85% בפתח תקווה, 51% בבאר שבע: כך דורגו העיריות בסקר הלמ"ס
שני שלישים מהציבור מעריכים בחיוב את תפקוד הרשות המקומית שלהם, אבל בין פתח תקווה שבראש לבאר שבע שבתחתית נפער הבדל של 34 נקודות אחוז. ירושלים קפצה בעשור מ-39% ל-68%, בני ברק ונתניה דווקא ירדו, וערבים מרגישים פחות שוויון בשירות. מאחורי הדירוג עומד גם פער עמוק בהכנסות מארנונה: בתל אביב העירייה מממנת את עצמה, ברהט היא תלויה במענקים
ירושלים רשמה את השינוי החד ביותר בסקר החברתי החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: שיעור התושבים שמעריכים בחיוב את תפקוד העירייה עלה בה מ-39% בלבד ב-2015 ל-68% ב-2025, זינוק של 29 נקודות אחוז בעשור. עיר שנחשבה שנים לחלשה במדד הזה נמצאת היום מעל באר שבע, חיפה ובני ברק, ולא רחוק מנתניה ואשדוד.
ברמה הארצית, 66% מבני 20 ומעלה מעריכים בחיוב את תפקוד הרשות המקומית ביישוב מגוריהם ו-27% מעריכים אותו לשלילה. הסקר נערך בקרב 6,452 מרואיינים שמייצגים כ-6.3 מיליון איש, והנושא המיוחד שנבחן בו השנה היה שירותי ממשל, בהמשך לסקר מקביל שנערך ב-2015. זה מה שמאפשר לראשונה השוואה של עשור שלם, עיר מול עיר.
מי בראש ומי בתחתית?
פתח תקווה עומדת בראש הערים הגדולות עם 85%, אחרי שלפני עשור עמדה על 61%. ראשון לציון שנייה עם 81% לעומת 71%, ותל אביב-יפו שלישית עם 76% לעומת 75%, כלומר כמעט בלי תזוזה. אשדוד עלתה קלות ל-72%. באר שבע סוגרת את הטבלה עם 51%, אחרי עלייה מתונה מ-46%, וחיפה השתפרה ל-56% מ-50%. שתי ערים נעו בכיוון ההפוך: בני ברק ירדה מ-61% ל-56%, ונתניה מ-73% ל-71%.
שוויון בשירות: הפער בין יהודים לערבים
66% מהציבור סבורים שהשירותים העירוניים ניתנים באופן שוויוני, ובפתח תקווה השיעור מגיע ל-77%, עלייה של 22 נקודות אחוז בעשור, לעומת 75% בראשון לציון ו-71% בתל אביב-יפו. אבל מאחורי הממוצע יושב פער עמוק בין קבוצות האוכלוסייה: 69% מהיהודים מעריכים בחיוב את תפקוד הרשות שלהם לעומת 53% מהערבים, ו-40% מהערבים חושבים שהעירייה שלהם אינה מתנהלת בשוויון, לעומת 15% בלבד מהיהודים.
דווקא ירושלים מספקת את הנתון המפתיע ביותר: שיעור הערבים בעיר הסבורים שהשירותים ניתנים באופן שוויוני עלה מ-35% ל-67%, השינוי החד ביותר שנרשם בסקר בקרב קבוצת אוכלוסייה ביישוב בודד. בבני ברק נרשמה תנועה הפוכה גם במדד הזה, מ-66% ל-62%, והיא הרשות היחידה מבין הגדולות שנסוגה בשני המדדים במקביל.
למה עירייה אחת יכולה ואחרת פחות?
