אם קבוצת מאיר לא הצליחה למכור - למה שמיה דיינמיקס תצליח לבד?

מיה דיינמיקס מיה דיינמיקס 1.44%   משנה את מודל הפעילות שלה בישראל. החברה הודיעה כי לא תחדש את הסכם ההפצה עם MEU מקבוצת מאיר, שמפיצה כיום את מוצריה בישראל, ותעבור למודל של הפצה ישירה. המעבר אמור להתבצע בתוך תקופה של עד 12 חודשים, כשמיה כבר ביקשה ממאיר לקצר ככל האפשר את תקופת הביניים. עד אז שתי החברות אמורות להמשיך להפעיל את מערכי המכירות, השירות והמענה ללקוחות.

מיה מסבירה שהמעבר הוא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להעמקת הפעילות הישירה בשווקים מרכזיים. מבחינתה, פעילות עצמאית מאפשרת קשר ישיר יותר עם הלקוחות, שליטה במערכי המכירה והשירות ובעיקר השארת חלק גדול יותר מהערך מכל מכירה בתוך החברה.

על פניו יש בזה היגיון. מפיץ גוזר מרווח, וכשהיצרן מוכר בעצמו הוא יכול לשמור יותר ממנו. אלא שבמקרה של מיה כדאי שנשאל: האם ערוץ ההפצה הוא באמת מה שמעכב את המכירות?

מיה התגאו בשיתוף הפעולה 

כשההתקשרות בין השתיים יצאה לדרך בפברואר 2022, מיה הציגה תמונה שונה לגמרי. מאיר קיבלה בלעדיות להפצת ה-Mia Four בישראל, והחברה הדגישה דווקא את הניסיון ואת מערך הקשרים של קבוצת הרכב כאחת הסיבות לבחירה בה.

יצחק קלדרון, מנכ"ל ומייסד מיה, אמר אז: "אנו מתרגשים להתקשר עם MEU וקבוצת מאיר כמשווק בלעדי של החברה בישראל. אנו סבורים כי באמצעות הניסיון, הקשרים והיכולות של קבוצת מאיר, כשחקן מוביל בשוק התחבורה הישראלי, יבואו לידי ביטוי בהפצה והחדרת ה-Mia Four לשימושים שונים ולסקטורים שונים בישראל."

וזה לא היה שיתוף פעולה עם מפיץ קטן. קבוצת מאיר פועלת בענף הרכב בישראל מאז שנות ה-60, מייבאת בין היתר את וולוו והונדה, ובמהלך השנים הרחיבה את הפעילות גם להרץ, אוטו סנטר, מרכבים וקווים. כלומר, מדובר בגוף עם תשתית מכירות, שירות ולוגיסטיקה שמיה עצמה הציגה בתחילת הדרך כנכס. 

גם היעדים שנקבעו בתחילת שיתוף הפעולה לא היו צנועים. בהסכם הוגדר יעד מינימלי, של 1,600 כלי Mia Four במהלך 24 החודשים הראשונים. במצגת מאוחרת יותר הציגה מיה ש-600 כלי Mia Four נמכרו ב-2023 - שזה בעצם כ-37.5% מהיעד המקורי. במצגת לא מפורט כמה מאותם כלים נמכרו דווקא באמצעות מאיר ולכן אי אפשר לייחס לה באופן מדויק את כל הכמות, אבל הפערים בין היעד שנקבע בתחילת הדרך לבין המכירות בפועל הוא גדול.

מה שמעניין עוד יותר הוא שמאיר המשיכה לספק עבודה גם בתקופה האחרונה. בפברואר השנה הזמינה מהחברה 432 כלי Spyqe, וביולי הוסיפה הזמנה ל-324 כלי Mia Four. בסך הכול מדובר ב-756 כלים שהזמין המפיץ הישראלי במהלך 2026, כאשר נכון לסוף יולי הליכי הייצור וההתאמות עדיין היו בתהליך. מיה לא אומרת שקבוצת מאיר "כשלה", והחברה אבל מעבר למודל ישיר מניח למעשה שמיה יכולה להפיק יותר מהשוק המקומי אם תיקח את המכירות והשירות בצורה עצמאית.

אבל האם הבעיה היא בכלל במפיץ?

ההכנסות של מיה במחצית הראשונה של 2026 הסתכמו ב-358 אלף שקל בלבד, צניחה של כמעט 90% לעומת 2.7 מיליון שקל בתקופה המקבילה. מיה עברה מרווח גולמי של קצת יותר ממיליון שקל להפסד גולמי של 195 אלף שקל, וההפסד הנקי גדל לכ-10.3 מיליון שקל. התזרים מפעילות שוטפת היה שלילי בכ-11.9 מיליון שקל, לעומת תזרים שלילי של כ-8 מיליון שקל במחצית המקבילה.

• למה במיה דיינמיקס צריכים כל פעם לצרף לדוחות מכתב מהמנכ"ל?

אבל ברשימת ההסברים בדוחות לחולשה של התוצאות  אנחנו מוצאים, בין היתר היעדר מלאים, מחסור באמצעים נזילים, עיכובים בתהליכי הייצור והעלויות הקבועות של מערך הייצור. גם הדגם העירוני, שאמור היה להתקדם למסירות מוקדם יותר, המשיך לעבור תהליכי ייצור והתאמות.

