נמאס לכם לשלם כל כך הרבה מס? מה דעתכם על 5 שנים בדובאי
אתם פותחים את תלוש השכר ורואים שוב את אותו פער מתסכל: הברוטו נראה מצוין, אבל עד שהכסף מגיע לחשבון חלק ניכר ממנו כבר נעלם למס הכנסה, לביטוח לאומי ולמס בריאות. ככל שהשכר עולה, הפער נעשה בולט יותר. עכשיו דמיינו שבמשך חמש שנים הייתם ממשיכים לעבוד ולהרוויח היטב, רק שמס ההכנסה על המשכורת היה פשוט אפס.
זה אחד הדברים שהופכים את דובאי ליעד מסקרן לרילוקיישן. באיחוד האמירויות אין מס הכנסה אישי על שכר, ועבור הישראלים מדובר גם ביעד קרוב יחסית, עם שוק עבודה בינלאומי והרבה חברות בתחומי הטכנולוגיה, הפיננסים והשירותים. עבור זוג שמרוויח היטב בישראל, הפער על הנייר יכול להגיע לסכומים משמעותיים לאורך כמה שנים.
אבל אפס מס הכנסה עדיין לא אומר שכל מה שיורד היום למס בישראל יעבור ישר לחיסכון. השכר בדובאי אינו בהכרח זהה לשכר בישראל, הדיור יכול להיות יקר, משפחות עם ילדים נדרשות בדרך כלל להכניס לחשבון גם חינוך פרטי, ויש ביטוח רפואי, רכב, טיסות לישראל ועלויות מעבר. ומעל הכול נמצאת שאלת התושבות: עצם העלייה על מטוס לדובאי אינה מנתקת אוטומטית את חבות המס בישראל.
אז האם אפשר לעבור לדובאי לשלוש או לחמש שנים, לחיות היטב ולחזור לישראל עם הון גדול משמעותית מזה שהייתם צוברים אילו נשארתם כאן? וכמה מהיתרון של אפס מס הכנסה נשאר אחרי שמכניסים לחשבון את החיים עצמם? בדקנו.
למה דווקא דובאי?
איחוד האמירויות אינו המקום היחיד בעולם שבו שכירים אינם משלמים מס הכנסה על המשכורת. גם בקטאר, בחריין וכווית אין כיום מס הכנסה אישי על שכר, ובמדינות נוספות קיימים משטרי מס נמוכים מאוד. אלא שמבחינת ישראלים, לדובאי יש שילוב שקשה יותר למצוא במקומות אחרים: היא נמצאת במרחק טיסה קצר יחסית, אנגלית משמשת בה באופן נרחב בעבודה ובחיי היום-יום, רוב גדול של האוכלוסייה מורכב מזרים, ופועלות בה חברות בינלאומיות רבות שמעסיקות עובדים בתחומי הטכנולוגיה, הפיננסים, המכירות והשירותים המקצועיים.
מעל כל אלה נמצא כמובן המס. שכיר שעובד בדובאי ומקבל משכורת אינו משלם עליה מס הכנסה אישי לאיחוד האמירויות. זה לא אומר שהמדינה אינה גובה מסים: יש בה מע"מ בשיעור של 5%, מס חברות בשיעור של 9% מעל רף מסוים, מסי בלו ושורה של אגרות ותשלומים. אבל מבחינת תלוש השכר של העובד, ההבדל לעומת ישראל יכול להיות גדול.
בישראל, עובד שמגיע לרמות השכר המקובלות בחלק ממקצועות ההייטק כבר נמצא במדרגות מס גבוהות, ולמס ההכנסה מתווספים ביטוח לאומי ומס בריאות. לכן ככל שהשכר גבוה יותר, כך גדל לכאורה התמריץ הכלכלי להעביר כמה שנות עבודה למדינה שאינה ממסה את המשכורת.
