נעצר בצד הכביש בלי אורות בלם, והנהג שמאחור נפסל ל-10 חודשים
רכב פורד יצא ממוסך, ודקות ספורות אחר כך נדלקה בו נורה. הנהג התקשר למוסך לדווח על התקלה, ובמהלך השיחה הרכב נעצר בשול הימני. משאית מרצדס שנסעה מאחוריו פגעה בו. נהג המשאית טען שהפורד נעצר בבת אחת ושאורות הבלם שלו לא נדלקו. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע שגם בתרחיש כזה האחריות לתאונה מוטלת על מי שנסע מאחור.
השופט העמית אחיקם סטולר דחה את ערעורו של נהג המשאית על הרשעתו בבית משפט השלום לתעבורה. "אף לו תתקבל עמדת המומחה מטעם ההגנה, לפיה במקרה של תקלה עלולים אורות הבלימה שלא להדלק, אין בכך כדי לגרוע מאחריותו של המערער", כתב.
מה קרה בכביש ליד קלנסווה?
התאונה אירעה בשעות אחר הצהריים סמוך לקלנסווה. לפי כתב האישום, הנאשם נהג במשאית מרצדס מדרום לצפון, ולפניו נסע רכב פורד. התביעה טענה שהוא "נהג בחוסר זהירות, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, סטה מנתיב נסיעתו לשול הימני ולא שמר על רווח מספיק אשר יאפשר לו לעצור בכל עת את רכבו כדי למנוע תאונה". המשאית פגעה בפורד "שעצר לפניו בשול ימין". שני הנהגים נחבלו ושני כלי הרכב ניזוקו.
פסק הדין מוסיף פרט על הרכב שנפגע: "עובר להתרחשות התאונה היה הרכב הנפגע בטיפול במוסך. מספר דקות לאחר יציאתו מהמוסך, נדלקה נורה ברכב. נהג הרכב הנפגע התקשר למוסך לדווח על הדלקות הנורה, ומיד לאחר מכן, תוך כדי השיחה, התרחשה התאונה".
הנהג כפר באחריות ובחבלות. הוא טען "כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לספק סביר את האישומים נגדו, וכי התאונה הייתה בלתי נמנעת", והצביע "על כשלים מהותיים שונים בעבודת המשטרה".
איך זוכה מסטייה לשול והורשע בכל השאר?
השופטת מגי כהן מבית משפט השלום לתעבורה מרכז זיכתה את הנהג מעבירת הסטייה לשול, מחמת הספק. באותו פסק דין הרשיעה אותו בשלוש עבירות: נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת רווח והתנהגות שגרמה לנזק ולחבלה של ממש. השופטת קבעה "כי מקום התאונה המדויק איננו ידוע, אך אין זה משנה לעניין ההרשעה בשאר הסעיפים".
על הנהג נגזרו 10 חודשי פסילה בפועל, בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, וקנס של 3,000 שקלים. בנוסף נגזרו עליו 4 חודשי פסילה על תנאי ו-3 חודשי מאסר על תנאי, שניהם למשך 3 שנים.
מה טען נהג המשאית בערעור?
עו"ד עבדאללה אסליי, שייצג את הנהג, טען "כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינתו, מאחר שהתקלה ברכב הנפגע הביאה לעצירתו הפתאומית מבלי שאורות הבלימה נדלקו". לטענתו, בית משפט השלום "העניק משקל מכריע לעדות בוחן המשטרה, לפיה תקלה כזו הייתה מביאה להאטה בלבד ולא לעצירה פתאומית", ומנגד "התעלם מעדות מומחה ההגנה, אשר הסביר כי תקלה מסוג זה אכן עלולה להוביל לעצירת פתאום מבלי להפעיל את אורות הבלמים".
ההגנה הצביעה גם על מחדלי חקירה: "אי-גרירת הרכב הנפגע לצורך בדיקתו ואי-בדיקת רישיון הרכב המזויף". מחדלים אלה, נטען, "הינם חמורים, ויש בהם כדי לשנות את הכרעת הדין". הנהג ביקש להבהיר שאין מדובר בתקיפה של ממצאים עובדתיים בלבד: "הוא חלוק על האופן בו בחן בית משפט קמא את שיקול דעתו של הבוחן בהחלטתו שלא להגיע לזירה ולבדוק את הרכב הנפגע". לשיטתו, "לא ניתן לשלול כי הרכב הנפגע נעצר בעקבות תקלה באופן שגרם לכך שהתאונה הייתה בלתי נמנעת, ולכן קם ספק סביר שדי בו כדי להביא לזיכויו".
- היום בכבישים: מאות שוטרים, רחפנים ומצלמות במבצע אכיפה ארצי
- פחות תאונות, תיקונים יקרים יותר: מה הרכב האוטונומי יעשה לביטוח?
למה המדינה מכנה תאונת חזית-אחור "תאונה מדברת"?
עו"ד רן בירן ועו"ד יצחק פרדמן מפרקליטות מחוז מרכז ביקשו לדחות את הערעור. לטענתם, פסק הדין "מבוסס על אדנים איתנים, ומיוסד נאמנה על חומר הראיות", והנהג תוקף "ממצאים שבעובדה, ונסיבות העניין אינן מצדיקות התערבות מצד ערכאת הערעור".
