0.6% ועוד 15% מהרווחים: כמה אתם באמת משלמים על הפנסיה ואיך מורידים את דמי הניהול
בביטוחי מנהלים ישנים אפשר למצוא דמי ניהול של 0.6% מהצבירה ועוד 15% מהרווחים, בקרנות השתלמות יש חוסכים שמשלמים פי שניים מאחרים ובפנסיה הפערים מצטברים לעשרות ומאות אלפי שקלים. ברוב המוצרים אפשר להתמקח ולעבור, אבל דווקא במוצרים היקרים ביותר יש לפעמים
הטבות ישנות שהופכות את היציאה מהם להחלטה מורכבת
0.6% מהצבירה ועוד 15% מהרווחים. זה מבנה דמי הניהול שקיים בחלק מביטוחי המנהלים הישנים, והוא יכול להפוך בשנה טובה בשוק ההון לחשבון של עשרות אלפי שקלים. חוסך עם 2 מיליון שקל ורווח של 400 אלף שקל יכול לשלם כ-12 אלף שקל על הצבירה ועוד כ-60 אלף שקל מתוך הרווחים. ביחד כ-72 אלף שקל בשנה. בקרן פנסיה או קרן השתלמות המבנה בדרך כלל הרבה יותר פשוט, אבל גם שם פער של 0.2%-0.4% בשנה נשמע קטן רק עד שמכפילים אותו במיליון או שני מיליון שקל וב-20 או 30 שנות חיסכון.
חוסך עם מיליון שקל שמשלם 0.7% בקרן השתלמות מוציא 7,000 שקל בשנה. אם הוא מקבל מחיר של 0.4%, החשבון יורד ל-4,000 שקל. 3,000 שקל נשארים בחיסכון בכל שנה, ממשיכים להיות מושקעים ומייצרים תשואה נוספת. בצבירה של 2 מיליון שקל אותו פער כבר שווה 6,000 שקל בשנה. וזו הבעיה האמיתית בדמי הניהול: הם יורדים מהחיסכון כל שנה, גם כשהחוסך כמעט לא מרגיש אותם. הדוח מגיע, הסכום נראה כמו אחוז קטן וההפקדות ממשיכות. אחרי 20 שנה אותו אחוז קטן יכול להפוך לסכום גדול מאוד.
המערכת הפנסיונית גם בנויה כך שקל מאוד להישאר במקום. מתחילים להפקיד בגיל 25 או 30, המעסיק מעביר כסף בכל חודש, התיק גדל, ולעיתים חולפות שנים בלי שהחוסך בכלל בודק מה המחיר שהוא משלם. מבחינת הגוף המוסדי זה לקוח מצוין: הכסף נשאר אצלו במשך עשרות שנים ודמי הניהול יורדים אוטומטית. במוצרים מסוימים יש עוד שכבה.
המדינה אפשרה בעבר מכירה של מוצרים עם הטבות שכבר קשה לקבל היום. במקרה של ביטוחי מנהלים ותיקים מדובר לעיתים במקדם קצבה מובטח ונמוך. אותו יתרון יכול להיות שווה הרבה כסף בפרישה, אבל גם מקשה מאוד לעזוב את המוצר. כך נוצר מצב שבו החוסך מחזיק מוצר יקר, יודע שהוא יקר, אבל חושש לעבור משום שהתנאים הישנים ייעלמו. חברת הביטוח יודעת את זה. במובן הזה, היתרון שקיבלו החוסכים בעבר הפך גם לכלי שמחזיק אותם בתוך המוצר.
אז כמה באמת צריך לשלם?
בקרן פנסיה אפשר לגבות לפי החוק עד 6% מההפקדות ועד 0.5% מהצבירה, אבל אלה תקרות ולא מחיר שצריך להסכים לשלם. בפועל דמי הניהול הממוצעים נמוכים בהרבה. בשנים האחרונות הם נעו סביב 1.5%-1.6% מההפקדות וכ-0.15% מהצבירה.
בקרנות הפנסיה הנבחרות אפשר לקבל תנאים באזור 1% מההפקדות ו-0.22% מהצבירה, ולעיתים בצבירות גבוהות מתקבלות הצעות טובות יותר. לכן אדם שמשלם 3%-4% מההפקדה ו-0.3%-0.4% מהצבירה צריך לפחות לבדוק חלופות. ניקח עובד שמפקיד 4,000 שקל בחודש וצבר 800 אלף שקל.
אם הוא משלם 2.5% מההפקדות ו-0.3% מהצבירה, דמי הניהול שלו מגיעים לכ-3,600 שקל בשנה. אם הוא מוריד אותם ל-1% מההפקדות ו-0.15% מהצבירה, העלות יורדת לכ-1,680 שקל. כמעט 2,000 שקל בשנה נשארים בחיסכון. בקרן השתלמות ההבדל אפילו יותר ברור, משום שההשוואה פשוטה יחסית. אין מקדם קצבה והמעבר בין גופים בדרך כלל אינו פוגע בוותק לצורכי מס. חוסך עם 600 אלף שקל שמשלם 0.8% מוציא 4,800 שקל בשנה. ירידה ל-0.45% מורידה את העלות ל-2,700 שקל.