אבל כאן מתחיל החשבון האמיתי. כדי לדעת אם חמש שנים בדובאי באמת מאפשרות לחזור עם יותר כסף, אי אפשר להשוות רק בין שיעורי המס. צריך לדעת איזו משכורת אפשר לקבל שם, כמה עולה לגור ברמה דומה, מה משלמת משפחה על חינוך ובריאות, וכמה עולה לשמור על קשר קבוע עם ישראל. ורק אחרי כל אלה אפשר לשאול כמה מהפער במס הופך בפועל להון שנשאר בחשבון.
אפס מס, אבל מה קורה למשכורת?
כאן מחכה ההפתעה הראשונה. המעבר לדובאי לא מבטיח שהמשכורת שהכרתם בהייטק הישראלי תעבור אתכם יחד עם המזוודות. שוק העבודה באיחוד האמירויות מושך עובדים מכל העולם, וטווחי השכר רחבים מאוד: אותו תפקיד יכול להיות מתוגמל באופן שונה לחלוטין בחברה מקומית, בסטארט-אפ או בתאגיד בינלאומי.
- מצרים צומחת בתיירות, דובאי מנסה להתאושש מנפילה של 44%
- אמירייטס חוזרת ל-93% מהקיבולת: 8.6 מיליון נוסעים בחודשיים והצי ממשיך לגדול
לפי נתוני שכר ל-2026, מהנדס תוכנה בעל ניסיון בינוני בדובאי יכול להרוויח סביב 17 אלף דירהם בחודש, בעוד שמהנדס בכיר מגיע לכ-26 אלף דירהם. מנהל מוצר בדרג ביניים מגיע לכ-23 אלף דירהם בחודש. אלה אינם מספרים שאפשר להעתיק אוטומטית לכל עובד, אבל הם ממחישים את הנקודה: אפס מס הכנסה לא בהכרח מפצה על הצעת שכר נמוכה משמעותית מזו שהעובד יכול לקבל בישראל.
בישראל, מנהל מוצר עם 5-3 שנות ניסיון יכול להגיע לכ-39-27 אלף שקל בחודש, ובדרגים בכירים לכ-39 אלף שקל בממוצע. גם מפתחי תוכנה מנוסים יכולים להגיע לשכר של יותר מ-30 אלף שקל בחודש. לכך עשויים להתווסף בונוסים, מניות ואופציות, שאותם צריך להביא בחשבון כאשר משווים הצעת עבודה בישראל לחבילה בדובאי.
מצד שני, הברוטו הישראלי אינו הסכום שנכנס לחשבון. ככל שהשכר עולה, חלק גדול יותר ממנו מופנה למס הכנסה, ובנוסף נגבים מהעובד ביטוח לאומי ומס בריאות. בדובאי, שכר של 25 אלף דירהם אינו הופך אחרי מס הכנסה ל-18 או 19 אלף: מבחינת מס הכנסה אישי באיחוד האמירויות, המשכורת נשארת 25 אלף דירהם.
בסופו של דבר, הכדאיות תלויה במידה רבה בחבילת השכר שתצליחו לקבל בדובאי. מי שעובר במסגרת רילוקיישן דרך חברה בינלאומית ושומר על שכר דומה לזה שקיבל בישראל עשוי ליהנות כמעט במלואו מפערי המס. מי שמתפטר ומחפש עבודה חדשה בשוק המקומי עלול לגלות שחלק מהיתרון נשחק כבר בשורת הברוטו.
אצל עצמאים התמונה מעט שונה. גם הם יכולים ליהנות ממשטר מס נמוך באיחוד האמירויות, אבל פעילות עסקית של יחיד עשויה להיכנס למס החברות. אם המחזור השנתי מהפעילות עולה על מיליון דירהם, היחיד נכנס למשטר המס. לאחר מכן, 375 אלף הדירהם הראשונים של ההכנסה החייבת ממוסים בשיעור של 0%, ועל החלק שמעליהם חל בדרך כלל מס של 9%.
- פטיש, מסמר, ניקח מהר: כמה עולה לבנות סוכה ב-2026?
