כמעט 1.5 מיליארד שקל נשארים בחו"ל: הכסף שישראלים יכולים לקבל בחזרה אחרי השופינג

ישראלי חוזר מרומא עם שתי שקיות בגדים, זוג נעליים ותיק שעלו יחד 1,200 אירו. הוא בדק מחירים לפני הקנייה, השווה בין החנויות, אולי אפילו חיכה לסייל. ואז הוא עולה למטוס ומשאיר מאחור סכום שיכול להגיע ליותר מ-100 אירו, פשוט כי לא ביקש Tax Free בקופה או הגיע לשדה בלי הטופס המתאים. כתבנו כאן שכרטיס טיסה לרומא עולה היום כ-160 דולר, כך שהסכום שהשאיר מאחור שווה כמעט טיסה.

כשזה קורה לאדם אחד מדובר בכמה מאות שקלים. כשמכפילים את זה במיליוני נסיעות ובקניות של ישראלים בחו"ל, הסכום נהיה עצום. ההערכות הקיימות מדברות על כ-1.3 מיליארד שקל בשנה של החזרי מס פוטנציאליים שישראלים לא מממשים. עם העלייה במחירי המוצרים והחזרה של הישראלים לנסיעות ולקניות בחו"ל, סדר גודל שמתקרב ל-1.5 מיליארד שקל כבר נראה אפשרי, אם כי מדובר באומדן ולא בנתון רשמי.

העיקרון פשוט. תייר שגר מחוץ לאיחוד האירופי וקונה מוצר באירופה יכול במקרים רבים לקבל בחזרה חלק מהמע"מ המקומי, כל עוד הוא מוציא את המוצר מהאיחוד ועומד בתנאים של המדינה. הישראלי משלם בחנות מחיר שכולל מע"מ כמו כל לקוח מקומי, ואז מבקש שהרכישה תוכר כיצוא.

הבלבול הראשון נוגע לגובה ההחזר. מע"מ של 20% לא אומר שמקבלים בחזרה 20% ממחיר הקנייה. נניח שמוצר עולה 1,200 אירו במדינה שבה המע"מ הוא 20%. המחיר לפני מע"מ הוא 1,000 אירו, ולכן רכיב המע"מ הוא 200 אירו, כ-16.7% מהמחיר ששולם. גם את כל 200 האירו האלה בדרך כלל לא רואים בחזרה, כי החברות שמטפלות בתהליך גובות עמלה ולפעמים גם מרוויחות על המרת המטבע.

בפועל, ההחזר על קנייה כזאת יכול להיות, לדוגמה, 120 עד 150 אירו, תלוי במדינה, בחנות, בחברת ההחזר ובדרך שבה מבקשים לקבל את הכסף. עדיין מדובר בכ-500 עד 600 שקל על קנייה שרבים ממילא תכננו לעשות.

ניקח משפחה שקונה באיטליה בגדים ותיקים ב-2,000 אירו. המע"מ האיטלקי הרגיל עומד על 22%, כך שרכיב המע"מ בתוך המחיר הוא כ-361 אירו. ההחזר נטו יהיה נמוך יותר בגלל העמלות, אבל גם אם המשפחה תקבל בסוף 230 עד 280 אירו, זה כסף שיכול לממן ארוחה משפחתית טובה, חלק מהמלון או חלק מהטיסות.

בקנייה של 500 אירו הפער קטן יותר, אבל עדיין מורגש. במדינה עם מע"מ של 20% רכיב המס בתוך המחיר הוא כ-83 אירו, ואחרי עמלה ההחזר עשוי לרדת לאזור של 50 עד 65 אירו. מי שעשה שלוש או ארבע קניות כאלה בחופשה כבר מגיע למאות שקלים.

אז איך עושים את זה בלי להסתבך?

הדבר הראשון קורה בחנות ולא בשדה התעופה. צריך לשאול אם החנות משתתפת בהסדר Tax Free ולבקש את הטופס בזמן הקנייה. קבלה רגילה בדרך כלל לא מספיקה. החנות תבקש דרכון או פרטי דרכון ותפיק מסמך מתאים, לפעמים דרך חברות כמו גלובל בלו או פלאנט.

במדינות שונות יש סכומי קנייה מינימליים שונים. בספרד, למשל, אפשר לבצע את התהליך גם בקניות קטנות יחסית, ובמדינות אחרות צריך לעבור רף מסוים בחנות. לכן כבר בתחילת הטיול כדאי לבדוק את הכללים ביעד, ולא לגלות בקופה שחסרים עוד כמה אירו כדי לעבור את הסף.

• עצמאי שעבר לחו"ל וממשיך לחייב לקוחות בישראל: מה קורה לתיק המע"מ ולמי עוברת החבות
• שומה של 520 אלף שקל על עוסק שנפתח בזהות גנובה: עשרת הצעדים לפני שהגניבה הופכת לחוב

הנקודה השנייה היא המצב של המוצר. המכס באירופה רשאי לבקש לראות את מה שנקנה. מי שקנה תיק ב-1,500 אירו והתחיל להשתמש בו מיד, או נעליים שהסתובב איתן שבוע, עלול להיתקל בבעיה. כדי לקבל החזר, המוצרים אמורים לצאת מהאיחוד כמוצרים שנקנו לתייר והוצאו ממנו.

