גדעון להב - המנכ"ל שניהל את דיסקונט אחרי שמשפחת רקנאטי הודחה

גדעון להב נולד ב-1929 בגרמניה, למד כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, והתחיל את דרכו באגף התקציבים של משרד האוצר. ב-1969 מונה למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה, התפקיד שמילא לפניו דוד גולן, וכיהן בו כחמש שנים. ב-1974 גויס מהשירות הציבורי לנהל את ברקלייס דיסקונט, הבנק המשותף של דיסקונט ושל ברקלייס הבריטי, וב-1979 עלה לתפקיד המשנה למנכ"ל בבנק האם.

1986: המשפחה יוצאת, להב נכנס

דיסקונט היה במשך חמישים שנה בנק של משפחה אחת, הבנק הגדול היחיד במשק שנשאר בידיים פרטיות. ויסות מניות הבנקים שהתמוטט באוקטובר 1983 שינה את זה. ועדת בייסקי, שפרסמה את מסקנותיה באפריל 1986, דרשה את הרחקת ראשי הבנקים הגדולים: ארנסט יפת מלאומי, גיורא גזית מהפועלים, ורפאל רקנאטי ובני משפחתו מדיסקונט. ביולי 1986 עזבה המשפחה את ניהול הבנק, ולהב, המשנה למנכ"ל, נעשה המנכ"ל. הוא דחה לאורך השנים את ההערכה שהיה נציג של המשפחה בבנק.

הבנק שלהב קיבל היה בבעלות המדינה, כמו לאומי והפועלים שניהלו אז דוד פרידמן ועמירם סיון. להב ניהל אותו בקו שמרני, והבנק המשיך להרוויח בשנות השיקום שאחרי המשבר. ב-1991 עבר לתפקיד היו"ר, ואברהם אשרי החליף אותו כמנכ"ל. בשנים הבאות נכנס הבנק בעוצמה לאשראי לנדל"ן, ומסוף 1996 נדרשו הפרשות גדולות על פרויקטים שקרסו. ב-1997, אחרי 18 שנה בבנק, פרש להב, ואריה מינטקביץ, לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך, נכנס לתפקיד היו"ר והביא ב-1998 את דוד גרנות לנהל את הבנק.

אחרי דיסקונט

להב ישב אחרי פרישתו בדירקטוריונים של סלקום, טמפו, פז וכור, ובשש השנים האחרונות לחייו היה דירקטור בבנק הבינלאומי, בתקופת סמדר ברבר-צדיק. הוא נפטר בדצמבר 2013, בן 84. בעיתונות הכלכלית נזכר כמי שסימל את סוף הבנקאות השמרנית הישנה, זו שלפני התחרות על נתח שוק באשראי.

מנכ"לי בנק דיסקונט לדורותיהם

להב הוא המנכ"ל הראשון של דיסקונט שלא נשא את שם המשפחה המייסדת. רקע על הסדר המניות ועל המערכת הבנקאית יש במדריך על התפתחות הכלכלה הישראלית.

את הבנק שלהב עזב ב-1997 שיקם בסוף גיורא עופר, והפרטה הושלמה רק ב-2010.