אנטארקטיקה צברה 695 מיליארד טונות קרח, וזאת לא בשורה טובה

נתון שפורסם בשבועות האחרונים נשמע כמו סתירה חזיתית לכל מה שמספרים על אנטארקטיקה: היבשת צברה כ-695 מיליארד טונות של קרח, הכמות הגדולה ביותר שנרשמה מאז שהמדידות המדויקות התחילו. מי שרוצה להשתמש במספר הזה כדי לטעון שההתחממות הסתיימה ימצא אותו נוח מאוד.

הבעיה היא שההסבר לתוספת הזאת הופך אותה למשהו אחר לגמרי. הקרח לא נוסף מפני שמשהו הפסיק להימס. הוא נוסף מפני שירד יותר שלג.

איך שוקלים יבשת שלמה

כדי להבין את הממצא צריך להבין איך מודדים אותו, וזה אחד הדברים היפים במדע הזה. אי אפשר לשקול את אנטארקטיקה, אז מודדים אותה דרך הכבידה.

זוג לוויינים חג סביב כדור הארץ במרחק קבוע זה מזה. כשהם עוברים מעל אזור שבו יש יותר מסה, הכבידה מושכת חזק יותר את הלוויין הקדמי, והמרחק בין השניים משתנה בשבריר זעיר. מדידת השינוי הזה, שוב ושוב לאורך שנים, מאפשרת לחשב כמה מסה נוספה או אבדה מכל אזור ביבשת.

זאת שיטה עקיפה, והיא מדויקת להפליא. היא גם הסיבה שאנחנו יודעים בכלל לדבר על מספרים כמו 695 מיליארד טונות.

למה נוסף קרח

מאזן המסה של יבשת קרח נקבע בין שני דברים. מצד אחד מה שנוסף מלמעלה, כלומר שלג שיורד ומצטבר. מצד שני מה שהולך, כלומר קרח שנמס וקרחונים שזורמים אל הים ומתנתקים.

התוספת שנמדדה מגיעה מהצד הראשון. דפוסי מזג האוויר סביב היבשת השתנו, זרמי אוויר הביאו יותר לחות דרומה, וירד יותר שלג מהרגיל. זה מצטבר במהירות, כי מדובר בשטח עצום.

וכאן ההבדל המהותי: הצד השני של המשוואה לא השתפר. הקרחונים ממשיכים לזרום אל הים באותו קצב, והמים החמים שמגיעים מתחת למדפי הקרח ממשיכים לשחוק אותם מלמטה. פשוט הצטבר יותר שלג מלמעלה ממה שהלך מלמטה, בשנים מסוימות.

שתי אנטארקטיקות

הדבר השני שחשוב להבין הוא שאנטארקטיקה אינה יחידה אחת. המזרח הוא כיפת קרח עצומה ויציבה יחסית, שיושבת ברובה מעל פני הים. המערב הוא סיפור אחר: חלק גדול מהקרח שם יושב על קרקעית שנמצאת מתחת לפני הים, ולכן מים חמים יכולים לחדור מתחתיו ולערער אותו.

• 20% יותר שמש או 25% פחות: כך מזג האוויר משנה את התשואה של הפאנלים הסולאריים
• אוגוסט בשיא החום, והמחיר מגיע למזון, לחשמל ולביטוח

התוספת נרשמה בעיקר במזרח. במערב, ובמיוחד באזור קרחון ת'ווייטס, המגמה ממשיכה להיות איבוד מסה. אלה שני משטרים פיזיקליים שונים, וממוצע אחד שמחבר ביניהם מסתיר יותר ממה שהוא מגלה.

למה כמה שנים אינן מגמה

שינויים בדפוסי משקעים הם תנודתיים מטבעם. יש שנים שבהן יורד הרבה שלג ויש שנים יבשות, וההפרש ביניהן גדול. מגמה ארוכת טווח נמדדת בעשורים, ובעשורים האלה אנטארקטיקה איבדה מסה ולא צברה.

יש גם אירוניה בממצא. אחת התחזיות של מודלי האקלים היא שאוויר חם יותר מחזיק יותר לחות, ולכן יביא יותר משקעים. תוספת שלג באנטארקטיקה אינה עדות נגד ההתחממות, היא עשויה להיות בדיוק אחת התוצאות שלה.

מה עדיין לא ידוע

השאלה הפתוחה היא כמה זמן זה יימשך. אם דפוסי הרוחות שהביאו את הלחות הם שינוי קבוע, התוספת עשויה למתן חלקית את עליית פני הים בעשורים הקרובים. אם זאת תנודה רב-שנתית, היא תיעלם.

גם ההשפעה על פני הים אינה סימטרית. קרח שנוסף כשלג במזרח מוריד מעט את קצב העלייה. קרח שאובד במערב, במיוחד אם מדפי הקרח שמחזיקים את הקרחונים במקומם נחלשים, עלול להאיץ אותה הרבה יותר. אלה אינם שני צדדים של אותו מטבע.

• יממה שלמה של התרעה מוקדמת יותר: המודל שמנבא הוריקנים טוב יותר מהמערכות המבצעיות
• הנפט החדש נמצא מתחת לאדמה? המרוץ אחרי מימן טבעי שעשוי לשנות את שוק האנרגיה

הסיבוך שמסתתר במדידה

יש עוד שכבה שכדאי להכיר, והיא נוגעת לאמינות המספר עצמו. הלוויינים מודדים שינוי בכבידה, אבל כבידה מושפעת מכל מסה שמתחתיה, כולל הסלע.

הקרקע מתחת לאנטארקטיקה עדיין מתרוממת לאט מאז תום עידן הקרח האחרון, אחרי ששוחררה ממשקל הקרח שרבץ עליה במשך אלפי שנים. התנועה הזאת איטית, היא נמשכת עד היום, והיא משנה את הכבידה המקומית בלי קשר לכמות הקרח. חוקרים נאלצים לנכות אותה מהמדידה באמצעות מודל, וזה אחד ממקורות אי-הוודאות המרכזיים בכל מספר שמדווח על מסת הקרח ביבשת.

הפער בין מודלים שונים של התרוממות הקרקע מתורגם להבדל של עשרות מיליארדי טונות בהערכה הסופית. המספר שמדווח הוא לכן אומדן עם טווח, ולא קריאה ישירה ממאזניים.

מה זה אומר למי שגר ליד הים

אנטארקטיקה מחזיקה את מאגר המים המתוקים הגדול בעולם, וכל שינוי במסה שלה מתורגם בסופו של דבר לגובה פני הים. תוספת של מאות מיליארדי טונות באזור אחד מורידה מעט את קצב העלייה, וזאת בשורה טובה בקנה מידה של שנים בודדות.

השאלה הגדולה נמצאת במקום אחר. מדפי הקרח הצפים במערב היבשת פועלים כמו פקק שמאט את זרימת הקרחונים שמאחוריהם אל הים. מדף קרח שנשחק מלמטה בידי מים חמים מאבד את היכולת הזאת, והקרחון שמאחוריו מאיץ. התהליך הזה אינו תלוי בכמות השלג שיורדת במזרח, והוא מה שקובע את התרחישים הקיצוניים יותר של עליית פני הים.

מבחינה מעשית, זה בדיוק סוג הנתון שדורש זהירות בשני הכיוונים. אין כאן בשורה שמבטלת את הבעיה, ואין כאן גם ראיה שהמצב מחמיר. יש כאן תזכורת שמערכת אקלים היא דבר מורכב, ושמספר בודד, גדול ומרשים ככל שיהיה, לא מספר את הסיפור לבד.