שליחי וולט ייצאו מרוצים, אבל מה עם העיקרון?
הפשרה המתגבשת עם וולט היא הישג חשוב לשליחי החברה - אבל גם תזכורת למחיר של העדר הכרעה בתובענה ייצוגית המעלה סוגייה רוחבית
פשרה מתגבשת בין חברת וולט לבין שליחיה, במסגרת התובענה הייצוגית שהגיש גולן חזנוביץ בשנת 2020. הפשרה מסמנת הישג מעשי משמעותי לשליחי וולט: תשלום של עשרות מיליוני שקלים, קביעת תמורה מינימלית המקבילה לשכר מינימום, מנגנוני תמרוץ להשתתפות בחיסכון פנסיוני, ביטוח תאונות, זכות טיעון בפני וולט במקרים של מחלוקת או סיום התקשרות והגנות נוספות.
כמו בפלטפורמות דיגיטליות אחרות, שליחי וולט מתקשרים עם הפלטפורמה כעצמאים ואינם מוכרים כעובדים. משמעות הדבר היא שהם אינם זכאים, ככלל, לזכויות סוציאליות ולזכויות מכוח חוקי המגן בדיני העבודה, כגון חופשה, מחלה, פיצויי פיטורים, שימוע והגנות מפני פיטורים.
למבנה התקשרות כזה יש יתרונות וחסרונות, עבור וולט עבור השליחים ואף עבור הציבור: הוא מאפשר גמישות תפעולית וגמישות בבחירת שעות העבודה, אך עלול גם להותיר עובדים ללא רשת הביטחון הבסיסית המאפיינת יחסי עבודה וללא אחריות מעסיק על התנהלותם במרחב הציבורי.
במרכז: האם יש יחסי עבודה?
במרכז ההליך עמדה שאלת קיומם של יחסי עבודה בין השליחים לבין וולט. כבר בשלב אישור התובענה הייצוגית קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי קיימת אפשרות סבירה שבסופו של ההליך תוכר מערכת יחסי עובד-מעסיק. האפליקציה מחברת בין השליח להזמנה, קובעת את התעריף, מפקחת על ביצוע המשלוח ומעצבת חלק משמעותי ממסגרת העבודה. מנגד, השליחים נהנים מגמישות בשעות ההתחברות, בהיקף הפעילות ובאפשרות לעבוד במקביל בפלטפורמות נוספות.
ואולם, על אף שמדובר בהליך שהתנהל במשך יותר משש שנים, נראה, כי במסגרת הסכם הפשרה לא תינתן הכרעה בשאלה המרכזית שבה עסקה התובענה - האם מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים. במקום הכרעה, בחרו הצדדים בפתרון ביניים, שעודנו כפוף לאישור בית הדין לעבודה: השליחים נותרים עצמאים מבחינה חוזית, אך מקבלים חלק מן ההגנות המזוהות עם עבודה שכירה.
זהו פתרון פרגמטי, ואולי אף ראוי בנסיבותיו של הליך ארוך ומורכב. אך אין להתעלם ממשמעותו הרחבה. אם מרבית המבחנים המהותיים לקיומם של יחסי עבודה מתקיימים, הצבת השליחים במעמד של עצמאים עלולה להותיר אותם ללא זכויות קוגנטיות בסיסיות. הטבות חוזיות, חשובות ככל שיהיו, קל יותר לשנות, לצמצם או לבטל מאשר זכויות שמקורן בחקיקת המגן. בכך נוצר פער בין ההגנות שהושגו בהסדר לבין הוודאות והיציבות שהייתה עשויה לנבוע מהכרעה במעמדם המשפטי של השליחים.
