אושר לנהל ייצוגית במיליארדים על אי תשלום ריבית זכות בחשבונות עו"ש

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין, אישר להגיש תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי, מזרחי טפחות, בנק דיסקונט והבנק הבינלאומי, בטענה שאינם משלמים ריבית על יתרות זכות בחשבון העו"ש. המבקשים - נועם ברודסקי, נטלי שרבן, סער ברודסקי וצבי הוך - טוענים שהנזק ללקוחות בשנים 2025-2022 (עד שבנק ישראל חייב את הבנקים לשלם ריבית זכות) הסתכם ב-5.1-3.6 מיליארד שקל.

לטענת המבקשים, הבנקים הפרו את חובת תום הלב וחובת האמון שחלה עליהם כאשר לא העניקו ללקוחותיהם ריבית זכות, ואף לא גילו להם שקיימת האפשרות להשאת ריבית שכזו, באמצעות הפקדה לפיקדון. עילות תביעה נוספות בהקשר זה הן עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה וסירוב בלתי סביר לפי חוק הבנקאות.

הבנקים טענו בתגובה, כי  לא קיים כל מקור נורמטיבי מכוחו הם מחויבים לשלם ריבית זכות או להעביר יתרות לפיקדון באופן אוטומטי. חובות אלו לא קיימות בדין ואף לא בהנחיות המפקח על הבנקים, ולא נובעות מחובת תום הלב הכללית. לדבריהם, ההסכמים בינם לבין לקוחותיהם התייחסו במפורש לנושא, ואין מקום להתערבות במוסכם ולקביעת תנאים חדשים. טענת המבקשים לקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד היא טענה מופרכת, סתמית וחסרת בסיס.

בהתבסס על דברי הנגיד

בורנשטיין קובע, כי קיים סיכוי סביר לקבלת התביעה בעילת עשיית עושר ולא במשפט. זאת, בהתבסס על דברי נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, בנובמבר 2024: "הרווחיות הגבוהה [של הבנקים] נשענת במידה רבה על יתרות העו"ש המשמעותיות שהציבור מחזיק בחשבונותיו. אלו מהוות מקור מימון זול ויציב עבור הבנקים, בעוד שהן אינן מניבות תשואה ראויה ללקוחות... "בהקשר נושא העו"ש - כפי שאמרתי, יתרות העובר ושב של הציבור נותרות גבוהות במיוחד, כאשר כספים אלו אינם נושאים ריבית, בעוד הבנקים ממשיכים להפיק מהם רווחים משמעותיים".

לדברי בורנשטיין, "דומה כי הלבוש המשפטי של דברים אלו הוא פשוט: הבנקים מתעשרים כתוצאה מהחזקת כספי לקוחותיהם המצויים בחשבונות העו"ש. לא רק זאת, אלא שחלק כזה או אחר מאותה התעשרות הינו כתוצאה ישירה מכך, שככלל, ולמעט חריגים, הבנקים אינם משלמים כל ריבית על הכספים המצויים בחשבונות העו"ש. האם יש בהתעשרות (עודפת) זו כדי להקנות למבקשים עילת תביעה לכאורית על פי הדין? כפי שציינתי לעיל, סבורני כי התשובה לכך היא בחיוב, ומטעם זה מצאתי, כי יש מקום לאשר את הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית".

הוא מסביר: "אכן, הימצאותם של הכספים בחשבונות העו"ש, כשלעצמה, היא 'כדין', ולא נשמעת בהקשר זה טענה אחרת. אלא שלא ברורה חוקיות התעשרותם של הבנקים מאותם כספים וזאת בכל הקשור והמתייחס לאותו חלק מההתעשרות הנוצר בשל כך שהבנקים, מצידם, לא שילמו ריבית לבעלי כספים אלה.

"...הבנקים עשו שימוש בכספי הלקוחות, וכתוצאה מכך הפיקו רווח. יסוד 'שלא על פי זכות שבדין' [שבחוק עשיית עושר ולא במשפט] מתקיים אפוא, לכאורה, בעצם העובדה שכספי הלקוחות שימשו את הבנקים כמקור מימון לצורך הפקת רווח, וזאת מבלי שהלקוחות נתנו את הסכמתם לכך, בוודאי לא הסכמה מדעת, ובלא ששולמה להם כל תמורה בגין השימוש שנעשה באותם כספים".

הבנקים טענו שהם רשאים להשתמש בכספי העו"ש, אך לא הביאו כל אסמכתא לכך. וגם אם יש ממש בטענה זו, ממשיך בורנשטיין, "לא מובנת מאליה היא העובדה כי הבנקים רשאים להפיק רווח כתוצאה מהשימוש שהם עושים באותם כספים לצורך יצירת מקור מימון להלוואות נושאות ריבית שהם נותנים, ובעיקר - לעשות כן בלא 'לשתף' את הלקוחות, אפילו במידה כלשהי, באותם רווחים בדרך של תשלום ריבית.

• אברהם זברסקי - האיש שניהל את בנק הפועלים מ-1950 עד כניסת לוינסון
• יצחק בראלי - עשרים שנה של ניהול משותף בבנק הפועלים, ואחר כך יו"ר

"עיקרון היסוד הוא כי יש להימנע מהתערבות בתמחור הנקבע על ידי הבנקים. אלא שהדגש אינו על הריבית שהבנק גובה מלקוחותיו, אלא על כך שהבנק מפיק רווח, העולה על שיעור הרווח שהיה מפיק אילו שילם ריבית ראויה וסבירה ללקוחותיו בגין הכספים שהם מחזיקים בחשבון העו"ש. זו התעשרותו, והתעשרות זו, היא, לכאורה, בגדר 'זכייה' שאינה כדין, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט".