האקלים מגיע לשוק האג"ח: הערים שישלמו יותר על החוב - וההזדמנות למשקיעים

אג"ח מוניציפליות נחשבו במשך שנים לאחד החלקים היציבים בשוק האמריקאי. עיר או מדינה מגייסת כסף, משתמשת בו לכבישים, בתי ספר, מים ותשתיות ומשלמת למשקיעים ריבית, שבמקרים רבים פטורה ממס פדרלי. בשנים האחרונות נכנס לחישוב משתנה נוסף: כמה העיר חשופה להצפות, שריפות, בצורת וסופות, וכמה כסף היא משקיעה מראש כדי להתמודד איתן.

ב-2024 נרשמו בארה"ב 27 אירועי מזג אוויר ואקלים שכל אחד מהם גרם לנזק של יותר ממיליארד דולר. צורכי התשתית בארה"ב לעשור הקרוב מוערכים בכ-9.1 טריליון דולר. חלק גדל מההשקעה מופנה לניקוז, מערכות מים, הגנה על קווי חשמל, סכרים, כבישים, קירות ים ותשתיות שנועדו להמשיך לעבוד גם בזמן אירוע קיצון.

החשבון מגיע ישירות לאשראי של העיר. הצפות חוזרות גוררות תיקוני כבישים ותשתיות, עלייה בעלויות ביטוח והוצאות חירום. פגיעה ממושכת יכולה להשפיע גם על מחירי הנכסים ועל בסיס המס שממנו העיר מחזירה את החוב. עיר עם הכנסות חזקות, רזרבות ותוכנית השקעה מסודרת יכולה להתמודד טוב יותר גם כשהמיקום שלה חשוף יותר.

מיאמי היא דוגמה בולטת. העיר אישרה אג"ח בהיקף של 400 מיליון דולר במסגרת Miami Forever Bond, ומתוכם 192 מיליון דולר מיועדים להתמודדות עם עליית מפלס הים והצפות. הכסף משמש לשיפור ניקוז, משאבות והגנה על תשתיות. מבחינת המשקיע מדובר מצד אחד בעוד חוב, ומצד שני בהשקעה שאמורה לשמור על ערך הנדל"ן, גביית המסים ויכולת התפקוד של העיר.

כדי להבין למה זה מעניין גם משקיע ישראלי, צריך לזכור את הגודל: אג"ח מוניציפליות בארה"ב הן שוק של כ-4 טריליון דולר, שמוחזק ברובו בידי משקי בית אמריקאיים, קרנות נאמנות וחברות ביטוח, בזכות הפטור ממס על הריבית. גופים ישראליים מגיעים אליו בעיקר דרך קרנות זרות, והפטור האמריקאי לא עוזר להם, ולכן השאלה שלהם היא רק הסיכון והתשואה.

שני סוגי אג"ח שונים לגמרי מסתתרים תחת השם הזה. אג"ח כלליות נשענות על סמכות המיסוי של העיר, ואג"ח הכנסות נשענות על תזרים ספציפי: אגרות מים, כביש אגרה, שדה תעופה או נמל. כשמדובר בסיכון אקלים ההבדל קריטי: הצפה שפוגעת במחירי הבתים פוגעת בראשונות דרך הארנונה, אבל נמל או שדה תעופה שנסגרים לשבוע פוגעים ישירות בשניות.

הסוגיה מקבלת משקל נוסף בגלל האפשרות שהממשלה הפדרלית תקטין את חלקה במימון נזקי אסונות. אחת ההצעות שנדונו ב-2026 דיברה על שיעור השתתפות של 50%, לעומת 80%-90% באירועים רבים בעבר. במקרה כזה יותר מהעלות עוברת למדינות ולרשויות המקומיות, וההבדל בין עיר עם חוב נמוך ורזרבות לבין עיר שכבר מתוחה תקציבית נעשה גדול יותר.

ועדיין, רק כ-24% מהרשויות המקומיות בארה"ב משלבות כיום נתוני אקלים בתכנון ההשקעות שלהן. למשקיעי אג"ח זה פותח פערים. שתי ערים יכולות להימצא באותו אזור סיכון, אך אחת כבר השקיעה מיליארדים בהגנה והשנייה עדיין בשלב התכנון.

• ארה"ב וסין פותחות בשיחות על AI, מכסים ומינרלים נדירים
• מבצעי "ה-20/80", אבל באמריקה: הקבלנית שמסבסדת כ-12% ממחיר הבית - הרווח נחתך

נובין, אחת המנהלות הגדולות בעולם בתחום האג"ח המוניציפליות, רואה בכך גם מקור להזדמנויות. השוק נוטה לעיתים לתמחר אזור שלם לפי הסיכון הגיאוגרפי שלו, בזמן שהיכולת הפיננסית של כל עיר שונה מאוד. אג"ח של רשות עם בסיס מס רחב, חוב סביר ותשתיות חזקות עשויה להציע תשואה גבוהה יותר בגלל החשש מאקלים, גם כשהסיכון הפיננסי בפועל נמוך יותר.

גם מבנה האג"ח משנה. אג"ח שממומנת מתשלומי מים, ביוב או אגרות תשתית נשענת על מקור הכנסה שונה מאג"ח כללית של עיר. משקיע שמסתכל רק על מפת ההצפות מפספס את השאלה המרכזית: מי מחזיר את החוב ומאיזה מקור.

האקלים הופך בכך מעוד סעיף בדוח סביבתי לחלק מחישוב האשראי עצמו. הוצאות על הגנה מפני מים, חום ושריפות הופכות בהדרגה להשקעה שנועדה גם לשמור על דירוג האשראי ועל מחיר המימון של העיר.