להגן על עובדים מוחלשים
תובענות ייצוגיות נועדו מטבען לטפל לא רק במקרה פרטי, אלא גם בתופעה חברתית רחבה. מטרתן היא, בין היתר, לשמור על האינטרס הציבורי ועל שלטון החוק, לקדם את אכיפת הדין ולצמצם את האי-שוויון בין גופים חזקים לבין מי שזכאים לקבל מהם זכויות. בדיני עבודה חשיבותן מיוחדת: הכרעות בהליכים ייצוגיים אינן משפיעות רק על הצדדים להליך, אלא מאותתות לשוק כולו מהן חובותיהם של מעסיקים ומהם גבולותיהם של מודלי העסקה חדשים.
עובדים מוחלשים, ובמיוחד עובדים במודלים מפוצלים, זמניים ודיגיטליים, מתקשים להתייצב לבדם מול חברה גדולה. לכל שליח עשוי להיגרם נזק כספי שאינו מצדיק מבחינתו תביעה אישית, אך בהצטברות מדובר בפגיעה אפשרית בהיקף רחב. התובענה הייצוגית מאפשרת להפוך פגיעות קטנות, מפוזרות ולעיתים בלתי נראות, לשאלה ציבורית ומשפטית אחת. היא יוצרת תמריץ לאכיפת זכויות, מרתיעה מפני הפרות שיטתיות ומאפשרת לעובדים לקבל סעד גם כאשר פערי הכוח והחשש מפני פגיעה בפרנסה מונעים מהם לפנות לערכאות.
על אף זאת, תובענה ייצוגית אינה אמורה להיות נשק טקטי שנועד להפעיל לחץ עסקי על כל מעסיק, או לעקוף מנגנוני ייצוג עובדים אמיתיים. מקום שבו קיימים יחסי עבודה קיבוציים אפקטיביים, קיים סייג חוקי אשר אינו מאפשר שימוש בתובענות ייצוגיות. גם במקרים שבהם לא קיימת מגבלה חוקית, בוחנים בתי הדין לעבודה בקשות לאישור תובענה ייצוגית בקפדנות וביקורתיות יתרה ואינם מאשרים את מרבית הבקשות (מתוך כ-50 בקשות לאישור תובענה ייצוגית כזו שהוגשו בעשור האחרון אושרו בודדות, רובן באופן חלקי).
לעומת זאת, כאשר מדובר בבקשה שאושרה, וקיימת בה שאלה משפטית המתייחסת לתופעה חברתית קיימת והכרעתה משליכה על ציבור עובדים רחב ואף על ציבורי עובדים נוספים, ראוי הוא להכריע בשאלה המשפטית ולא להותיר את סימני השאלה על כנם.
כאשר הליך ייצוגי העוסק בתופעה חברתית רחבה מסתיים בפשרה שאינה נותנת מענה לשאלה המשפטית המרכזית, מתעוררת שאלה בדבר אפקטיביות הכלי המשפטי. הפשרה מסייעת לקבוצת העובדים הרלוונטית, אך עלולה להחמיץ חלק מתכליתה החברתית של התובענה הייצוגית: יצירת ודאות, הבהרת הדין, קידום אכיפה שוויונית ומתן מסר ברור לשוק.
פרשת וולט מלמדת ששימוש בתובענה ייצוגית עשוי להשפיע על ציבורים רחבים גם ללא פסק דין סופי, לצד זאת היא מלמדת, כי פשרה, מיטיבה ככל שתהיה לתובעים הנקודתיים, אינה תחליף תמידי להכרעה עקרונית ומעוררת שוב את השאלה כיצד ובאילו מקרים נכון לעשות שימוש בכלי התובענה הייצוגית בדיני עבודה.
עו"ד אורי טורקיה-שלס, שותפה וראש תחום דיני העבודה במשרד ERM אפשטיין-רוזנבלום-מעוז (צילום: תמי בר-שי)
- הסיג את גבולו של מקצוע עריכת הדין - ויחזיר 100,000 שקל
- תבע את מכבידנט על 7,000 שקל בגלל נזק לג'ינס, ויקבל 1,000 בלי דיון