- לפני תביעת הגירושים: 80 ימי עיכוב הליכים, 15 ימי זכות ראשונים והאגרות
עבור פרילנסרים, יועצים ובעלי עסקים דיגיטליים, המשמעות היא שדובאי יכולה להיות מעניינת גם בלי תלוש ממעסיק מקומי. עם זאת, פתיחת עסק או העברת הפעילות לאמירויות אינה מנתקת בפני עצמה את התושבות בישראל. כל עוד בעל העסק נחשב תושב ישראל לצורכי מס, שאלת החבות בישראל עדיין נמצאת על השולחן.
המס אפס, הדיור ממש לא
היתרון במס מתחיל להיראות פחות חד ברגע שעוברים לצד ההוצאות. הסעיף הגדול ביותר עבור רוב מי שעובר לדובאי הוא הדיור, וגם כאן אין מחיר אחד שמייצג את העיר. הפער בין שכונה מרוחקת יחסית לבין אזורים מבוקשים במרכז דובאי יכול להגיע לעשרות אלפי דירהם בשנה. נתוני השוק ל-2026 ממחישים את סדרי הגודל.
לפי נתוני המודעות של Property Finder ב-12 החודשים האחרונים, שכר הדירה הממוצע בחוזים חדשים לדירת שני חדרי שינה בדובאי עומד על כ-135 אלף דירהם בשנה - יותר מ-11 אלף דירהם בחודש. בחוזים מחודשים הממוצע נמוך יותר, כ-101 אלף דירהם בשנה. אלה ממוצעים בלבד: באזורים מסוימים אפשר למצוא דירות בפחות, ובאזורים המבוקשים המחירים גבוהים בהרבה.
גם הנתונים הרשמיים מצביעים על שוק שכירות יקר שצמח במהירות בשנים האחרונות. בשנת 2025 נרשמו בדובאי כ-1.38 מיליון חוזי שכירות בשווי כולל של 126.4 מיליארד דירהם. מספר החוזים עלה ב-6% לעומת השנה הקודמת, אבל השווי הכולל שלהם עלה ב-17%. ברבעון הראשון של 2026 לבדו הגיע שווי חוזי השכירות ל-32.2 מיליארד דירהם.
למשפחה, דירת שני חדרי שינה היא רק נקודת ההתחלה. מי שרוצה שלושה חדרי שינה, לגור קרוב לבית ספר מסוים או לבחור באחת השכונות המבוקשות יכול לשלם הרבה יותר. מנגד, מי שמוכן להתרחק ממרכז העיר יכול להוריד את הסעיף הזה בצורה משמעותית. לדובאי יש גם מדד שכירות רשמי שמחשב את טווחי השכירות לפי אזור, סוג הנכס ומספר החדרים, ולכן בחירת השכונה הופכת לחלק מהחשבון הכלכלי של הרילוקיישן.
גם הבריאות עובדת אחרת מישראל. ביטוח רפואי הוא חובה לתושבי דובאי. מעסיק מקומי חייב לספק לעובד לפחות כיסוי בסיסי, אבל הכיסוי של בן או בת הזוג והילדים תלוי בחבילת ההעסקה. אם המעסיק אינו מממן אותם, האחריות לרכוש עבורם ביטוח עוברת למי שמעניק להם חסות לתושבות. בחבילת רילוקיישן טובה הביטוח המשפחתי עשוי להיות חלק מתנאי העבודה; בחבילה אחרת זו עוד הוצאה שצריך להכניס לחשבון.
ואז מגיעים הילדים. עבור משפחה ישראלית שמתכננת להישאר בדובאי כמה שנים, החינוך יכול להפוך לאחת ההוצאות הגדולות ביותר אחרי הדיור. רוב משפחות הזרים שולחות את ילדיהן לבתי ספר פרטיים ובינלאומיים, ושכר הלימוד יכול להגיע לעשרות אלפי דירהם בשנה לילד, עוד לפני הסעות, מדים, ספרים ופעילויות. שני ילדים יכולים לשנות בצורה ניכרת את החשבון שנראה אטרקטיבי כל כך בתלוש השכר.
