כמה כסף צריך כדי לפרוש עם 10, 15 או 20 אלף שקל בחודש

3 מיליון שקל הוא היעד שכלל 300 מציב למי שרוצה לחיות מ-10,000 שקל בחודש, 4.5 מיליון שקל למי שמכוון ל-15 אלף ו-6 מיליון שקל למי שמכוון ל-20 אלף. הכלל עצמו פשוט: מכפילים את ההוצאה החודשית הרצויה ב-300 חודשים, מה שמשקף שיעור משיכה התחלתי של כ-4% בשנה מהתיק. זו נקודת פתיחה לחישוב, ולא התשובה.

הטעות היקרה ביותר בתכנון פרישה היא להכפיל את ההוצאה המלאה ב-300. כמעט כל פורש בישראל מגיע לגיל 67 עם שני מקורות הכנסה קבועים שכבר קיימים: קצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי ופנסיה מקרן. ההון הפרטי אמור לממן רק את הפער בין השניים לבין התקציב הרצוי, וההבדל בין שתי הגישות מגיע למיליוני שקלים.

קצבת אזרח ותיק ליחיד עומדת ב-2026 על 1,838 שקל בחודש. מי שצבר ותק מלא זכאי לתוספת של עד 50%, כלומר עד 2,757 שקל. זוג שבו שני בני הזוג הגיעו לוותק מלא מקבל כ-5,514 שקל בחודש, 66 אלף שקל בשנה. לפי כלל 300, זרם ההכנסה הזה שקול להון של כ-1.65 מיליון שקל שהמשפחה מחזיקה בלי שחסכה אותו בעצמה.

כל אלף שקל של קצבה חוסכים 300 אלף שקל של צבירה

זוג בגיל 67 שרוצה לחיות מ-18 אלף שקל בחודש מקבל בחישוב הנאיבי יעד של 5.4 מיליון שקל. אבל אם שניהם מקבלים קצבת אזרח ותיק בסך 4,600 שקל יחד ופנסיה משותפת של 7,000 שקל, ההכנסה הקבועה היא 11,600 שקל. הפער הוא 6,400 שקל בחודש, וכלל 300 מתרגם אותו ליעד של כ-1.92 מיליון שקל בלבד. 3.5 מיליון שקל של הפרש בין שני החישובים.

אותו היגיון עובד גם בכיוון ההפוך. אדם שרוצה 15 אלף שקל בחודש ויש לו פנסיה צפויה של 9,000 שקל צריך לממן 6,000 שקל, כלומר יעד של 1.8 מיליון שקל. אם הפנסיה הצפויה היא 5,000 שקל בלבד, הפער גדל ל-10,000 שקל והיעד קופץ ל-3 מיליון. הפרש של 4,000 שקל בקצבה החודשית שווה 1.2 מיליון שקל של הון.

דיור מזיז את המשוואה באותה עוצמה. זוג שממשיך לשלם 6,000 שקל שכירות זקוק ל-72 אלף שקל בשנה יותר מזוג שחי בדירה בבעלות מלאה, כלומר כ-1.8 מיליון שקל של הון נוסף. דירה בבעלות דורשת ארנונה, ועד בית, תחזוקה ושיפוצים, אבל הפער נשאר גדול. מי שמתלבט בין סילוק מוקדם של יתרת המשכנתא לבין השארת הכסף בתיק ימצא את מסגרת ההשוואה במדריך המשכנתא המורחב.

פרישה בגיל 55 עולה פעמיים

שבע שנות גשר מגיל 55 עד 62 בהוצאה של 15 אלף שקל בחודש דורשות מעל 1.2 מיליון שקל, עוד לפני תשואה, מסים והוצאות חריגות. אם גיל תחילת הקצבה מאוחר יותר, הגשר מתארך וההון הדרוש גדל בהתאם. זה החלק הגלוי של פרישה מוקדמת.

החלק הסמוי גדול ממנו. עובד שמרוויח 20 אלף שקל ומפסיק להפקיד 18.5% מהשכר מוותר על כ-3,700 שקל בחודש של הפקדות עובד, מעסיק ופיצויים. עשר שנים כאלה הן 444 אלף שקל של הפקדות לפני תשואה, ובתשואה ריאלית של 4% הן מגיעות לכ-545 אלף שקל. פרישה מוקדמת דורשת לממן יותר שנות מחיה ובמקביל מוותרת על שנות החיסכון האחרונות, שהן בדרך כלל בעלות השכר הגבוה ביותר בקריירה.

ההוצאות בפועל גדלות גם הן מכפי שנדמה. ביטוח בריאות וסיעוד, עזרה לילדים, החלפת רכב, טיפולי שיניים ושיפוץ הבית מגיעים בגלים ולא כתשלום חודשי אחיד. תקציב שמכיל צריכה שוטפת בלבד יכול לפספס 15% עד 20% מההוצאה האמיתית, כך שיעד של 15 אלף שקל הופך בפועל ל-17 אלף.

