהול ורצף החיסכון.

1.93 מיליון שקל היא הצבירה המתמטית של הפקדה כזו אחרי 30 שנה, בהנחת תשואה ריאלית ממוצעת של 4% בשנה. אחרי 35 שנה הסכום מגיע לכ-2.54 מיליון שקל ואחרי 40 שנה לכ-3.28 מיליון. הפער בין 30 ל-40 שנות חיסכון הוא 1.35 מיליון שקל, בעוד ההפקדות הנוספות עצמן מסתכמות ב-333 אלף שקל בלבד. כל השאר הוא תשואה שהצטברה על הכסף המוקדם.

קרן הפנסיה גובה מתוך ההפקדה גם רכיבי ביטוח נכות ושאירים וגם דמי ניהול, ולכן הצבירה בפועל נמוכה מהחישוב המתמטי. עדיין, המספרים ממחישים למה עשר שנות איחור בתחילת החיסכון יקרות כל כך. עשר שנים של 2,775 שקל בחודש הן 333 אלף שקל של הפקדות, אבל כשהן נמצאות בתחילת הקריירה הן מקבלות עוד שלושה עשורים של צמיחה.

18.5% או 20.83% זה הבדל של 240 אלף שקל

20.83% הוא שיעור ההפקדה המקובל בהסדרים שכוללים סעיף 14 עם רכיב פיצויים מלא של 8.33%. בשכר של 15 אלף שקל מדובר ב-3,124 שקל בחודש במקום 2,775, תוספת של 349 שקל. לאורך 30 שנה בתשואה ריאלית של 4%, התוספת הזו לבדה מייצרת כ-242 אלף שקל של צבירה נוספת.

המשמעות בקצבה חדה יותר. במקדם המרה של 190, סדר הגודל שמשמש גבר נשוי שפורש בגיל 67, צבירה של 1.93 מיליון שקל מייצרת קצבה של כ-10,150 שקל בחודש. צבירה של 2.17 מיליון שקל מייצרת כ-11,420 שקל. ההפרש הוא 1,270 שקל בחודש לכל החיים, ומקורו בשיעור הפקדה שמופיע בהסכם העבודה ולא בהחלטת השקעה כלשהי.

המקדם עצמו משתנה לפי גיל הפרישה, מין, מצב משפחתי, אחוז השאירים ותקופת ההבטחה. גבר נשוי יליד 1965 שפורש בגיל 67 משתמש במקדם סביב 190, ואישה באותה שנת לידה סביב 188. פורש בלי הבטחת שאירים יכול להגיע למקדם סביב 177, כלומר קצבה גבוהה יותר על אותה צבירה. מיליון שקל במקדם 187.9 מייצר 5,322 שקל בחודש, ואותו מיליון במקדם 177.16 מייצר 5,645 שקל.

הפער בין 15 אלף בתלוש ל-12 אלף בפנסיה

עובד יכול לראות ברוטו של 15 אלף שקל ולגלות שההפקדה מחושבת על 12 אלף בלבד. שעות נוספות, החזרי הוצאות, נסיעות ובונוסים מקבלים יחס שונה לפי הסכם העבודה והדין, ולכן השכר המבוטח נמוך לעיתים מהשכר בתלוש. הפקדה של 18.5% על 12 אלף שקל היא 2,220 שקל בחודש, פער של 555 שקל.

555 שקל בחודש הם 6,660 שקל בשנה ו-200 אלף שקל לאורך 30 שנה לפני תשואה. עם תשואה ריאלית של 4% הפער מגיע לכ-385 אלף שקל של צבירה, שהם כ-2,000 שקל בחודש של קצבה במקדם 190. שלושת המספרים שכדאי לאתר בתלוש הם שכר ברוטו, שכר מבוטח לפנסיה וסכום ההפקדה בפועל, והם מופיעים בדרך כלל בשלושה מקומות שונים בדף.

דמי הניהול פועלים על אותה צבירה. התקרה החוקית בקרן פנסיה מקיפה היא 6% מההפקדה ו-0.5% מהצבירה, בעוד קרנות ברירת המחדל הנבחרות גובות כ-1% מההפקדה ו-0.22% מהצבירה. הורדת דמי הניהול מהצבירה מ-0.5% ל-0.22% שווה קרוב ל-100 אלף שקל בדוגמה שלנו לאורך 30 שנה, והורדת דמי הניהול מההפקדה מוסיפה עשרות אלפי שקלים נוספים. עקרונות התמחור והתשואה במוצרים ארוכי הטווח מפורטים במדריך החיסכון הפנסיוני.

