חיפש מקום לקמפינג בגוגל מפות ומצא מכתש בן 390 מיליון שנה
ז'ואל לאפואנט, חובב אסטרונומיה מקוויבק, שם לב לעיגול מוזר בתצלומי לוויין בזמן שתכנן טיול. משלחת שיצאה לשטח אישרה מכתש פגיעה בקוטר 25 קילומטר, הגדול ביותר שהתגלה בעולם מאז 2018. לפי הגיאולוג שהוביל את הבדיקה, זו הפעם הראשונה שדיווח של אדם מהציבור הבשיל למכתש מאומת.
עיגול כהה ברוחב 25 קילומטר, סביב אגם מרסל באזור קוט-נור שבקוויבק, צד את עינו של ז'ואל לאפואנט בזמן שחיפש בתצלומי לוויין מקום לקמפינג. לאפואנט, חובב אסטרונומיה, חיפש את המבנה במאגרי המכתשים המוכרים ולא מצא שם זכר. הוא העביר את הממצא לחוקרים באוניברסיטת אקס-מרסיי שבצרפת, ואלה הציגו אותו בכנס של האגודה המטאוריטית.
גורדון אוסינסקי, גיאולוג פלנטרי מאוניברסיטת ווסטרן שמנהל את מאגר Impact Earth ומשתתף בצוות הגיאולוגיה של תוכנית ארטמיס, ניגש לסיפור בספקנות. רוב העיגולים שמתגלים בתצלומי לוויין מתבררים כמבנים געשיים, כקריסות של שכבות מלח או כצורות סחיפה מקריות. בכל זאת הוא הרכיב משלחת, והיא יצאה בשנה שעברה לשטח קשה למעבר ומלא יתושים. ביום השני של החיפוש הופיעו חרוטי הניפוץ.
חרוטי ניפוץ הם שברים בסלע שנפרשים כמניפה מחודדת, והם נוצרים כשגל הלם חולף בסלע במהירות שתהליכים גיאולוגיים רגילים אינם מגיעים אליה. הקודקוד שלהם מצביע לעבר מקור הפגיעה. לצידם נמצא באתר גם סלע היתוך, סלע שנמס ברגע ההתנגשות והתמצק מחדש. צמד הסימנים הזה הוא הראיה שגיאולוגים מחפשים כשהם רוצים להכריע אם מבנה עגול נוצר מפגיעה של גוף מהחלל.
הדגימות שנאספו תוארכו לסביבות 390 מיליון שנה, תקופת הדבון, עשרות מיליוני שנים לפני שהדינוזאורים הראשונים הופיעו. המבנה, שקיבל את השם אוהאקאטיק, מסווג כמכתש מורכב: בפגיעות גדולות הקרקע נדחקת פנימה ואז מתרוממת בחזרה במרכז, בדומה לטיפה שנופלת למים ומשאירה אחריה פסגה קטנה. באתר נראים גם צוקים עם התבקעות עמודית, אותה חלוקה לעמודים משושים שמוכרת מסלעי בזלת.
פגיעה שמותירה מכתש בקוטר 25 קילומטר מחייבת גוף גדול בהרבה מסלע בודד. יחסי הגודל המקובלים בתחום נעים סביב פי עשרים בין קוטר המכתש לקוטר הפוגע, ולפי אומדן גס כזה מדובר בגוף בסדר גודל של קילומטר עד שניים. כדור הארץ של הדבון נראה אחרת לגמרי מזה של היום: היבשות היו מקובצות בצורה אחרת, היערות הראשונים בעולם התחילו להתפשט, ובעלי חוליות יצאו מהמים אל היבשה. האזור שבו יושב היום אוהאקאטיק היה אז חלק מיבשת לאורנטיה, קרוב הרבה יותר לקו המשווה.
למה דווקא קנדה מלאה במכתשים?
32 מכתשי פגיעה מאומתים רשומים בשטחה של קנדה, יותר מבכל מדינה אחרת. ארצות הברית מחזיקה ב-28, אוסטרליה ב-26 ורוסיה ב-19. ההסבר נעוץ בגיאולוגיה: המגן הקנדי הוא אחד ממשטחי הסלע העתיקים והיציבים בעולם, עם מעט מאוד פעילות טקטונית שתמחק צלקות ועם צמחייה דלילה יחסית. מבנה שנחרת שם לפני מאות מיליוני שנים עדיין קריא מלמעלה. במאגר העולמי רשומים כ-190 מבנים מאומתים בסך הכול, ולהערכת חוקרים מאות נוספים ממתינים לזיהוי. הקצב הרגיל של התחום הוא מכתש אחד או שניים בשנה.