25 שנה זו הנחה, לא הבטחה

300 חודשים הם 25 שנות מחיה, כלומר תכנון עד גיל 92 למי שפורש ב-67. הנתון נשמע שמרני עד שמסתכלים על תוחלת החיים המותנית. לפי נתוני הלמ״ס, גבר שהגיע לגיל 65 צפוי לחיות עוד כ-19 שנים ואישה עוד כ-22 שנים. אלה ממוצעים, כלומר מחצית מהאוכלוסייה תחיה יותר מכך.

הטעות הרווחת היא לתכנן לפי תוחלת החיים בלידה. גבר בישראל חי בממוצע כ-81 שנים ואישה כ-85.5 שנים, ומכאן קל להסיק שפרישה בגיל 67 נמשכת כ-14 שנים. תוחלת החיים המותנית בגיל 65 גבוהה יותר משום שהיא מנטרלת את התמותה בגילים צעירים. ההפרש בין שתי הגישות מגיע לחמש שנות מחיה ויותר, ובהוצאה של 15 אלף שקל בחודש מדובר בכ-900 אלף שקל.

אצל זוג האופק ארוך עוד יותר. התיק צריך להחזיק עד פטירת האחרון מבין השניים, ולא עד הממוצע של כל אחד בנפרד. הסבירות שלפחות אחד מבני הזוג יגיע לגיל 90 גבוהה משמעותית מהסבירות שכל אחד מהם יגיע לשם לבדו. תכנון לפי 300 חודשים הוא מינימום סביר לזוג, וטווח של 300 עד 400 חודשי הוצאה מתאים למי שמבקש מרווח ביטחון רחב או מתכנן להשאיר ירושה.

אינפלציה נוגסת באותו יעד. בקצב שנתי של 1.6%, כוח הקנייה של 15 אלף שקל נשחק לכ-10,900 שקל במונחי היום בתוך 20 שנה. לכן תכנון ארוך טווח נכון יותר במונחים ריאליים: הוצאה במחירי היום ותשואה שמנוכה ממנה האינפלציה. כך נמנעת האשליה שבה סכום עתידי גדול נראה מרשים בעוד כוח הקנייה שלו קטן בהרבה.

איך בודקים את זה בפועל

שלוש מערכות מייצרות את המספרים שצריך. האזור האישי באתר הביטוח הלאומי מציג את הזכאות הצפויה לקצבת אזרח ותיק ואת שנות הוותק שנצברו. המסלקה הפנסיונית מרכזת את כל המוצרים על שם החוסך ומציגה תחזית קצבה חודשית. אתר הר הכסף מאתר חשבונות רדומים שנשכחו במעברי עבודה. שלושתן יחד לוקחות פחות משעה ומחליפות ניחוש בנתונים.

הצעד הבא הוא טבלה של 12 חודשים אחרונים. מפרידים הוצאות שייעלמו עם סיום העבודה, כמו נסיעות ומזון מחוץ לבית, ומוסיפים הוצאות שצפויות לגדול, כמו פנאי, בריאות ותרופות. את התוצאה מחלקים לשלושה תרחישים: תקציב בסיס של 10,000 שקל, תקציב נוח של 15 אלף ותקציב רחב של 20 אלף. מול כל אחד מציבים את סך הקצבאות הצפויות ומכפילים רק את הפער ב-300.

סדר המשיכות ראוי לשורה נפרדת בתוכנית. פורש שמחזיק מזומן, איגרות חוב ומניות יכול למשוך בשנים חלשות מהמרכיבים היציבים, ובשנים חזקות לממש חלק מהמניות ולמלא מחדש את כרית המזומן. המבנה הזה מפחית את הסיכון למכור מניות אחרי ירידה חדה בתחילת הפרישה, נקודה שבה רצף תשואות חלש פוגע קשה ביכולת התיק להחזיק עשרות שנים. בניית סולם של איגרות חוב לשנות המשיכה הראשונות מספקת את הכרית הזו בלי להחזיק מזומן עקר.

המסים ממשיכים לפעול גם אחרי הפרישה. משיכה מתיק השקעות פרטי חייבת ב-25% מס על הרווח הריאלי, ולכן משיכה של 6,000 שקל בחודש דורשת מכירה של סכום גדול יותר. קצבה מקרן פנסיה נהנית מפטור חלקי בהתאם לתקרת הקצבה המזכה ולכללי קיבוע הזכויות, ואילו קצבת אזרח ותיק פטורה ממס הכנסה. חלוקת ההכנסה בין המקורות משפיעה לכן על הסכום שמגיע בפועל לחשבון, והכללים המלאים לתיק הפרטי מפורטים במדריך מיסוי שוק ההון.

זוג שמקבל 12 אלף שקל בחודש מקצבאות ופנסיה ומכוון ל-20 אלף צריך לממן פער של 8,000 שקל, יעד התחלתי של כ-2.4 מיליון שקל במקום 6 מיליון. השאלה שכדאי לשאול פעם בשנה איננה כמה נצבר בתיק, אלא כמה שקלים של הכנסה קבועה יעמדו מול התקציב ביום הפרישה.