חלק גדול מההבדל בין הערים הוא כסף. הרשויות המקומיות גבו 31 מיליארד שקל מארנונה ב-2023, כ-34% מהכנסותיהן בתקציב הרגיל וכ-60% מהכנסותיהן העצמיות. רק כ-14 מיליארד מזה הגיעו מארנונה למגורים, והיתרה, כ-17 מיליארד, ממסחר, ממשרדים ומתעשייה. סך ההכנסות של הרשויות עלה מ-76.9 מיליארד שקל ב-2021 ל-92.4 מיליארד ב-2023. מכיוון שהארנונה למגורים היא הרכיב הקטן, עיר עם אזור תעשייה או מרכז מסחרי גדול מגיעה לתקציב שוטף רחב בהרבה מעיר מגורים באותו גודל, והיכולת שלה לממן גינון, ניקיון, תחזוקת כבישים ומוקד שעונה מהר שונה בהתאם.
הפער הזה נמדד. בתל אביב-יפו, רמת גן, הרצליה, רעננה וגבעתיים מגיעות ההכנסות העצמיות ל-70% עד 94% מסך ההכנסות בתקציב הרגיל, לפי בדיקה של מבקר המדינה. ברהט, תל שבע ולקיה השיעור נע בין 8.4% ל-29.9%, ורשויות חרדיות כמו אלעד ומודיעין עילית ורשויות ערביות במרכז כמו טירה, כפר קאסם וג'לג'וליה נמצאות אף הן בטווח הנמוך. נוף הגליל, דימונה ובית שאן באמצע, 40% עד 59.9%. מי שאין לו ארנונה מסחרית משמעותית נשען על מענקי איזון, ומי שנשען על מענקים מתקשה לממן שירותים מעבר לחובה. מה באמת מממן את העיר שלכם מסביר את המנגנון הזה לעומק, וגם למה פתח תקווה, עם קריית אריה ואזורי התעשייה שלה, מתחילה את המרוץ הזה מנקודת פתיחה טובה מזו של באר שבע.
מה קורה כשפונים לעירייה?
33% מבני 20 ומעלה פנו לרשות המקומית שלהם בשנה האחרונה, ומהם 28% התלוננו על זמני המתנה ארוכים. בערים הגדולות התלונה הזאת נפוצה עוד יותר, 34%. הסקר בחן הפעם את חוויית הפנייה עצמה ולא רק את ההערכה הכללית, וההמתנה היא הליקוי הנפוץ ביותר שדווח, לפני היחס ולפני התוצאה. בתל אביב-יפו 78% ממי שפנו היו מרוצים מהמענה שקיבלו, נתון שמסביר איך עיר יקרה ועמוסה שומרת על הערכה גבוהה למרות שהיא כמעט לא זזה בעשור.
אמון: העירייה מנצחת את הממשלה בהליכה
72% מהציבור נותנים אמון ברשות המקומית של יישוב מגוריהם, לפי אותו סקר. לשם השוואה, 36% נותנים אמון בממשלה ו-33% בכנסת, 48% במערכת המשפט ו-43% באמצעי התקשורת. הרשות המקומית נהנית מאמון כפול מזה של הדרג הארצי, ובעשור האחרון הפער התרחב: האמון בממשלה ירד מ-40% ל-36%, והאמון בכנסת מ-38% ל-33%, בעוד העיריות עלו.
- מתי רשות מקומית תחויב בפיצוי על עיכוב בפיתוח תשתיות?
- העליון קובע לראשונה: קבלני "מחיר למשתכן" חייבים עקרונית באגרות מלאות
ההסבר פשוט: העירייה היא הממשל שרואים. הפח שנאסף, הגן שנפתח, המדרכה שתוקנה או לא תוקנה, כל אלה נמדדים ברחוב ולא בחדשות. לכן שינוי של ראש עיר, כמו בירושלים ובפתח תקווה, מזיז את המספרים תוך כמה שנים, ולכן עיר שהמשאבים שלה נשענים על מענקים מתקשה לסגור את הפער בלי שינוי במפת הארנונה. הסקר הבא, בעוד עשור, יגיד אם הקפיצה של ירושלים היא שינוי מגמה או תקופה טובה. בינתיים, מי שרוצה לדעת איפה העיר שלו עומדת בשאר המדדים יכול להתחיל בדירוג החברתי-כלכלי של היישוב ובמדדי איכות החיים בערים הגדולות.
