20% יותר שמש או 25% פחות: כך מזג האוויר משנה את התשואה של הפאנלים הסולאריים
אחד הנתונים החשובים ביותר בכל פרויקט סולארי מגיע בכלל מהשמיים. עוד לפני מחיר הקרקע, הריבית ועלות הפאנלים, היזם צריך להעריך כמה קרינת שמש תגיע לאתר בכל שנה וכמה חשמל המתקן ייצר. במשך שנים התחזיות נשענו בעיקר על היסטוריה ארוכה של שמש, עננות וגשם. אלא שהקיץ של 2026 מראה עד כמה הנתונים האלה יכולים לזוז. בדרום אנגליה ובמערב צרפת הקרינה הייתה גבוהה ביותר מ-20% מהממוצע הרב שנתי, במלזיה, אינדונזיה ובדרום הפיליפינים היא הגיעה בחלק מהאזורים לכ-30% מעל הממוצע, ובאזורים בצפון אירופה, דרום ברזיל, צפון ארגנטינה, אורוגוואי ומזרח הודו נרשמו תקופות חלשות בהרבה. בפרויקט שנבנה לעשרות שנים, סטייה כזאת כבר משנה את התשואה.
החשבון די פשוט. יותר קרינה מאפשרת למערכת לייצר יותר חשמל. עננות, גשם, עשן, אובך או מונסון מצמצמים את הקרינה ואת התפוקה. בפרויקט שמוכר חשמל במחיר קבוע, שינוי של 10% בייצור יכול להתקרב גם לשינוי של 10% בהכנסות. אלא שהריבית, החזרי החוב, השכירות, הביטוח והתחזוקה נשארים ברובם קבועים, ולכן הפגיעה בתשואה לבעלי המניות יכולה להיות גדולה יותר.
אותו עיקרון קיים גם במערכות קטנות. מערכת סולארית ביתית יכולה להגיע לתשואה שנתית גבוהה, אבל גם שם החישוב תלוי בשעות השמש, כיוון הגג, הצללה, טמפרטורה, לכלוך ותעריף החשמל. שנה חלשה בקרינה מאריכה את זמן החזר ההשקעה, ושנה חזקה מקצרת אותו.
יש גם פרדוקס. הרבה שמש מגיעה לפעמים יחד עם הרבה חום, והחום מוריד את יעילות הפאנל. פאנלים נמדדים בדרך כלל בתנאים של כ-25 מעלות בתא הסולארי. כשהפאנל מתחמם, ההספק יורד. במקרים רבים מדובר בירידה של כ-0.3% עד 0.5% לכל מעלה נוספת בטמפרטורת המודול. ביום קיץ חם הפאנל עצמו יכול להיות חם בהרבה מהאוויר, כך שחלק מתוספת הקרינה מתקזז בגלל הטמפרטורה.
אם המודול חם ב-20 מעלות מתנאי הבדיקה, אובדן ההספק באותו רגע יכול להגיע בערך ל-6% עד 10%, בהתאם לסוג הפאנל. לכן שני אזורים עם כמות שמש שנתית דומה יכולים להציג תפוקה שונה.
גשם משפיע לשני הכיוונים. בזמן עננות התפוקה יורדת, אבל הגשם שוטף אבק ולכלוך ויכול לשפר את הייצור בימים שאחריו. באזורים מדבריים אבק וחול כבר הופכים לחלק מהותי מהחשבון. שריפות יער יכולות לכסות אזורים בעשן ולצמצם את הקרינה, וברד וסופות עלולים גם לפגוע פיזית בפאנלים.
מזג האוויר מגיע גם לבנק
כאן נכנס הצד הפיננסי. פרויקטים סולאריים גדולים ממומנים בדרך כלל בחוב גבוה, והבנק רוצה לדעת כמה חשמל המתקן צפוי לייצר גם בשנה חלשה. לכן הענף עובד בין היתר עם שני מספרים: P50, תרחיש הייצור המרכזי, ו-P90, תרחיש שמרני יותר שאמור להתקיים בתשע מתוך עשר שנים.
ככל שמזג האוויר נעשה תנודתי יותר, רמת הוודאות בתחזית יורדת. הפער בין התרחיש המרכזי לתרחיש השמרני יכול להתרחב, ואז הבנק עשוי לדרוש יותר הון עצמי, פחות חוב או כרית גדולה יותר להחזרי הריבית והקרן.
דוגמה פשוטה: בפרויקט של 10 מגה-וואט תחזית הייצור המרכזית יכולה לעמוד על 15 ג'יגה-וואט שעה בשנה. ברמת אי ודאות של 10%, תרחיש P90 יורד לכ-13.5 ג'יגה-וואט שעה. שיפור הדיוק בתחזית שמוריד את אי הוודאות ל-8% מעלה את P90 לכ-13.8 ג'יגה-וואט שעה. ההפרש נראה קטן, אבל בפרויקט ממונף הוא יכול לאפשר יותר חוב ולשפר את התשואה על ההון.
זה גם מסביר למה מידע על מזג האוויר הופך לנכס פיננסי. מי שקונה פרויקט סולארי למעשה קונה זרם של חשמל עתידי. אם התחזית מניחה שהאקלים של 25 השנים הבאות יתנהג בדומה ל-25 השנים הקודמות, ושינוי מתמשך בעננות, בחום ובמשקעים משנה את ההנחה, גם השווי של הפרויקט זז.
הנתונים של 2026 ממחישים את הפער. מערב אירופה נהנתה מקיץ יבש ובהיר במיוחד, בעוד בצפון היבשת נרשמו אזורים עם קרינה נמוכה בכ-25% מהממוצע. במזרח הודו נרשמה ירידה של עד כ-20% בעקבות מונסון חזק, בזמן שאזורי פיתוח סולאריים אחרים במדינה נשארו קרובים לממוצע.
זו גם הסיבה שאגירת אנרגיה הופכת לחלק מרכזי יותר בשוק החשמל. סוללה יכולה לשפר את תזמון מכירת החשמל ולהחליק תנודות במהלך היום, אבל היא עדיין תלויה בכמות האנרגיה שנכנסת אליה. תקופה ממושכת של קרינה חלשה מצמצמת גם את החשמל הזמין לאגירה.
בישראל הנושא מקבל משמעות גדולה ככל שמוקמים מתקנים גדולים יותר והמערכת נשענת יותר על השמש. הפרויקט הסולארי בדימונה בהספק של 265 מגה-וואט ממחיש את קנה המידה. בפרויקט כזה, סטייה של כמה אחוזים בתפוקה השנתית כבר שווה הרבה חשמל והרבה כסף לאורך חיי המתקן.
החישוב של פרויקט סולארי מתחיל היום להשתנות. לצד מחיר החשמל, הריבית ועלות ההקמה, המשקיעים צריכים לתת יותר משקל גם לשאלה כמה יציבה תהיה השמש עצמה בשנים הבאות.
