פלישה ממושכת לקרקע ציבורית, סיכונים בטיחותיים - ומה שחשוב הוא הארנונה?

בדיחה ישנה מתארת את הנאום בו הוקיע ניקיטה כרושצ'וב את יוסף סטאלין בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1956: סטאלין גרם למיליונים למות מרעב, רצח רבבות מתנגדים אמיתיים ומדומיינים, סיבך אותנו במלחמה עם גרמניה שעלתה ב-20 מיליון קורבנות וגם עישן באוטובוס. זה מה שמזכירה תביעה שהגישה עיריית חולון לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד לוי מוסך הגבעה ובעליו, יאיר לוי, המחזיקים ב"שטח גדול מאוד" (כלשון התביעה) בדרך השבעה בעיר.

לכאורה - תביעה שגרתית למדי, אולי למעט הסכום. העירייה תובעת 22.3 מיליון שקל בטענה לחובות ארנונה לשנים 2025-2020. אפשר כמובן לתהות, ובצדק, כיצד אפשרה העירייה לכזה חוב להצטבר במשך שנים כה רבות. אבל לכך יש מענה, לכל הפחות חלקי, בתביעה: המוסך ולוי ניהלו הליכי השגה ממושכים ורק בסיומם ניתן היה להגיש את התביעה. העירייה גם ציינה, כי הגישה שתי תביעות קודמות בגין אותו נכס: היא תבעה מיליון שקל בשנת 2020 וקיבלה פסק דין על כל הסכום; ותבעה 2.5 מיליון שקל בשנת 2023 והתפשרה על מיליון שקל.

מה שמעורר תהייה (בלשון המעטה) הוא שתי פסקאות בתביעה. "שטח המקרקעין של הנכסים שייך ברובו למדינת ישראל (והשאר שייך לעירייה); הנתבעים פלשו לשטחים אלה לפני שנים רבות, השתלטו עליהם ונוהגים בו מאז מנהג בעלים. טענות הנתבע 2 (המוכחשות) שהוא הבעלים של המקרקעין - נדחו על ידי בתי המשפט, שהורה על פינויו מהמקרקעין". המילה האחרונה בנושא זה נאמרה במאי אשתקד בידי המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נעם סולברג, אשר דחה את בקשת החברה ולוי לערער על הוראת הפינוי. אבל מתביעתה של עיריית חולון נראה, שהם עדיין שם.

זהו אסון הממתין להתרחש

הלאה. "הנתבעים הציבו ו/או הקימו בשטח המקרקעין מבנים שונים, ובכלל זה מאות מכולות ויחידות אחסון, רובן מונחות על הקרקע, וכן סככות ועוד, וניהלו ומנהלים במקום, בתקופות הרלוונטיות לתביעה, עסק להשכרת מכולות בשכירות משנה לשם אחסנת חפצים ועוד. בנוסף, בחלק קטן משטח המקרקעין הנתבע 2 מתגורר גם". התביעה הוגשה באמצעות עו"ד עדי קרונפלד וטרם הוגש כתב הגנה.

נניח בצד את הלשון המביכה-משהו. השאלה המרכזית היא: כיצד זה יכול להיות? השתלטות למשך שנים רבות על "שטח גדול מאוד" השייך למדינה בעיר העשירית בגודלה בישראל (במספר התושבים) במרכז הארץ - והיא נמשכת? הצבת "מאות מכולות ויחידות אחסון" המושכרות מן הסתם לעשרות ומאות לקוחות - וזה מתרחש באין מפריע? וכמו בנאום של כרושצ'וב - חוב הארנונה הוא הדבר החשוב ביותר? הוא עומד בשורה אחת עם פלישה ממושכת לקרקעות ציבוריות, ניהול עסקים נרחבים עליהן, אולי תוך יצירת סיכונים בטיחותיים?

מילה על סיכונים בטיחותיים. מי שתופס בחוזק יד קרקעות שאינן שלו, מתגורר עליהן, מקיים בהן את עסקיו ואינו משלם חובות ארנונה בעשרות מיליוני שקלים - מותר לשער שהוא לא בהכרח מבקש רשיון עסק, הכרוך בעמידה בתנאים בטיחותיים. זו אינה פרצה קוראת לגנב; זהו אסון הממתין להתרחש. ושוב נשאל: אז מה שחשוב הוא הארנונה?