במילים אחרות, חלק משמעותי מהקשיים שעליהם מצביעה החברה עצמה נמצאים לפני השלב שבו הכלי מגיע לאולם התצוגה. מפיץ יכול למכור רק כלי שהחברה מצליחה לייצר, לספק במחיר מתאים ולייצר עבורו ביקוש. אם צוואר הבקבוק נמצא בייצור או במוצר עצמו, החלפת מודל ההפצה לא פותרת אותו.

הקופה הצטמקה - במיה צריכים לגייס כסף 

בסוף יוני נותרו למיה כ-3.7 מיליון שקל במזומן ושווי מזומנים ועוד כ-12.4 מיליון שקל בפיקדונות, כלומר נזילות כוללת של כ-16 מיליון שקל. מנגד, הפעילות השוטפת צרכה כמעט 12 מיליון שקל בששת החודשים הראשונים של השנה. ההון העצמי ירד מכ-12.6 מיליון שקל בסוף 2025 לכ-2.4 מיליון שקל בלבד בסוף המחצית.

הדירקטוריון קבע כי לאחר שבחן תחזית תזרימית לשנתיים קדימה הוא אינו סבור שקיימת בעיית נזילות. בין היתר מסתמכת החברה על סכום של כ-2.3 מיליון דולר שהיא זכאית לקבל מהמפיץ האמריקאי בגין סחורה שכבר נמסרה, וכן על תחזית לקצב שריפת מזומנים חודשי נמוך יותר בהמשך.

אלא שהפער בין יתרות המזומנים לבין התזרים במחצית הופך את היכולת להגדיל מכירות לחשובה מאוד. אם ההכנסות לא יעלו והפעילות תמשיך לצרוך מזומנים בקצב גבוה, החברה תצטרך מקור מימון נוסף.

• סולאיר מתקדמת בצ'ילה: מימון של 65 מיליון דולר לפרויקט הרוח הראשון שלה
• לא רק משכנתאות: מימון ישיר פונה גם לאשראי ליזמי נדל"ן

ושוק האג"ח כבר מאותת שהכסף יהיה יקר

האג"ח (סדרה א' - לקישור לניתוח האג"ח) נסחרת כיום סביב 52 אגורות ובתשואה ברוטו של כ-30%, לאחר שאיבדה כ-46% מתחילת השנה. הסדרה הונפקה עם ריבית נקובה של 5% בלבד.

המשמעות היא לא שמיה צריכה לפרוע את החוב עכשיו. להפך - לוח הסילוקין נותן לה זמן. הקרן, בהיקף של 40 מיליון שקל, אמורה להיפרע בתשלום אחד רק בסוף 2029. עד אז החברה משלמת ריבית של מיליון שקל בכל חצי שנה, ובסך הכול נותרו לפי לוח הסילוקין 40 מיליון שקל קרן ועוד 7 מיליון שקל ריבית.

אבל תשואה של כמעט 30% מראה ששוק החוב מתמחר סיכון גבוה, ולכן האפשרות לחזור כיום לשוק ולגייס אג"ח חדשה בתנאים סבירים נראית מוגבלת. האג"ח גם אינה מובטחת בשעבוד ספציפי, ומחזיקיה הם נושים בלתי מובטחים.

אם מיה תידרש להון נוסף, האפשרויות האחרות עלולות להיות יקרות בדרכן שלהן - גיוס מניות שידלל את בעלי המניות, הנפקת זכויות שתדרוש מהם להזרים כסף נוסף, הכנסת משקיע או מימון פרטי בתנאים שייקבעו בהתאם לרמת הסיכון.

להפיץ לבד זה אפשרי - לייצר ביקוש זו כבר משימה אחרת

למעבר להפצה ישירה בהחלט יכולים להיות יתרונות. מיה יכולה לחסוך את מרווח המפיץ, לשלוט טוב יותר במחיר, בשיווק ובשירות ולקבל קשר ישיר יותר עם הלקוחות. החברה כבר מנסה מודל דומה בארה"ב, שם היא מקימה פעילות ומרכז שירות בלוס אנג'לס ומרחיבה את המכירות הישירות בשוק הפרטי.

אבל בצד השני היא מקבלת על עצמה גם את מה שמאיר עשתה עבורה - מכירות, שיווק, שירות, לוגיסטיקה וטיפול בלקוחות. אלה מערכים שעולים כסף ודורשים כוח אדם, דווקא בתקופה שבה מיה מנסה לצמצם את שריפת המזומנים.

הפרידה ממאיר אולי משנה את הדרך שבה מיה תפגוש את הלקוח, אבל היא עדיין לא עונה על השאלה המרכזית. לפני ארבע שנים החברה הסבירה שהניסיון, הקשרים והיכולות של מאיר אמורים לעזור לה לחדור לשוק הישראלי. בדוחות האחרונים היא עצמה הסבירה את החולשה באמצעות קשיים בייצור ובמלאי. כעת היא תצטרך להראות שהפצה ישירה מצליחה במקום שבו השילוב הזה לא הספיק - ובעיקר שהמכשול היה בדרך אל הלקוח, ולא בביקוש למוצר עצמו.