הרשות נערכת לגלי פדיונות בקרנות הנאמנות: בוחנת כלים חדשים לניהול נזילות
רשות ניירות ערך בוחנת אימוץ מנגנונים שיחלקו בצורה מדויקת יותר את העלויות שנוצרות בעת כניסה ויציאה מקרנות פתוחות; המטרה היא להגן על המשקיעים שנשארים בקרן ולתת למנהלים כלים נוספים בתקופות של פדיונות ותנודתיות
רשות ניירות ערך בוחנת שינוי באופן שבו קרנות נאמנות פתוחות בישראל מתמודדות עם פדיונות, בעיקר במצבים שבהם משקיעים רבים מבקשים למשוך את כספם בתוך זמן קצר. הרשות פרסמה קול קורא לקבלת התייחסויות מהציבור ומהשוק לקראת אפשרות להרחיב את הכלים שעומדים לרשות מנהלי הקרנות לניהול נזילות.
במרכז המהלך נמצאת בעיה שנובעת מהמבנה של קרן פתוחה. המשקיע יכול בדרך כלל לרכוש או לפדות יחידות מדי יום, בעוד חלק מהנכסים שמחזיקה הקרן אינם בהכרח ניתנים למכירה באותה מהירות ובאותה עלות.
כאשר מגיע גל פדיונות, מנהל הקרן צריך לייצר מזומן כדי לשלם למשקיעים שיוצאים. אם לשם כך הוא מוכר ניירות ערך, הקרן נושאת בעלויות המסחר ולעיתים נאלצת למכור נכסים במחירים פחות נוחים. במצב הקיים, חלק מהעלות עלול להישאר בתוך הקרן ולפגוע בשווי ההחזקה של המשקיעים שלא מכרו.
הסוגיה מקבלת משקל גם בשל גודלו של הענף. קרנות הנאמנות בישראל כבר מנהלות כ-853 מיליארד שקל, לאחר צמיחה משמעותית בהיקף הנכסים בשנים האחרונות.
מי ישלם את המחיר של גל פדיונות?
הרשות מבקשת לצמצם מצב שבו משקיע שפודה את כספו גורם לעלויות שמוטלות בחלקן על מי שנשאר בקרן. ככל שהנכס פחות סחיר והפדיון גדול יותר, עלות מימוש הנכסים יכולה להפוך למשמעותית יותר.
נניח שקרן נדרשת למכור במהירות איגרות חוב כדי לעמוד בפדיונות. אם מחיר המכירה נמוך מהשווי שבו הנכסים שוערכו קודם לכן, הפגיעה נכנסת לתיק הקרן. המשקיע שכבר ביקש לצאת עשוי לקבל את כספו לפי מחיר יחידה שאינו משקף במלואו את העלות שנוצרה בעקבות הפדיון שלו, בעוד בעלי היחידות שנותרו בקרן סופגים חלק ממנה.
הבעיה מתחדדת כאשר מנהל הקרן בוחר למכור קודם את הנכסים הסחירים ביותר. המהלך מאפשר להשיג מזומן במהירות, אך יכול להשאיר בקרן שיעור גבוה יותר של נכסים שקשה לממש. במקרה של פדיונות נוספים, מצבה של הקרן מבחינת נזילות עלול להיות מורכב יותר.
הכלים שנבחנים אמורים לאפשר חלוקה מדויקת יותר של העלויות בין המשקיעים ולחזק את יכולתו של מנהל הקרן להתמודד עם אירועים כאלה. הרשות טרם קבעה אילו מנגנונים יאומצו ובאיזו מתכונת.
מה עשוי להשתנות עבור המשקיעים?
בשלב הנוכחי לא מדובר בהוראה חדשה אלא בהליך מקדים. הרשות מבקשת לקבל עמדות ממנהלי קרנות, מגופים בשוק ההון ומהציבור לפני שתחליט אם לקדם אסדרה ואילו כלים לכלול בה.
- קורלציה של 0.98: כך אחוז החשיפה למניות קובע את תשואת הקרנות המעורבות
- המרוץ לטריליון: קרנות הנאמנות כבר מנהלות 853 מיליארד שקל - מי מובילות את הצמיחה?
הכיוון הוא יצירת ארגז כלים רחב יותר לניהול נזילות, בהתבסס גם על מנגנונים שנעשה בהם שימוש בשווקים בעולם. המנגנונים נועדו לאפשר לקרנות לשייך בצורה טובה יותר את עלויות הקנייה והמכירה למשקיעים שהפעילות שלהם יוצרת אותן, ולספק למנהלים אפשרויות נוספות כאשר היקף הפדיונות גדל.
מבחינת המשקיע, המשמעות האפשרית היא שינוי באופן שבו מחושבת עלות הכניסה לקרן או היציאה ממנה בתנאי שוק מסוימים. המטרה אינה לבטל את האפשרות לפדות יחידות באופן שוטף, אלא לצמצם את הסבסוד שנוצר בין משקיעים שונים בקרן.
השאלה משמעותית במיוחד בקרנות שמחזיקות נכסים בעלי סחירות נמוכה יותר. בקרן שמשקיעה בעיקר במניות גדולות או באיגרות חוב ממשלתיות, מנהל הקרן יכול בדרך כלל לממש נכסים במהירות יחסית. ככל שהתיק כולל יותר ניירות שבהם מחזורי המסחר נמוכים, מכירה בהיקף גדול ובזמן קצר עלולה להשפיע יותר על המחיר.
הסיכון אינו תיאורטי. גם בשוק הישראלי אפשר לראות קרנות שבהן פדיונות משנים במהירות את היקף הנכסים. נתוני הגיוסים והפדיונות של הקרנות מתפרסמים באופן שוטף ומציגים לעיתים יציאת כספים משמעותית בתוך חודשים ספורים.
לקראת הקול הקורא ביצעה רשות ניירות ערך מחקר כלכלי והשוואה בינלאומית של כלים לניהול נזילות בקרנות פתוחות. הבחינה מתמקדת באופן שבו מנגנונים כאלה מיושמים במדינות אחרות ובהשפעתם על מנהלי הקרנות ועל בעלי היחידות.
- 154 מיליארד דולר: שווי ההחזקות של הזרים בתל אביב בשיא
- טראמפ רוצה אשלג זול מבלארוס - איך זה ישפיע על אייסיאל?
יו"ר רשות ניירות ערך, ספי זינגר, מסר כי קרנות הנאמנות הן מכשיר השקעה מרכזי ונגיש לציבור, שמשלב ניהול מקצועי, פיזור השקעות ונזילות גבוהה. לדבריו, הרשות מבקשת לבחון עם הציבור ועם הגורמים המקצועיים כיצד לשפר את הכלים העומדים לרשות מנהלי הקרנות ולהתאים את השוק המקומי לסטנדרטים הנהוגים בעולם.
לאחר קבלת ההתייחסויות תחליט הרשות אם לקדם כללים חדשים, אילו מנגנונים ייכללו בהם ובאילו תנאים יהיה ניתן להפעיל אותם. עבור בעלי היחידות, מוקד השינוי הוא חלוקת העלויות: כאשר משקיע מבקש לצאת מקרן וגורם לה למכור נכסים, הרשות בוחנת כיצד לגרום לכך שהעלות הנלווית לפעולה תוטל במידה רבה יותר על הפעילות שיצרה אותה ולא על יתר המשקיעים.