שני ילדים יכולים לשנות את החשבון
עבור זוג ללא ילדים, השוואת העלויות בין ישראל לדובאי נשענת בעיקר על שכר, מסים, דיור, ביטוח ותחבורה. כשמצטרפים ילדים, נכנסת למשוואה הוצאה שבישראל רוב המשפחות אינן רגילות לשלם בהיקף דומה: בית ספר פרטי.
בדובאי פועלים יותר מ-200 בתי ספר פרטיים המציעים תוכניות לימודים שונות, ובהן בריטית, אמריקאית ותוכנית הבגרות הבינלאומית IB. טווח המחירים רחב. יש בתי ספר שבהם שכר הלימוד מסתכם בעשרות אלפי דירהם בודדים בשנה, ובבתי ספר בינלאומיים מבוקשים הוא יכול להגיע ל-60–80 אלף דירהם בשנה לילד ואף יותר בשכבות הגיל הגבוהות. לכך מתווספות לעיתים עלויות של הסעות, מדים, ספרים, טיולים ופעילויות.
במשפחה עם שני ילדים, גם בחירה שאינה בקצה העליון של השוק יכולה להוסיף עשרות אלפי דירהם להוצאה השנתית. אם כל ילד עולה, למשל, 40 אלף דירהם בשנה בשכר לימוד ובהוצאות הנלוות, מדובר בכ-80 אלף דירהם בשנה למשפחה ובכ-400 אלף דירהם לאורך חמש שנים, עוד לפני התייקרויות ושינויים בגיל הילדים. לכן חבילת רילוקיישן שבה המעסיק משתתף בשכר הלימוד יכולה להיות שווה הרבה יותר ממה שנראה בשורת השכר בלבד.
גם לבחירת בית הספר יש השלכות מעבר למחיר. משפחה שמתכננת לחזור לישראל בתוך שלוש עד חמש שנים צריכה לחשוב באיזו תוכנית ילמדו הילדים, איך ישמרו על העברית וכיצד ייראה המעבר בחזרה למערכת החינוך הישראלית. ככל שהילדים גדולים יותר, ובעיקר לקראת שנות התיכון, השיקול הזה נעשה משמעותי יותר.
ומעבר לבית הספר יש גם את המחיר שקשה להכניס לטבלת אקסל: המרחק מסבים וסבתות, חברים ומשפחה בישראל. דובאי אמנם קרובה יחסית ליעדי רילוקיישן אחרים, אבל משפחה שרוצה להגיע לישראל לביקור כמה פעמים בשנה צריכה להכניס גם את הטיסות לתקציב. ארבעה כרטיסים בכל ביקור הופכים מהר מאוד להוצאה שנתית של אלפי שקלים, ובחגים ובתקופות ביקוש המחיר יכול להיות גבוה יותר.
ומה עם רכב, חשמל וקניות?
גם אחרי שכר הדירה והחינוך נשארות הוצאות שיכולות לכרסם בחיסכון. דובאי היא עיר שבה רכב פרטי עדיין ממלא תפקיד מרכזי בחיי משפחות רבות. יש מטרו, אוטובוסים ומוניות זמינות, אבל מקום העבודה, בית הספר והשכונה שבה גרים יקבעו במידה רבה אם משפחה יכולה להסתפק בתחבורה ציבורית או תזדקק לרכב אחד ולעיתים לשניים.
מחירי הדלק באיחוד האמירויות נמוכים יחסית לישראל, אך עלות הרכב אינה מסתכמת בדלק. צריך להביא בחשבון רכישה או ליסינג, ביטוח, רישוי, חניה וכבישי אגרה. בדובאי פועלת מערכת Salik, שגובה תשלום במעבר בשערי אגרה, והעלות מצטברת אצל מי שנוסע מדי יום במסלולים שעוברים דרכם.
גם חשבון החשמל עשוי להפתיע. הקיץ בדובאי ארוך וחם מאוד והמיזוג עובד שעות רבות. לחשבונות המים והחשמל עשויות להתווסף עלויות הקשורות לדיור ולקירור, בהתאם לנכס ולחוזה. לכן בהשוואה בין דירה בישראל לדירה בדובאי צריך להסתכל על עלות המגורים הכוללת ולא רק על שכר הדירה שמופיע במודעה.
מנגד, יש סעיפים שבהם הפער מול ישראל יכול לעבוד לטובת דובאי. המע"מ באיחוד האמירויות עומד על 5%, לעומת 18% בישראל, והדלק זול משמעותית. גם המחירים של מוצרים ושירותים מסוימים יכולים להיות נמוכים יותר, אם כי דובאי מציעה טווח עצום של רמות צריכה. מי שמאמץ את סגנון החיים של מלונות, מסעדות, משלוחים וקניות יכול לגלות שקל מאוד להוציא שם את הכסף שנחסך במס.
וזו אולי אחת הנקודות החשובות בחישוב כולו: המעבר לדובאי אינו מייצר חיסכון באופן אוטומטי. עבור מי שמגיע כדי לצבור הון, הפער ייקבע גם לפי רמת החיים שיבחר לעצמו. אותו שכר ואותו משטר מס יכולים להסתיים בחיסכון גדול אצל משפחה אחת ובמעט מאוד כסף נוסף אצל אחרת.
אז כמה אפשר לצבור בחמש שנים?
כדי להבין אם כל זה בכלל שווה את המעבר, צריך לחבר את המספרים. ניקח זוג עובדי הייטק שמרוויחים בישראל יחד 70 אלף שקל ברוטו בחודש - למשל שני עובדים מנוסים שמרוויחים 35 אלף שקל כל אחד. זה שכר גבוה, אבל לא חריג עבור שני בעלי ניסיון בענף, והוא גם בדיוק מסוג השכר שבו הפער בין הברוטו לנטו כבר מורגש היטב.
בישראל, עוד לפני שמדברים על שכר דירה, אוכל או ילדים, חלק ניכר מה-70 אלף שקל כבר יורד במס הכנסה, בביטוח לאומי ובמס בריאות. החישוב המדויק משתנה לפי נקודות הזיכוי, הפקדות לפנסיה, ילדים והטבות נוספות, ולכן אין טעם להעמיד כאן פנים שלכל זוג יישאר אותו נטו. אבל אפשר לקבל סדר גודל: אצל שני עובדים שמרוויחים 35 אלף שקל כל אחד, המסים ותשלומי החובה של העובדים לבדם יכולים להגיע יחד לכ-18 אלף שקל בחודש, לפני שמביאים בחשבון את ההפרשות הפנסיוניות.
עכשיו נעביר את אותו זוג לדובאי.
כאן צריך להיזהר מהשוואה מפתה מדי. אי אפשר לקחת משכורת ישראלית של 35 אלף שקל, להמיר אותה לדירהם ופשוט למחוק את המס. השכר נקבע מחדש בשוק אחר. מדריכי השכר במפרץ מראים טווחים רחבים מאוד בהייטק: במדריך Hays, למשל, מפתח פול סטאק נע בטווח של 25–40 אלף דירהם בחודש, ומהנדס DevOps בטווח של 22–45 אלף. מנהל מוצר נע סביב 30–50 אלף דירהם. התפקיד, הוותק ובעיקר סוג המעסיק יכולים אפוא לשנות לחלוטין את התוצאה.
נניח שהזוג מצליח לקבל יחד 70 אלף דירהם בחודש. לצורך המחשה בלבד, זה מאפשר לנו להשוות שתי משפחות בעלות הכנסה ברוטו דומה מאוד בסדר הגודל שלה. בדובאי אין מס הכנסה אישי על המשכורות האלה, ולכן 70 אלף הדירהם אינם מתכווצים מדי חודש בגלל מס הכנסה מקומי.
על פני חמש שנים מדובר ב-4.2 מיליון דירהם של שכר. בישראל אותו ברוטו מצטבר ל-4.2 מיליון שקל בחמש שנים, אבל ממנו יורדים מאות אלפי שקלים במס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות.
זה הפער שגורם לרילוקיישן להיראות בתחילה כמעט כמו עסקה פיננסית מובנת מאליה. אלא שעכשיו צריך להתחיל להחזיר לחשבון את מה שהוצאנו ממנו.
אם הזוג שוכר בדובאי דירת שני חדרי שינה בכ-135 אלף דירהם בשנה, חמש שנות שכירות לבדן מגיעות לכ-675 אלף דירהם. משפחה עם שני ילדים שתשלם, למשל, כ-40 אלף דירהם בשנה לילד על לימודים והוצאות נלוות תוסיף עוד כ-400 אלף דירהם בחמש שנים. כבר הגענו ליותר ממיליון דירהם על דיור וחינוך בלבד.
וזה עוד לפני אוכל, רכב, ביטוחים שאינם כלולים בחבילת העבודה, חשמל ומים, טיסות לישראל, בילויים ועלויות המעבר עצמו.
לזוג בלי ילדים התמונה יכולה להיות שונה מאוד. אותה דירה מתחלקת בין שתי משכורות, אין הוצאה של עשרות אלפי דירהם בשנה על בתי ספר, והרבה יותר מהפער במס יכול להישאר בחשבון. לכן אותו מעבר בדיוק עשוי להיות מהלך כלכלי מצוין לזוג אחד והרבה פחות דרמטי למשפחה אחרת.
ויש משתנה אחד שיכול להפוך את כל החישוב: המעסיק. חבילת רילוקיישן שכוללת ביטוח רפואי למשפחה, השתתפות בדיור או בשכר הלימוד של הילדים יכולה להיות שווה עשרות אלפי דירהם בשנה. לעומת זאת, הצעת עבודה שנראית גבוהה בגלל המילים "ללא מס" יכולה להתברר כפחות אטרקטיבית אם העובד נדרש לממן מכיסו את כל החבילה.
יוקר המחיה בדובאי: כמה באמת נשאר מהחיסכון במס?
שכר דירה של 135 אלף דירהם בשנה נשמע כמו הוצאה שמוחקת חלק גדול מיתרון המס, אבל גם בישראל צריך לגור. משפחה שמשלמת כיום 8,000 שקל בחודש על דירה מוציאה 96 אלף שקל בשנה וכ-480 אלף שקל בחמש שנים. לכן בחישוב הרילוקיישן לא נכון להפחית מההכנסה בדובאי את מלוא שכר הדירה. מה שמעניין הוא התוספת לעומת ההוצאה שהייתה למשפחה אילו נשארה בישראל.
אותו דבר נכון לרכב, לסופרמרקט, לחשמל, לבילויים ולחלק מהביטוחים. אלה אינם מחירים שנוצרים בגלל הרילוקיישן. ממילא היינו משלמים עליהם בישראל, ורק הפער בין שתי המדינות משנה את התוצאה.
החינוך הוא כבר סיפור אחר. משפחה שילדיה לומדים בישראל בחינוך הציבורי יכולה לעבור מהוצאה מוגבלת יחסית לשכר לימוד של עשרות אלפי דירהם בשנה לכל ילד. בתרחיש שהצגנו קודם - 40 אלף דירהם לילד ושני ילדים - מדובר בכ-80 אלף דירהם בשנה. בתוך חמש שנים זו הוצאה של 400 אלף דירהם, שבחלקה הגדול באמת מתווספת לתקציב בעקבות המעבר.
עכשיו אפשר להבין למה שני זוגות שמקבלים בדיוק אותה הצעת שכר בדובאי יכולים להגיע לתוצאות שונות לחלוטין.
זוג ללא ילדים שמצליח לשמור בדובאי על רמת שכר דומה לזו שהייתה לו בישראל יכול להעביר חלק גדול מהחיסכון במס ישירות לצבירת הון. אם בישראל יורדים משתי המשכורות שלו כ-18 אלף שקל בחודש במס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, מדובר בסדר גודל של יותר ממיליון שקל בחמש שנים. בפועל הפער יהיה שונה, בין היתר בגלל נקודות זיכוי, תנאי השכר, ההפרשות הסוציאליות והתושבות לצורכי מס, אבל זה ממחיש מדוע עובדים בעלי שכר גבוה בכלל מתחילים לעשות את החשבון הזה.