הפרקליטות הזכירה שהפסיקה פירשה את תקנה 49(א) לתקנות התעבורה "באופן המטיל אחריות גורפת על נהג הנוסע מאחורי רכב אחר, כך שעליו להיות מסוגל לעצור את הרכב בכל עת". תאונת חזית-אחור, כך נטען, "הינה 'תאונה מדברת', בה עובר לנהג הפוגע הנטל למתן הסבר סביר לקרות התאונה, כל שכן כשמדובר בנהג משאית, עליו חלה חובת זהירות מוגברת".
לגבי מומחה ההגנה, טענה הפרקליטות "כי אף המומחה עצמו אישר בבית משפט קמא כי זו אינה תקלה הגורמת לעצירה פתאומית, ודבריו לא סותרים את העובדה שהמערער לא שמר מרחק כנדרש". להיעדרות הבוחן מהזירה, לדבריה, אין משמעות, שכן "נתונים אלה אינם רלוונטיים לחובה לשמור מרחק".
בתאונות שאינן מסוג חזית-אחור אין לבית המשפט חזקה כזו, והוא נאלץ להכריע בין שתי גרסאות. בתיק שבו שני הנהגים נסעו ישר ושניהם טענו שהשני הגיח, למשל, השופטת חילקה את האחריות שווה בשווה.
האם מחדל חקירה מספיק לזיכוי?
"דין טענות אלה להדחות", פתח השופט סטולר את הדיון בטענות העובדתיות. הוא הזכיר כי "ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו והתבררו בערכאה הדיונית", וציטט את בית המשפט העליון: "לערכאה הדיונית יתרון מובהק בקביעת ממצאי מהימנות, המבוססים על התרשמותה הישירה מן העדים". במקרה הזה, כתב, "המסד העובדתי היה פרוש במלואו בפני בית משפט קמא, ואינני רואה טעם להתערב בקביעותיו העובדתיות". הדבר נכון גם לגבי עדויות המומחה והבוחן, "משבחן והתרשם מעדויותיהם".
- "הפרשנות בוודאי צריכה להיות מרחיבה לגבי סוכה במדינה יהודית"
- המרכז לפיתוח המקומות הקדושים: עלול לקרוס משום שלוין ואמסלם לא ממנים ועד
מחדלי חקירה, לפי פסק הדין, "נבחנים במבט כולל, ואין בהם, כשלעצמם, כדי להביא בהכרח לזיכויו של נאשם". בית המשפט צריך "להכריע האם המחדלים אכן עולים כדי הקמת ספק סביר באשמת הנאשם, או למצער האם הם גרמו פגיעה מוחשית וקונקרטית בהגנתו". השופט לא מצא שכך: "על אף שאכן קיימת אפשרות תיאורטית שהתקלה באורות הבלמים גרמה לתאונה... אי-מיצוי כיוון החקירה איננו בהכרח 'מחדל חקירה', ויש לבחון זאת בהקשרם הרחב של הדברים".
הוא הסתמך על דברי השופט ניל הנדל בבית המשפט העליון: "העובדה שניתן היה לבצע חקירה מעמיקה יותר אין פירושה שנפלו מחדלים בחקירה. וגם אם נניח שמדובר במחדלים, הכלל הוא שיש לבדוק האם נעשה למערער עוול וקופחה הגנתו. חקירה שאינה אופטימלית אין פירושה מחדל, ולא כל מחדל פירושו זיכוי". לגבי הבוחן שלא הגיע לזירה, הפנה לפסיקת השופט יוסף אלרון, שלפיה "למרות שהגעת בוחן תנועה לזירה יש בה כדי לשפוך אור על הנעשה, אין משום אי-הגעתו כדי להביא בהכרח לידי מחדל חקירה".
טענות נגד התנהלות רשויות האכיפה נשמעות הרבה בתיקי תעבורה, ולפעמים הן מכריעות את התיק. כך היה כאשר בוטל האישום נגד לימור לבנת על "פגע וברח", בזכות טענה של הגנה מן הצדק.
בשביל מה שומרים מרחק?
"הדברים נכונים שבעתיים בענייננו, כשמדובר בתאונות מסוג 'חזית אחור'", כתב השופט. "מקובל לראות בתאונות שכאלה 'תאונה מדברת', בה קיימת חזקה עובדתית לחוסר זהירות מצידו של הנהג הפוגע, המקים אחריות לקרות התאונה. במקרה שכזה, נטל הראיה להפריך את החזקה העובדתית עובר לכתפי הנאשם".
מכאן הגיע השופט לתקלה באורות הבלם. "באחריותו של כל נהג לנהוג בכביש באופן זהיר ומחושב, כך שגם במקרה של אירועים לא צפויים שאינם תלויים בו, תעמוד לו היכולת המרבית למנוע את קרות התאונה", כתב. "שמירת רווח מספיק מן הרכב שלפנים עניינה להבטיח (או למצער, להגדיל את הסיכויים) כי גם במקרה של עצירה פתאומית, אף אם בעקבות תקלה לא נדלקים אורות הבלימה, יצליח הנהג לעצור את רכבו, וכך להמנע מהתנגשות. משלא עמד הנהג הפוגע בחובה זו, עליו לשאת באחריות על כך".
"סוף דבר", סיכם, "בהתחשב באחריות המוגברת הרובצת על הנהג הפוגע בתאונות 'חזית אחור', לא מצאתי את טענותיו של המערער ככאלה המרימות את הנטל הראייתי המוטל עליו".
הערעור נדחה. עונש הפסילה של 10 חודשים, בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית, נותר על כנו, ולצדו הקנס של 3,000 שקלים ושני העונשים המותנים.
