אסיה קונה נפט בקצב השיא מאז פרוץ המלחמה - אז למה הברנט יורד?

אסיה בדרך לחודש שבו היא מייבאת את כמות הנפט הגדולה ביותר מאז פרצה המלחמה בין ארה"ב לאיראן. לפי נתוני מעקב אחרי תנועת מכליות, היבוא ביבשת צפוי להגיע בספטמבר לכ-23.96 מיליון חביות ביום, לעומת 23.38 מיליון באוגוסט, הרמה הגבוהה ביותר מאז פברואר. ודווקא ביום שבו הנתון הזה מתפרסם, מחיר הנפט יורד.

הברנט לחוזה נובמבר נסחר סביב 102.5 דולר לחבית, בירידה של כחצי אחוז, והנפט האמריקאי מסוג WTI יורד לכ-91.9 דולר. במקביל, הדובאי, מדד הנפט של המזרח התיכון, טיפס לכמעט 100 דולר לחבית, הרמה הגבוהה ביותר מאז מאי. הפער הזה הוא הסיפור.

למה קנייה בשיא מורידה את המחיר

במבט ראשון זה נשמע הפוך. יותר ביקוש אמור לדחוף את המחיר למעלה. אבל השוק קורא את הנתון אחרת: אם בתי הזיקוק באסיה מצליחים לקנות ולקבל כמויות כאלה, סימן שהנפט עובר. החשש הגדול מאז תחילת העימות היה שהאספקה מהמפרץ תיעצר, ונתון יבוא שיא הוא הוכחה שהתרחיש הזה לא מתממש כרגע.

מי שמשלם את המחיר הם הקונים עצמם. בתי הזיקוק בהודו ובסין, שתי יבואניות הנפט הגדולות בעולם, מגדילים רכישות בשוק המיידי של נפט מהמזרח התיכון, ומתחרים מול קוריאה הדרומית ויפן על אותן חביות מהמפרץ. התחרות הזאת היא שדחפה את הדובאי לשיא של ארבעה חודשים, ואת הפרמיות על נפט מעומאן ומאבו דאבי לזנק.

שני מחירים לאותו נפט

זאת הנקודה שכדאי להבין. אין מחיר אחד לנפט. הברנט משקף בעיקר את השוק האטלנטי, אירופה ומערב אפריקה. הדובאי משקף את הנפט שיוצא מהמפרץ ונוסע מזרחה. כשהסיכון מתרכז במפרץ, הפער בין השניים משתנה, והנפט המזרח תיכוני מתייקר ביחס לשאר העולם.

לכן הירידה בברנט אינה אומרת שהמתח סביב האספקה נגמר. היא אומרת שהוא עבר מקום. צינור הנפט הסעודי שעוקף את הורמוז נפגע, התנועה במצר עצמו נשארת רגישה, וכל חבית שיוצאת מהמפרץ הפכה ליקרה יותר עבור מי שחייב אותה.

זה גם מסביר למה בתי זיקוק אסייתיים פנו בחודשים האחרונים לנפט אמריקאי. המרחק ארוך ועלות ההובלה מחוף המפרץ האמריקאי לאסיה הגיעה לשיא, אבל זה מקור שלא עובר בהורמוז. הגיוון הזה יקר, והוא משקף עד כמה הקונים מוכנים לשלם כדי לא להיות תלויים במסלול אחד.

מה זה אומר לשווקים

לשוק הנפט הרחב הנתון הוא הרגעה זמנית. כל עוד היבוא מגיע, תרחיש המחסור מתרחק והברנט יכול להמשיך להתקרר. אבל הרגיעה הזאת שבירה, כי היא נשענת על מסלולים שכל אחד מהם חשוף לתקיפה. השאלה אם הורמוז בדרך להיפתח במלואו עדיין פתוחה.

לכלכלות אסיה המשמעות פחות נוחה. מדינות שמייבאות את רוב האנרגיה שלהן משלמות עכשיו יותר על כל חבית, וזה מגיע למאזן הסחר, לאינפלציה ולחשבון החשמל. פקיסטן, למשל, נאלצה להשיג מאיראן מעבר בטוח למכלית גז מקטאר, כי החלופה בשוק החופשי הייתה יקרה פי כמה.

• משבר הורמוז מכה בתעופה: מחיר דלק הסילוני מזנק לשיא
• סעודיה מחזירה את נתיב הנפט שעוקף את הורמוז: צינור מזרח–מערב הופעל מחדש

יש כאן גם עניין של עיתוי. הנתון מתפרסם ביום שבו טראמפ ושי נפגשים בוושינגטון, ובאותו שבוע שבו תשואות האג"ח האמריקאיות טיפסו לשיא מאז 2007. שוק שמתמחר ריבית גבוהה לאורך זמן נוטה לצפות להאטה בביקוש לאנרגיה, וזה מוסיף עוד כוח שמושך את הברנט כלפי מטה, גם כשהקונים באסיה ממשיכים לקנות.

הפער בין הברנט לדובאי הוא כרגע המדד הכי טוב למתח במפרץ. כל עוד הדובאי נשאר קרוב לשיא והברנט יורד, השוק מתמחר אספקה שעוברת אבל בעלות גבוהה. התרחבות חדה של הפער, או זינוק משותף של שניהם, יהיו הסימן שהמצב משתנה.