שלום זינגר - מנכ"ל הבינלאומי שצמח מהסניפים והוחלף כשספרא קנו את הבנק

שלום זינגר נולד ב-19 באוגוסט 1946 בפולין, להורים ניצולי שואה, וגדל בקרית חיים. למד בבית ספר דתי, היה בבני עקיבא, ואחרי הצבא סיים חשבונאות באוניברסיטת חיפה. את הקריירה התחיל בסניף חיפה של הבנק לסחר חוץ, הבנק הקטן שניהל אז דוד גולן ושב-1972 מוזג לתוך הבנק הבינלאומי הראשון.

מסגן מנהל סניף למנכ"ל

זינגר הוא דוגמה נדירה למנכ"ל בנק שעשה את כל הדרך בסניפים. באמצע שנות העשרים לחייו היה סגן מנהל הסניף במרכז הכרמל, אחר כך מנהל סניף קרית ביאליק, סניף מפסיד שהפך אותו לרווחי. משם עלה לניהול ניירות הערך וקופות הגמל, לניהול המרחב, ולתפקיד המשנה למנכ"ל. ב-1986, בן 40, מונה למנכ"ל הבנק, אחרי שצדיק בינו עזב לניהול בנק לאומי.

התקופה הייתה קשה לכל המערכת הבנקאית. ועדת בייסקי פרסמה את מסקנותיה באפריל 1986 והרחיקה את ראשי הבנקים הגדולים, והבינלאומי היה מהבנקים הבודדים שלא הסתבכו בויסות המניות ולא עברו לידי המדינה. בשנים אלה ניהל עמירם סיון את שיקום הפועלים, ודוד פרידמן את לאומי. הבינלאומי, בנק בינוני ושמרני, המשיך להרוויח.

1990: משפחת ספרא קונה ומחליפה

ב-1990 רכשה משפחת ספרא את השליטה בבנק. הבעלים החדשים לא היו מרוצים מזינגר, ויחד עם יושב ראש הדירקטוריון, עורך הדין יגאל ארנון, החליטו להחליף אותו בשלמה פיוטרקובסקי, שבא מבנק לאומי. זו הייתה הפעם הראשונה שבעל שליטה פרטי זר החליף מנכ"ל בבנק ישראלי גדול, והיא סימנה את המעבר מבנק שצומח מבפנים לבנק שהבעלים קובעים בו את הקצב.

מנכ"ל משרד האוצר ובית השקעות

ב-1991 מונה זינגר למנכ"ל משרד האוצר, וכיהן כשנתיים, עד 1993. אלה היו שנות העלייה הגדולה מברית המועצות, עם ערבויות הקליטה האמריקאיות והצורך לממן דיור ותעסוקה למאות אלפי עולים. אחר כך הקים עם פרופסור אמיר ברנע את בית ההשקעות זינגר-ברנע, ב-1995 השקיע במכבי תל אביב בכדורגל, ובשנים 2003-2005 שימש מנהל מיוחד של קרן פנסיה ותיקה. מ-2005 ישב בדירקטוריונים ובוועדות השקעות: פטרוכימיים, כלל ביטוח, כיל, סקיילקס ואלביט הדמיה. ב-2009 נישא לנווה ברק.

מנכ"לי הבנק הבינלאומי לדורותיהם

זינגר היה המנכ"ל השלישי של הבנק, והאחרון מתקופת הבעלות המעורבת של המדינה ופירסט פנסילבניה. רקע על המערכת הבנקאית של אותן שנים יש במדריך על התפתחות הכלכלה הישראלית.

המנכ"ל שהחליף אותו, שלמה פיוטרקובסקי, הוביל את הבנק לעשור של צמיחה מהירה, ואחריו החזירה סמדר ברבר-צדיק את הבנק לקו השמרני.