מחשבון פדיון חופשה: 34 ימים שווים 21,966 שקל, והמס לוקח 30.5% מהם
העובד נמצא במדרגת מס של 20%, אבל הפדיון נכנס לתלוש אחד ומטפס שתי מדרגות. מחשבון חדש מתרגם יתרת ימים לערך יום, לברוטו ולנטו, ומראה למה הביטוח הלאומי מדלג על הסכום
646 שקל הוא ערך יום חופשה של עובד חודשי שמשתכר 14 אלף שקל ועובד חמישה ימים בשבוע: השכר החודשי מחולק ב-21.67. עובד בשבוע של שישה ימים יקבל 560 שקל ליום, מפני שהמחלק שלו הוא 25.
21,966 שקל הם הברוטו של 34 ימים צבורים לפי הערך הזה. הסכום מופיע בתלוש האחרון, ועד שהוא מגיע לחשבון הבנק נגרעים ממנו 6,694 שקל מס הכנסה.
30.5% הוא שיעור המס בפועל על הפדיון, בעוד העובד עצמו יושב במדרגה של 20%. הסיבה אריתמטית: הפדיון מצטרף לשכר של אותו חודש, הסכום המשולב מגיע ל-35,966 שקל, וחלקו העליון נכנס למדרגה של 31% ומשם למדרגה של 35%. מדרגות המס לשנת 2026 שמפרסמת רשות המסים הן 10% עד 7,010 שקל לחודש, 14% עד 10,060, 20% עד 19 אלף, 31% עד 25,100 ו-35% עד 46,690.
המחשבון מציג את ההפרש הזה בשורה נפרדת מפני שהוא בר תיקון. שכיר שסיים לעבוד באמצע השנה והכנסתו השנתית נמוכה מהקצב החודשי של אותו תלוש זכאי להחזר מס בתום השנה, ובקשה להחזר אפשר להגיש עד שש שנים אחורה.
2,673 שקל הם דמי הביטוח הלאומי והבריאות שהיו נגבים מסכום כזה בשיעור המלא של 12.17%, והם אינם נגבים. פדיון ימי חופשה בסיום עבודה מוחרג מהחיוב בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות, וגם הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות אינן חלות עליו כברירת מחדל.
ארבע שנים הן הגבול שהמחשבון מציב על מספר הימים: חוק חופשה שנתית מאפשר לתבוע את הימים שנצברו בשנה השוטפת ובשלוש השנים שקדמו לה, והיתרה שמעבר לכך מתיישנת. עובד שרואה בתלוש יתרה של 60 ימים אחרי עשור באותו מקום עבודה יגלה שחלק גדול ממנה כבר מחוץ לתחום, ולכן השדה הזה נפרד בכלי משדה היתרה המלאה.
השכר הקובע לחישוב ערך היום הוא השכר הרגיל, ורכיבים שנחשבים החזר הוצאה נשארים מחוצה לו. תוספות קבועות כמו תוספת ותק, תוספת משפחה ותוספת מקצועית נכללות בבסיס, בעוד החזרי נסיעות, אחזקת רכב וטלפון מוחרגים ממנו. עובד שמשכורתו מורכבת ברובה מבונוסים משתנים יגלה שערך היום שלו נמוך משמעותית ממה שהוא רואה בשורת הברוטו, וזה השדה שהמחשבון מבקש להזין בנפרד.
מענק פרישה שמשולם באותו תלוש מחריף את הקפיצה, ולכן הכלי מפריד בין שני הסכומים. מענק פרישה נהנה ממנגנון פריסה שמאפשר לחלק אותו על פני עד שש שנות מס ולהוריד את שיעור המס עליו, וגם מפטור על חלק מהסכום בכפוף לתקרה שנתית לכל שנת ותק שקובעת רשות המסים. פדיון חופשה מטופל כהכנסת עבודה רגילה, ולכן הוא נשאר בחודש שבו שולם ונושא את מלוא המדרגה. עובד שמנהל את התלוש האחרון שלו יבקש מהמעסיק לפצל בבירור בין הרכיבים, מפני שסיווג שגוי מייקר את המס וגם מסבך את התיאום מול פקיד השומה.
עובד שעתי מחושב בשיטה אחרת לגמרי: ערך היום שלו נגזר מהשכר הממוצע ברבעון שקדם לחופשה, מחולק במספר ימי העבודה באותה תקופה. עובד שהיקף משרתו השתנה במהלך השנים מקבל חישוב יחסי לכל תקופה, והכלי מטפל בזה באמצעות שדה של אחוז משרה ממוצע.
- תבעה את כללית ב-500 אלף על התעמרות - וקיבלה 38 אלף שקלים
- אחות נפלה בעבודה, 0% נכות - וטעות קולמוס אחת
ניצול הימים בפועל עדיף לרוב על פדיונם, וזו המסקנה שהמספרים מובילים אליה. יום חופשה שנלקח משלם שכר מלא בלי קפיצת מדרגה, ובנוסף מייצר ערך של זמן. עובד שיודע שהוא עוזב בעוד חודשיים יכול לתאם עם המעסיק ניצול של חלק מהיתרה לפני מועד הסיום, ובכך להוריד את הסכום החד פעמי בתלוש האחרון ואת המס שנגזר ממנו.
5,008 שקל בלבד יישארו בכיס אם היתרה עומדת על עשרה ימים, בשיעור מס אפקטיבי של 22.5%. ככל שהיתרה גדלה השיעור מטפס, מפני שהסכום מטפס גבוה יותר במדרגות, ובארבעים וחמישה ימים הוא כבר מגיע ל-31.6%.
להרחבה: פדיון ימי חופשה בסיום עבודה: איך הופכים יתרה בתלוש לכסף בחשבון. מי שמבקש לדעת כמה ימים מגיעים לו מלכתחילה ימצא את הפירוט במדריך החופשה השנתית וחישוב היתרה.
15,272 שקל הם הנטו בתרחיש המלא, מתוך 21,966 שקל ברוטו. ההחלטה שהמחשבון מכריע היא אם לנצל את הימים בפועל לפני סיום העבודה, ואז השווי שלהם שקול לימי עבודה בשכר מלא, או לפדות אותם ולספוג את קפיצת המדרגה.
