איך יודעים אם חסכתם מספיק לפרישה עוד לפני שמגיעים לגיל הפנסיה?

הדרך לבדוק אם החיסכון מספיק היא לתרגם את כל הנכסים להכנסה חודשית עתידית. סכום של מיליון או שני מיליון שקל נשמע גדול, והמשמעות שלו מתבהרת מול ההוצאה הצפויה בפרישה. צריך לחבר קצבת פנסיה, קצבת אזרח ותיק, הכנסה משכירות, תיק השקעות וחסכונות אחרים, ואז להשוות אותם לתקציב המשפחתי שרוצים לשמור.

נניח שזוג בני 55 מעריך שבעת הפרישה ירצה להוציא 18 אלף שקל בחודש. תחזית הפנסיה של שני בני הזוג יחד היא 8,000 שקל. נניח לצורך התרגיל שקצבאות אזרח ותיק יוסיפו בעתיד עוד 4,500 שקל. סך ההכנסה הקבועה יהיה 12,500 שקל, והפער החודשי יעמוד על 5,500 שקל. מכאן אפשר לחשב כמה הון פרטי צריך כדי לממן את הפער לאורך זמן.

כלל אצבע נפוץ משתמש במכפיל 300 על הפער החודשי. 5,500 כפול 300 נותנים כ-1.65 מיליון שקל. זהו אומדן שמייצג שיעור משיכה שנתי של כ-4%, לפני התאמות למס, אינפלציה, תשואה, גיל הפרישה ואורך התקופה. מי שמבקש מרווח ביטחון גדול יכול לעבוד עם שיעור משיכה נמוך יותר, מה שמעלה את יעד ההון.

ביזפורטל מציג חישוב מפורט של ההון הדרוש לפרישה עם הכנסה חודשית של 10, 15 או 20 אלף שקל. החישוב לעובד שמרוויח 15 אלף שקל מראה כיצד שיעור ההפקדה, השכר המבוטח ורצף החיסכון משנים את הקצבה.

הבדיקה הזאת יכולה להתחיל כבר בגיל 40 או 50. אם קיים פער, יש זמן להגדיל הפקדות, להשקיע חיסכון נוסף, לצמצם דמי ניהול, להאריך את תקופת העבודה או לעדכן את רמת ההוצאה המתוכננת. כדאי להריץ לפחות שלושה תרחישים: תשואה מתונה, תשואה סבירה ושנים חלשות בתחילת הפרישה. בנוסף צריך לבדוק את המשכנתה - משפחה שמגיעה לפרישה עם החזר של 6,000 שקל זקוקה להכנסה גבוהה משמעותית ממשפחה שסיימה את החוב. המבחן האמיתי הוא פשוט: כמה כסף צפוי להיכנס בכל חודש, כמה צפוי לצאת, וכמה הון נדרש כדי לסגור את הפער במשך עשרות שנים.