חיסכון של 2,100 שקל בכל שנה. בצבירות גבוהות יותר אפשר בדרך כלל לקבל תנאים טובים יותר. גוף שמנהל עבור לקוח מיליון שקל רוצה מאוד לשמור אותו. לעיתים מספיק להגיד שקיבלתם הצעה של 0.4% בבית השקעות אחר כדי שהמחיר הנוכחי ירד בתוך שיחה אחת.
איך עושים את זה בפועל?
השלב הראשון הוא לפתוח את הדוח השנתי או האזור האישי ולחפש את השורה "דמי ניהול". בפנסיה צריך לבדוק שני מספרים: דמי ניהול מהפקדות ודמי ניהול מהצבירה. בקרן השתלמות ובקופת גמל בודקים בעיקר את דמי הניהול מהצבירה. בביטוח מנהלים צריך לבדוק גם אם קיימים רכיבים נוספים, ובפוליסות הישנות במיוחד צריך לראות אם קיים מנגנון של השתתפות ברווחים. אחר כך משווים.
- מחשבון הצעות עבודה: 1,500 שקל יותר בברוטו הם 1,302 שקל יותר בנטו, ורק 80 שקל בשווי הכולל
- פנסיה וקרן השתלמות בחופשת לידה: מי מפקיד בכל שלב, ומה נעצר אחרי הגמלה
רשות שוק ההון יש מחשבון דמי ניהול. פנסיה נט, גמל נט וביטוח נט נותנים אפשרות לראות גם תשואות, נכסים ודמי ניהול. הדבר החשוב הוא להשוות לחוסכים דומים, ולא לתקרה החוקית. אם הגוף הקיים גובה 0.7% בקרן השתלמות, והצעה מתחרה עומדת על 0.4%, חוזרים אליו עם המספר הזה. פחות "אפשר הנחה?" ויותר "קיבלתי 0.4%, אתם יכולים להשוות?". ברוב המקרים זו שיחה קצרה. גם בפנסיה כדאי להביא הצעה אמיתית. הגוף הקיים יודע שניוד פנסיה כבר הפך לתהליך פשוט יחסית, ולכן חוסך שמגיע עם הצעה מסודרת מקבל לעיתים קרובות מחיר טוב יותר. [כתבנו כאן כמה דמי הניהול יכולים לאכול מהפנסיה לאורך עשרות שנים]
ומה עושים עם ביטוח מנהלים ישן?
כאן צריך הרבה יותר זהירות. ביטוחי מנהלים שנמכרו בשנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 יכולים להחזיק מקדם קצבה מובטח. המקדם קובע כמה כסף צריך לצבור עבור כל שקל של קצבה חודשית. נניח שחוסך מגיע לפרישה עם 2.5 מיליון שקל. במקדם 160, הקצבה התיאורטית היא בערך 15,625 שקל בחודש.
במקדם 200, אותה צבירה מייצרת כ-12,500 שקל. הפער הוא יותר מ-3,000 שקל בכל חודש. לכן פוליסה שגובה דמי ניהול גבוהים יכולה עדיין להיות שווה הרבה כסף אם המקדם שלה מצוין. בדיוק בגלל זה מעבר חייב להתחיל בחישוב ולא בתחושת בטן. צריך לבדוק מה המקדם המובטח, על איזה חלק מהכסף הוא חל, כמה שנים נשארו עד הפרישה, כמה דמי ניהול צפויים להיגבות עד אז ומה תהיה הקצבה הצפויה בכל חלופה.
אפשר גם לבדוק פתרונות ביניים. לפעמים כדאי להשאיר את הכסף שכבר נמצא בפוליסה הישנה ולהעביר הפקדות חדשות לקרן פנסיה זולה יותר. במקרים אחרים חלק מהכסף בכלל אינו נהנה מהמקדם ולכן אפשר לבחון ניוד של אותו חלק. [כתבנו כאן על ההבדלים בין ביטוח מנהלים לקרן פנסיה ומה צריך לבדוק לפני מעבר].
ורק בשלב הזה מגיעה הדוגמה הקיצונית שהעלתה מחדש את הנושא. חוסך ותיק בהייטק, עם כ-2.7 מיליון שקל בביטוח מנהלים שנפתח ב-2001, הגיע בשנה חזקה בשוק ליותר מ-90 אלף שקל דמי ניהול. חלק גדול מהסכום נבע מ-15% מהרווחים. אבל לאותו חוסך יש מקדם קצבה של כ-158, תנאי שקשה מאוד למצוא היום. לכן העובדה ששילם סכום עצום עדיין אינה אומרת שהצעד הנכון הוא לעזוב. היא כן אומרת שהוא חייב לחשב כמה עולה לו לשמור על ההטבה הזאת. וזה נכון כמעט לכל חוסך.
לפני שעוברים מסלול השקעה, לפני שמחליפים גוף ולפני שמבטלים מוצר ותיק, כדאי לדעת קודם כמה משלמים בפועל. בפנסיה, השתלמות וגמל, דמי הניהול הם מחיר שאפשר להתמקח עליו. במוצרים ותיקים הם לפעמים מחיר שמשולם עבור זכות ישנה ששווה כסף. בשני המקרים, מי שלא בודק משלם בדיוק את המחיר שהגוף המוסדי קבע עבורו.