אצל משפחה עם שני ילדים צריך לקזז מהיתרון הזה מאות אלפי שקלים עבור החינוך, וייתכן שגם פער גבוה יותר בדיור. אם המעסיק משתתף בשכר הלימוד, התוצאה משתנה שוב. אם הוא מממן גם ביטוח רפואי משפחתי, טיסות שנתיות או חלק מהדיור, חבילת ההעסקה יכולה להיות שווה הרבה יותר מהמשכורת שמופיעה בהצעה.
ויש גם תרחיש הפוך: עובד שמרוויח בישראל 35 אלף שקל בחודש ומגלה שבדובאי מציעים לו 25 אלף דירהם. הוא אמנם לא ישלם שם מס הכנסה על השכר, אבל מתחיל את החישוב מברוטו נמוך יותר. במקרה כזה אפס מס כבר אינו קלף מנצח בפני עצמו.
לכן מי ששוקל את המעבר צריך להשוות שתי עמודות מלאות: כמה כסף ייכנס וכמה ייצא אם יישאר בישראל, וכמה ייכנס וכמה ייצא בדובאי. רק ההפרש בין שתי השורות התחתונות הוא הרווח הכלכלי האמיתי מהרילוקיישן.
עברתם לדובאי? ישראל עדיין עשויה לדרוש מס
כל החשבון שעשינו עד עכשיו נשען על הנחה קריטית: שהעובד אכן חדל להיות תושב ישראל לצורכי מס. העובדה שבאיחוד האמירויות לא גובים מס הכנסה אישי על משכורת לא עוזרת במלואה למי שרשות המסים בישראל עדיין רואה בו תושב ישראל, משום שתושב ישראל חייב בדרך כלל במס בישראל גם על הכנסות שהפיק מחוץ למדינה.
מעבר לדובאי כשלעצמו אינו מנתק תושבות. בישראל בוחנים את "מרכז החיים": היכן נמצא הבית הקבוע, היכן מתגוררים בן או בת הזוג והילדים, היכן עובדים, היכן מתנהלים החיים הכלכליים והחברתיים ועוד. גם למספר הימים בישראל יש משמעות וקיימות בחוק חזקות המבוססות על ימי שהייה, אבל ספירת הימים אינה המבחן היחיד.
עבור משפחה שעוברת יחד, שוכרת בית בדובאי, שולחת את הילדים לבית ספר שם ועובדת שם במשך כמה שנים, קל יותר להראות שמרכז החיים עבר לחו"ל מאשר במקרה שבו אחד מבני הזוג עובד בדובאי והמשפחה נשארת בישראל. גם אז אין כלל שאומר ששלוש או חמש שנים בחו"ל מבטיחות אוטומטית ניתוק תושבות.
ויש עוד עניין שקל לפספס: ביטוח לאומי. התושבות לצורכי ביטוח לאומי נבחנת בנפרד מהתושבות לצורכי מס הכנסה, ולכן צריך לבדוק גם מה קורה לזכויות ולתשלומים בישראל בתקופת השהייה בחו"ל.
מי שמחזיק מניות, אופציות, תיק השקעות או נכסים אחרים צריך לבדוק גם את סוגיית מס היציאה. במקרים מסוימים, הפסקת תושבות ישראלית לצורכי מס נחשבת כאילו נכסים מסוימים נמכרו ביום שלפני ניתוק התושבות, אף שהחוק מאפשר בתנאים מסוימים לדחות את תשלום המס למועד המכירה בפועל.
לכן את בדיקת המס כדאי לעשות לפני המעבר, ולא אחרי שכבר חתמתם על חוזה עבודה ושכירות בדובאי. במיוחד אצל עובדי הייטק עם אופציות או מניות, ואצל עצמאים שממשיכים לעבוד עם לקוחות בישראל, הפרטים יכולים להיות שווים הרבה כסף.
חוזרים לישראל עם הכסף - האם צריך לשלם עליו מס?
