עמירם סיון - 16 שנה בראש הפועלים אחרי משבר המניות

עמירם סיון נולד ב-1938 בתל אביב, וסיים ב-1965 תואר בכלכלה ובסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית. את הקריירה עשה במגזר הציבורי: בשנים 1974 עד 1976 עמד בראש המוסד לביטוח לאומי, ובשנים 1976 עד 1980 היה המנכ"ל השמיני של משרד האוצר, תחת שלושה שרים: יהושע רבינוביץ, שמחה ארליך ויגאל הורביץ. אלה היו שנות המהפך השלטוני והאינפלציה המאיצה, וסיון יצא מהם עם שם של מנהל שיודע לעבוד עם כל שר.

יוני 1986: בנק אחרי ועדת בייסקי

ב-1 ביוני 1986 נכנס סיון לראש בנק הפועלים, במקום גיורא גזית שנאלץ לפרוש בעקבות מסקנות ועדת בייסקי על ויסות מניות הבנקים. הבנק שקיבל היה בשליטת המדינה מאז הסדר 1983, עם מבנה שבנה יעקב לוינסון בשנות השבעים ועם רווחיות חלשה. סיון הוביל התייעלות ובנייה מחדש של הפעילות העסקית והקמעונאית, ובעשור וחצי הפך את הפועלים לבנק הרווחי בישראל. ב-2000 הגיע הרווח הנקי ל-1.6 מיליארד שקל, שיא לחברה ישראלית באותה עת.

1997: ההפרטה, והשנים עם אריסון-דנקנר

ב-1997 מכרה המדינה את גרעין השליטה בבנק, כ-43% מהמניות, לקבוצה בראשות תד אריסון ומשפחת דנקנר, תמורת כ-1.37 מיליארד דולר. זו הייתה הפרטת הבנק הגדולה בתולדות המדינה, והבעלים החדשים השאירו את סיון בתפקידו. בשנים הבאות התרחב הבנק באשראי לעסקים ולמשקי בית, אבל בין המנכ"ל הוותיק לבעלי השליטה החדשים הצטברו חילוקי דעות, וב-1 באפריל 2002, אחרי 16 שנה בראש הבנק, פרש. את מקומו תפס אלי יונס, הראשון שנשא בהפועלים את התואר הרשמי "מנכ"ל".

סיון נפטר ב-25 בספטמבר 2003, שנה וחצי אחרי הפרישה. באוניברסיטת תל אביב הוקם על שמו מרכז ליזמות חברתית, ורחוב בירושלים נקרא על שמו. מי שרוצה להבין איך בנק בשליטת המדינה הופך לבנק פרטי ימצא הסבר במדריך על התפתחות הכלכלה הישראלית.

ראשי בנק הפועלים לדורותיהם

סיון הוא בעל הכהונה הארוכה ביותר בראש הבנק מאז הקמתו ב-1921. עד 2002 נקרא התפקיד "מנהל" או "יושב ראש ההנהלה", ובחלק מהתקופות ניהלו את הבנק כמה מנהלים במשותף.

הבנק שסיון מסר ב-2002 עבר אחריו את משבר הסאב-פריים בתקופת צבי זיו, את שנות הריבית הנמוכה עם ציון קינן, ואת המעבר לטלפון עם אריק פינטו. בלאומי המתחרה ניהלה ברוב שנותיו גליה מאור.