מחשבון מינוס: 18 אלף שקל בעו"ש עולים 2,378 שקל בשנה - 200 שקל כל חודש

2,378 שקל בשנה הוא המחיר של יתרת חובה ממוצעת של 18 אלף שקל בחשבון עובר ושב - 200 שקל בחודש על חוב יחסית קטן לבנק.

2,115 שקל מתוכם הם ריבית, לפי שיעור של פריים בתוספת 7 נקודות אחוז. ריבית הפריים עומדת על 4.75%, נגזרת מריבית בנק ישראל של 3.25% בתוספת מרווח קבוע של 1.5 נקודות, כך שהשיעור בתרחיש מגיע ל-11.75%. זה תלוי בלקוח עצמו - לקוח טוב יקבל רייבת נמוכה יותר, לקוח פחות טוב יכול לשלם גם 13%-15% בשנה. 

250 שקל נוספים הם עמלת הקצאת אשראי: 0.25% מהמסגרת בכל רבעון, על מסגרת של 25 אלף שקל. העמלה נגבית מראש בתחילת הרבעון על גובה המסגרת, גם בחשבון שנמצא ביתרת זכות כל הרבעון. חלק מהבנקים מוותרים עליה (כפוף למו"מ מול הבנקים) בחשבונות פרטיים, ומי שמחזיק מסגרת שאינה בשימוש משלם עליה מדי שלושה חודשים.

היתרה הממוצעת היא הנתון שקשה למשתמשים להזין, והיא גם הנתון שקובע את התוצאה. חשבון שנכנס למינוס עמוק בשבוע שלפני המשכורת ומתאושש אחריה מייצר ממוצע נמוך בהרבה מהשפל החודשי, וחשבון שתקוע באותה יתרה לאורך כל החודש מייצר ממוצע שזהה לה. הבנק מציג את הנתון הזה בדף החשבון הרבעוני תחת יתרה ממוצעת, ומי שמזין במקומו את השפל הגרוע ביותר יקבל הערכת יתר של העלות.

הריבית בעו"ש נצברת על היתרה היומית ונגבית אחת לרבעון, כך שהיא נצברת על עצמה. שיעור נקוב של 11.75% בצבירה רבעונית שקול ל-12.28% בשנה, וזה עוד לפני העמלות.

13.21% הוא השיעור האפקטיבי שהמחשבון מחזיר על אותם 18 אלף שקל, אחרי שכל המרכיבים נצברים: ריבית המסגרת, עמלת ההקצאה ותוספת של 13 שקל בגין עשרים ימי חריגה של 6,000 שקל מעל המסגרת בשיעור של פריים בתוספת 11 נקודות. החריגה קצרה, ולכן תרומתה קטנה; חריגה קבועה משנה את התוצאה לגמרי. ושוב - בפועל יש רבים שמשלמים ריבית גבוהה יותר. 

עמלת ההקצאה הקבועה יוצרת מדרגה הפוכה: מינוס ממוצע של 6,000 שקל באותה מסגרת עולה 955 שקל בשנה, שהם 15.92% מהחוב, ואילו מינוס של 24 אלף שקל עולה 12.79%. ככל שהחוב קטן יותר, העמלה הקבועה תופסת נתח גדול יותר ממנו.

המרווח מעל הפריים הוא נתון למשא ומתן, והוא נע בפועל בין כחמש נקודות אחוז ללקוחות עם היסטוריה טובה ובין מעל עשר נקודות ללקוחות שהבנק מסווג כסיכון גבוה. הפער בין שני הקצוות שווה כאלף שקל בשנה על חוב של 18 אלף. שדה המרווח בכלי מוזן מדף התנאים של החשבון, ולא מהתחושה.

החיוב מופיע בדף החשבון בשורה אחת בסוף הרבעון, וזו אחת הסיבות שהעלות הזאת נשארת מתחת לרדאר. משק בית שרואה שלוש שורות של כמה מאות שקלים בשנה מפזר אותן בתודעה, בעוד הצגתן כמספר שנתי אחד מייצרת החלטה אחרת. הכלי מחזיר בדיוק את המספר השנתי הזה, לצד שיעורו ביחס לחוב.

• לפני שמישהו מציע לך כרטיס: אשראי והלוואות בגיל 16-18
• שאלות ותשובות על מסגרת האשראי: התפיסה של בית המלון, הדחייה עם יתרה בחשבון והכרטיס המשפחתי שחולק תקרה

הלוואה לסגירת המינוס משנה את מבנה החוב ולא מעלימה אותו. במקום יתרה שמתגלגלת ללא מועד סיום מתקבל לוח תשלומים עם תאריך אחרון, וזה שינוי התנהגותי לא פחות משהוא פיננסי. הסיכון הידוע הוא שהמסגרת שהתפנתה מתמלאת שוב בתוך חודשים אחדים, ואז משלמים במקביל על ההלוואה ועל המינוס החדש; הכלי מציג גם את התרחיש הזה.

568 שקל בחודש היא החלופה: הלוואה של 18 אלף שקל ל-36 חודשים בריבית שנתית של 8.5%. הריבית המצטברת עליה מגיעה ל-2,456 שקל לאורך שלוש שנים, בעוד שלוש שנים של מינוס באותו היקף עולות 7,134 שקל והחוב נשאר במקומו. הפער, 4,679 שקל, הוא מה שהכלי מציג כשורה התחתונה של ההשוואה.

להרחבה: אשראי מתגלגל: כמה באמת עולה חוב שמתגלגל מחודש לחודש. מי שמחזיק יתרת זכות דווקא ימצא נתונים מפתיעים בבדיקה של הריבית שמשולמת על יתרות בעו"ש, ורשימת העמלות שאפשר להוריד בשיחה אחת מופיעה במדריך המשא ומתן מול הבנק.

0.25% לרבעון הוא השיעור שמופיע בתעריפוני הבנקים לעמלת הקצאת אשראי, והוא נתון למשא ומתן כמו כל עמלה אחרת. הבדיקה הראשונה שהכלי מזמין היא פשוטה: מה גובה המסגרת שבאמת נדרשת, ולא מה גובה המסגרת שאושרה.