11 אחים, הסכם בעל פה אחד - ומכירת הקרקע בוטלה
אח מכר 301 מ"ר מקרקע משפחתית לבעל מפעל סמוך. בית המשפט אכף הסכם מ-2013 שמעולם לא נכתב, וביטל את העסקה
ב-1991 נתן אב לבניו במתנה שש חלקות אדמה. רק באחת מהן, חלקת המגורים, אפשר היה לבנות בתים, ולא היה בה מקום לכל 11 האחים. בסביבות 2013 ישבה המשפחה וסיכמה, בלי לכתוב מילה, שארבעה אחים יקבלו את חלקת המגורים ויבנו עליה. בתמורה הם יוותרו על חלקם בקרקעות החקלאיות לטובת שבעת האחרים.
ארבעת האחים בנו את בתיהם. באמצע 2021 פרצו מחלוקות משפחתיות ועסקיות. אחד מהארבעה מכר את הזכויות שעדיין היו רשומות על שמו באחת החלקות החקלאיות, לאדם שהמפעל שלו צמוד לחלקה. הקונה רשם הערת אזהרה והתחיל להשתמש בשטח. עשרת האחים האחרים תבעו.
איך מוכיחים הסכם שאף פעם לא נכתב?
חוק המקרקעין דורש מסמך בכתב לכל עסקה במקרקעין. האח שמכר טען בכתב ההגנה שההסכם הוא "המצאה דמיונית". בחקירה הנגדית הגרסה שלו השתנתה: "היה הסכם, לא ככה. היה הסכם בינינו, ישבנו, אבל לא ההסכם הזה".
ואז העיד האב. "אמרתי להם מי שמקבל את הקרקע לבנייה אין לו קרקע אחרת בשום מקום אחר, כלום אין לו כלום", אמר. "זו החלטה שלי. מי שמקבל קרקע לבנייה לא יקבל קרקע בכל מקום אחר".
השופטת קבעה ששינוי הגרסה של המוכר "פוגע באופן ניכר במהימנות העדות". היא החילה את החריג שהפסיקה מכנה "זעקת ההגינות": "מתן אפשרות למי מן הצדדים להתנער כיום מן ההסכמה, לאחר שאחיו הסתמכו עליה ופעלו מכוחה, תוביל בנסיבות העניין לתוצאה בלתי הוגנת בעליל". על החריג הזה, שהעליון סירב להחיל במקרה אחר, נכתב בכתבה קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?.
למה הקונה לא נחשב תם לב?
כשנשאל המוכר כמה קיבל על הקרקע, הוא סירב בתחילה לענות וביקש שהנוכחים יצאו מהאולם. רק אחרי התערבות בית המשפט הוא מסר שרק 100 אלף שקלים הועברו בבנק, ו"יתרת התמורה, לפי הנטען, שולמה במזומן". בא כוחו אף טען שאין לשאול אותו שאלות שעלולות להפליל אותו.
השופטת הדגישה שתשלום במזומן לא הופך עסקה ללא חוקית. אבל היא קבעה שהצטברות הנתונים "מטילה צל ממשי" על תום הלב של הקונה. בין הנתונים: היכרות מוקדמת וקרבה משפחתית בין המוכר לקונה, והעובדה שהקונה לקח לעצמו דווקא את כ-301 המ"ר הצמודים למפעל שלו, בלי הסכם עם שאר השותפים. בנוסף, העסקה מעולם לא נרשמה בטאבו.
התובעים לא קיבלו הכל. הבקשות להרוס את מה שנבנה ולחייב דמי שימוש נדחו, כי לא הוכח מה בדיוק נבנה ומה היה המצב לפני. גם בפרשה האב רצה שהבית יישאר במשפחה - ביהמ"ש מצא דרך לכבד זאת נשקל רצון האב בחלוקת נכס בין אחים.
הסכם המכר בוטל, הערת האזהרה תימחק, והנתבעים ישלמו לאחים 40 אלף שקלים הוצאות.