נניח שהתוכנית הצליחה. עברתם לדובאי, ניתקתם תושבות לצורכי מס, עבדתם שם חמש שנים ובסוף התקופה הצטבר בחשבון סכום משמעותי. עכשיו אתם רוצים לחזור לישראל ולהשתמש בכסף להון עצמי לדירה, להשקעות או פשוט להמשיך להחזיק אותו בבנק. האם ברגע שהכסף מגיע לישראל מחכה לו מס?
עצם העברת הכסף לישראל אינה הופכת אותו להכנסה חדשה. אם מדובר בשכר שנצבר בתקופה שבה האדם היה תושב חוץ ולא היה חייב עליו במס בישראל, החזרה לישראל או העברת החיסכון לחשבון ישראלי אינן יוצרות כשלעצמן מס הכנסה על אותו סכום.
אבל מקור הכסף כן חשוב. הבנק בישראל עשוי לבקש מסמכים שמראים מאיפה הגיע הסכום - למשל תלושי שכר, חוזי העסקה, דפי חשבון ואסמכתאות על תושבות ופעילות בחו"ל. ככל שהסכום גדול יותר, כדאי לשמור לאורך שנות הרילוקיישן את המסמכים ולא לנסות לאסוף אותם בדיעבד.
המצב מסתבך מעט אם במהלך השנים הכסף לא נשאר בעובר ושב אלא הושקע. מניות, קרנות, נכסים או עסק שהוקם בחו"ל יכולים לייצר ריבית, דיבידנדים ורווחי הון, וכשחוזרים להיות תושבי ישראל צריך לבדוק כיצד ימוסו ההכנסות והרווחים מכאן והלאה.
גם כאן משך הרילוקיישן משנה. חלק מהטבות המס המשמעותיות בחזרה לישראל מיועדות ל"תושב חוזר ותיק", מעמד שמחייב תקופה ארוכה בהרבה בחו"ל. מי שיוצא לדובאי לשלוש או לחמש שנים לא צריך לבנות את התוכנית הכלכלית שלו על הפטור הרחב שניתן לתושב חוזר ותיק, הכולל פטור של עשר שנים על הכנסות מסוימות שמקורן מחוץ לישראל.
כלומר, אם המטרה היא רילוקיישן קצר יחסית לצורך צבירת הון, היתרון הגדול נמצא בעיקר בשנים שבהן חיים ועובדים בדובאי. כשחוזרים לישראל וחוזרים להיות תושבי ישראל לצורכי מס, גם כללי המס הישראליים חוזרים להיות חלק מהחיים הכלכליים.
ועדיין, אם במשך חמש השנים האלה הצלחתם להשאיר בצד עוד כמה מאות אלפי שקלים לעומת הסכום שהייתם צוברים בישראל, החזרה אינה מוחקת את מה שכבר נצבר. זה בדיוק המספר שצריך לעמוד בסוף החשבון: לא כמה מס לא שילמתם בדובאי, אלא בכמה הון גדול יותר חזרתם לישראל.
אפס מס הכנסה הוא סיבה טובה לפתוח מחשבון, אבל הוא לא מספיק כדי להחליט על מעבר. מי שמצליח לשמור על שכר גבוה, מנתק תושבות בצורה מסודרת ושומר על הוצאות סבירות יכול לנצל שלוש או חמש שנים בדובאי כדי לצבור הון בקצב שקשה יותר להגיע אליו בישראל. אצל משפחה שמשלמת שכר לימוד לשני ילדים, שוכרת דירה יקרה ומקבלת חבילת העסקה פחות נדיבה, הפער יכול להצטמצם במהירות.
לפני שמחליטים שנמאס לשלם כל כך הרבה מס ואורזים מזוודה לדובאי, כדאי לבקש הצעת עבודה אמיתית ולשים מולה את כל המספרים: הנטו בישראל, השכר בדובאי, דיור, חינוך, ביטוח, רכב וטיסות - וגם את ניתוק התושבות וההשלכות שלו. רק אז אפשר לדעת אם חמש השנים האלה יסתיימו בעיקר בחוויה בחו"ל, או גם בחשבון בנק גדול משמעותית כשחוזרים הביתה.