השלב השלישי הוא שדה התעופה, ושם קורית הטעות הקלאסית. אם המוצרים נמצאים במזוודה שנשלחת לבטן המטוס, צריך לקבל את אישור המכס לפני שמוסרים אותה. אחרת פקיד המכס עלול לבקש לראות את המוצר, ולגלות שהוא כבר בדרך למטוס.

ברוב שדות התעופה התהליך נעשה היום בעמדות דיגיטליות. סורקים את הטופס או הברקוד, המערכת מאשרת את היצוא, ובחלק מהמקרים שולחת לפקיד. מי שעושה קונקשן בתוך האיחוד צריך לשים לב לנקודת היציאה האחרונה מהאיחוד ולמקום שבו נמצאים המוצרים, במיוחד אם המזוודה ממשיכה אוטומטית לטיסה הבאה.

עוד החלטה קטנה יכולה לעלות כסף: מזומן או החזר לכרטיס. מזומן במקום נוח, אבל לפעמים כרוך בעמלה גבוהה יותר. החזר לכרטיס יכול לקחת זמן, אבל במקרים מסוימים משאיר יותר כסף אצל הקונה. גם בחירת המטבע משפיעה, והחזר שעובר המרה בשער פחות טוב יכול לקזז עוד כמה אחוזים.

יש גם מדינות שבהן המודל שונה. בריטניה היא דוגמה בולטת. באנגליה, בסקוטלנד ובוויילס תייר שקונה בחנות ולוקח את המוצר במזוודה כבר לא נהנה מההחזר האירופי הרגיל, ולכן קניות בלונדון שונות מקניות בפריז, ברומא או במדריד. בצפון אירלנד יש כללים אחרים.

• איך להפחית תשלומים? הבדיקה שיכולה לחסוך למשפחה מאות שקלים בחודש
• 7 צעדים להעלות את הריבית על הפיקדון - גם כשהעו"ש נשאר בבנק הקיים

בארה"ב מדובר בשיטה אחרת לגמרי. אין מע"מ ארצי בסגנון האירופי אלא מסי מכירה של המדינות והרשויות המקומיות, וברוב המקומות תייר ישראלי משלם את המס כמו תושב מקומי ויש לו מעט מאוד אפשרויות לקבל אותו בחזרה.

גם קנייה באתר אינטרנט שונה מקנייה בחנות בזמן טיול. מוצר שנשלח ישירות לישראל נחשב יצוא במדינה של המוכר, ואתרי מסחר רבים מורידים את המע"מ המקומי כבר בתשלום, ואחר כך חלים כללי היבוא לישראל. לעומת זאת, מי שמזמין באינטרנט מוצר למלון באירופה עלול לגלות שהמוכר לא הפיק עבורו טופס Tax Free, ואז אין לו מה להציג בשדה.

ויש עוד חשבון שישראלים שוכחים לפעמים דווקא אחרי שקיבלו את ההחזר: החזרה לישראל. הפטור הרגיל לנוסע על חפצים אחרים שמביאים מחו"ל עומד על ערך כולל של עד 200 דולר, בכפוף לכללים. מוצר בודד ששווה יותר מ-200 דולר לא נכנס לפטור הזה במלואו. כלומר, החזר מע"מ באירופה לא פוטר ממס בישראל כשהקנייה חורגת מהפטור, ומי שקנה שעון, מחשב או תיק יקר צריך להביא גם את זה בחשבון.

זה יכול לייצר מצב מעניין. ישראלי קונה באירופה מוצר ב-1,000 אירו ומקבל החזר של 100 אירו, אבל כשהוא חוזר לישראל הוא עשוי להיות חייב במס על המוצר. לכן Tax Free הוא חיסכון, אבל לא דרך להפוך קנייה יקרה לפטורה ממס מכל הכיוונים.

ועדיין, בקניות רגילות של כמה מאות אירו, במיוחד כשכמה בני משפחה קונים בגדים, נעליים וקוסמטיקה, ההחזר יכול להיות הנחה נוספת ומשמעותית. מי שכבר השקיע שעה בחיפוש אחרי חנות זולה ב-10% יכול לגלות שעוד חמש דקות בקופה ועוד רבע שעה בשדה שוות לו סכום דומה.

הישראלים כבר מגבירים את השימוש בהחזרי מע"מ בחו"ל, אבל הפער עדיין גדול. שלושה דברים מספיקים כדי לצמצם אותו: לבדוק מראש את הכללים במדינה, לבקש את הטופס ברגע הקנייה ולסיים את האישור לפני שהמוצר נעלם עם המזוודה. להרחבה: אותה חופשה בפחות כסף, כך מזמינים טיסות.