כ-70% מפני כדור הארץ מכוסים במים, והיתר נתון למחזור אינסופי של סחיפה, שקיעת משקעים ותנועת לוחות. התוצאה היא כוכב לכת שמוחק בהתמדה את ההיסטוריה שלו. הירח, בלי אטמוספרה ובלי טקטוניקה, שימר את הצלקות שלו במשך מיליארדי שנים, וזו גם הסיבה שחוקרים שמתכוננים לחזור אליו מתאמנים דווקא במכתשים ארציים מאומתים. אתרים כמו מניקואגן ומכתש האוטון בארקטי הקנדי משמשים שנים כשדה אימונים גיאולוגי לאסטרונאוטים ולכלי שטח.
אוהאקאטיק הוא הגדול שבמכתשים שהתגלו מאז היאוואתה, מבנה בקוטר 31 קילומטר שזוהה מתחת לקרח בגרינלנד ודווח ב-2018. באותו אזור עצמו בקוויבק יושב מניקואגן, טבעת מים בקוטר של כ-100 קילומטר שנוצרה לפני 214 מיליון שנה מפגיעת אסטרואיד בקוטר של כחמישה קילומטרים. אוהאקאטיק הוא המבנה ה-11 שמאומת בקוויבק לבדה. הגופים שפגעו בכדור הארץ בעברו הרחוק אינם סתם צלקות נוף, אלא חלק מההסבר להרכב שלו ולשאלה הפתוחה מאיפה הגיעו המים שלו. להרחבה: מאיפה הגיעו המים של כדור הארץ? מחקר חדש הופך את ההסבר המקובל.
תצלומי הלוויין הפתוחים שינו את הסטטיסטיקה של התחום. אוסינסקי ועמיתיו מקבלים זרם קבוע של דיווחים מהציבור על מבנים עגולים, והרוב המוחלט שלהם מתברר במהירות כקלדרה געשית, כבור מכרה נטוש או כעיגול שנוצר מסחיפה סביב סלע קשה במיוחד. הסינון נעשה בשלבים: תחילה בתצלומים, אחר כך בנתוני כבידה ומגנטיות, ובסוף בעבודת שדה יקרה. בלי חרוטי ניפוץ או סלע היתוך שנמצאו פיזית באתר, שום עיגול אינו נכנס למאגר.
- מאיפה הגיעו המים של כדור הארץ? מחקר חדש הופך את ההסבר המקובל
- החלום של אילון מאסק על מרכזי נתונים בחלל נתקל בארבעה מכשולים
ומה עם המכתשים שבנגב?
מכתש רמון, באורך של כ-40 קילומטר, ברוחב מרבי של כתשעה קילומטרים ובעומק של כ-350 מטר, מעולם לא נוצר מפגיעה. המכתשים בנגב הם מכתשי סחיפה, תוצר של שילוב נדיר בין קמר אסימטרי, שכבת סלע קשה שמכסה שכבות רכות ונחל שחתר את דרכו החוצה ושטף את הפנים. השם המשותף בעברית מייצר בלבול מתמשך, וגם בספרות המקצועית בעולם אימצו את המונח makhtesh דווקא כדי להבחין בין השניים. במאגר העולמי של מכתשי הפגיעה אין ולו מבנה מאומת אחד בישראל.
השם אוהאקאטיק נבחר בהתייעצות עם מועצת האינו של אקואניצ'יט, הקהילה שעל אדמותיה נמצא המבנה, וההכרה הפורמלית של האגודה המטאוריטית עדיין בדרך. אוסינסקי מספר שזו הפעם הראשונה בקריירה שלו שדיווח של אדם מהציבור הבשיל למכתש פגיעה מאומת, אחרי שנים שבהן זרמו למחלקה שלו דיווחים על עיגולים חשודים בתצלומי לוויין. הדיווח הראשוני של לאפואנט הגיע ב-2024, והמשלחת שאישרה אותו בשטח יצאה כשנה וחצי אחריו.