מסלול ההשקעה מייצר את ההפרש השני בגודלו אחרי שיעור ההפקדה. הפער בין תשואה ריאלית ממוצעת של 3% לבין 5% בשנה, על אותה הפקדה של 2,775 שקל ולאורך אותן 30 שנה, הוא ההבדל בין כ-1.62 מיליון שקל לכ-2.31 מיליון. מסלול עם שיעור מניות גבוה מייצר תנודתיות גדולה יותר בדרך, וחוסך בן 30 יכול לספוג אותה טוב יותר מחוסך שנמצא חמש שנים לפני הפרישה. עקרונות החשיפה המנייתית והתנודתיות שנלווית אליה מפורטים במדריך המניות הגדול.

משיכת פיצויים אחת מוחקת קצבה לכל החיים

יותר משליש מהקצבה העתידית עלול להימחק בעקבות משיכת כספי פיצויים לאורך הקריירה, לפי הנחיות משרד האוצר. הפיתוי מובן: במעבר עבודה מופיע סכום זמין לרכב, לשיפוץ או לסגירת חוב. אבל רכיב הפיצויים הוא כשליש מכלל ההפקדה הפנסיונית, והוצאתו מהמערכת פוגעת בשני מישורים בבת אחת.

900 שקל בחודש הם רכיב הפיצויים בשכר של 15 אלף שקל בשיעור של 6%. עשר שנות עבודה מייצרות 108 אלף שקל לפני תשואה. משיכה בגיל 35 מוותרת גם על 30 שנות צמיחה, ובתשואה ריאלית של 4% הסכום הזה היה מגיע לכ-350 אלף שקל בגיל הפרישה, כלומר כ-1,840 שקל בחודש של קצבה. לכך מתווסף מס הכנסה שעשוי לחול על המשיכה עצמה ופגיעה אפשרית בפטור על הקצבה בעתיד.

הפסקות עבודה פועלות באותו כיוון בעוצמה נמוכה יותר. חצי שנה בין מקומות עבודה, חופשה ממושכת או תקופה כעצמאי עם הפקדה מופחתת מקטינות את הצבירה ועלולות לפגוע בכיסוי הביטוחי בקרן. הסדר ריסק זמני שומר על הכיסוי בתקופת המעבר, והוא עולה הרבה פחות מחידוש חיתום בגיל מבוגר יותר.

איך בודקים את זה בפועל

הדוח הפנסיוני השנתי מכיל את כל התשובות בעמוד אחד. הוא מציג את הצבירה הנוכחית, את השכר המבוטח שעליו הופקד, את דמי הניהול מההפקדה ומהצבירה, את מסלול ההשקעה ואת תחזית הקצבה בגיל הפרישה. מי שרוצה לראות את כל המוצרים על שמו במקום אחד יכול להיכנס למסלקה הפנסיונית ולהוציא דוח מרוכז.

ארבעה מהלכים משנים את התוצאה בפועל. הראשון הוא בקשת הנחה בדמי ניהול, שאפשר לבצע מול הקרן, דרך סוכן או באמצעות מעבר לקרן ברירת מחדל נבחרת. השני הוא התאמת מסלול ההשקעה לגיל ולאופק החיסכון; חוסך בן 30 עם עשרות שנים לפרישה יכול לשקול חשיפה מנייתית גבוהה יותר מחוסך בן 60. השלישי הוא בדיקה שהשכר המבוטח כולל את מרב רכיבי השכר. הרביעי הוא השארת הפיצויים בקרן בכל מעבר עבודה.

הקצבה העתידית תיקבע לפי הכללים והמקדמים שיהיו רלוונטיים במועד הפרישה עצמו, ולכן תחזית מדויקת לשקל בעוד 30 שנה יוצרת דיוק מדומה. עדיף לעבוד בטווחים: צבירה של 2 מיליון שקל מייצרת קצבה בסדר גודל של 10 עד 11 אלף שקל בחודש במקדמים הנוכחיים, וצבירה של 3 מיליון מגדילה אותה בכ-50%. לכך מתווספת קצבת אזרח ותיק, ומנגד מס שעשוי לחול על חלק מהקצבה מעל הפטור, נושא שנפרש בהמדריך המקיף למסים.

עובד בן 30 שמרוויח 15 אלף שקל ומגלה תחזית נמוכה נמצא 37 שנים לפני הפרישה, כלומר עם 444 הפקדות חודשיות שעוד לפניו. השאלה המעשית איננה כמה תהיה הקצבה, אלא איזה משלושת הפרמטרים - שיעור ההפקדה, השכר המבוטח או דמי הניהול - אפשר לשנות כבר החודש.