אדם אחד יכול לפתור את בעיית הרעב בכל אפריקה: 6% מהונו של מאסק מספיקים לשנה
כ-58 מיליארד דולר יכולים לממן שנה של סיוע מזון בסיסי לכל 309 מיליון הרעבים באפריקה
לאילון מאסק יש הון שמוערך בכ-950 מיליארד דולר, כמעט טריליון דולר, ובאפריקה חיים כיום כ-309 מיליון בני אדם שסובלים מרעב כרוני. אם מניחים עלות של כ-51.5 סנט ליום לאדם עבור סיוע מזון בסיסי, העלות השנתית היא כ-188 דולר לאדם וכ-58 מיליארד דולר לכל אוכלוסיית הרעבים ביבשת. כלומר, בחשבון יבש, כ-6% מהונו של אדם אחד מספיקים כדי לממן שנה של מזון בסיסי לכל הרעבים באפריקה. כמובן שזה לא אומר ש-58 מיליארד דולר מעלימים את הרעב: יש מלחמות, שחיתות, מחסור בתשתיות, אזורים שאליהם אי אפשר להגיע ובעיות של מים וחקלאות. אבל המספר כן מראה משהו שקשה להתעלם ממנו - הפער בין ההון שנצבר אצל האנשים העשירים בעולם לבין העלות של טיפול באחת הבעיות האנושיות הגדולות ביותר.
החשבון פשוט. עלות יומית של כ-0.515 דולר לאדם היא כ-188 דולר בשנה. מכפילים ב-309 מיליון בני אדם ומגיעים לכ-58 מיליארד דולר. מול הון של 950 מיליארד דולר, מדובר בכ-6.1%, שאפשר לעגל ל-6% כדי להבין את סדר הגודל.
במילים אחרות, אם מאסק היה מוציא סכום השווה לכ-6% מהונו על סיוע מזון, ניתן היה תיאורטית לספק את אותה רמת סיוע בסיסית לכל מי שמוגדר רעב באפריקה במשך שנה שלמה. אחרי הוצאה כזאת עדיין היה נשאר לו הון של קרוב ל-892 מיליארד דולר.
אחוז אחד - יותר מ-50 מיליון בני אדם
גם כשמפרקים את המספר לסכומים קטנים יותר, התוצאה יוצאת חריגה. אחוז אחד בלבד מהונו של מאסק הוא כ-9.5 מיליארד דולר. לפי אותה עלות שנתית, הכסף הזה יכול לממן סיוע מזון בסיסי לכ-50 מיליון בני אדם במשך שנה.
5% מהונו, כ-47.5 מיליארד דולר, שווים לסיוע שנתי לכ-253 מיליון בני אדם.
6% מהונו הם כ-57 מיליארד דולר, כמעט מלוא העלות הנדרשת לכל הרעבים באפריקה.
10% מהונו, 95 מיליארד דולר, שווים לשנת סיוע בסיסי ליותר מחצי מיליארד בני אדם.
ואם רוצים להבין עד כמה גדול הון של 950 מיליארד דולר, אפשר לעשות גם את החישוב הקיצוני: הסכום כולו שווה לכ-5 מיליארד שנות-אדם של סיוע מזון. אם מחלקים אותו בין 309 מיליון הרעבים באפריקה, מקבלים יותר מ-16 שנות סיוע בסיסי לכל אחד מהם.
אבל רעב הוא לא רק מחסור באוכל
כאן צריך לשים גבול לחשבון. רעב באפריקה אינו נובע רק מכך שאין מספיק כסף לקנות אורז, חיטה או תירס. במדינות מסוימות מזון קיים, אבל אין כביש שמאפשר להעביר אותו. במקומות אחרים יש מלחמה, ארגונים חמושים חוסמים שיירות, החקלאות קורסת בגלל בצורת או שהמשפחה פשוט לא יכולה להרשות לעצמה את המחיר בשוק.
לכן 58 מיליארד דולר בשנה יכולים למנוע רעב בהיקף עצום, אבל כדי לפתור את הבעיה לאורך זמן צריך להפנות חלק גדול מהכסף למקומות אחרים: מים והשקיה, מחסנים, מתקני קירור, כבישים, חשמל, זרעים, דשנים, ציוד חקלאי, חינוך ותשלומים ישירים למשפחות.
יש גם הבדל בין מניעת רעב לבין תזונה טובה. חצי דולר ביום הוא תקציב של סיוע בסיסי, לא תפריט מאוזן שכולל בשר, דגים, ירקות, פירות ומוצרי חלב. המטרה היא קודם כל למנוע מצב שבו לאדם אין מספיק קלוריות ומזון בסיסי, ולא להבטיח רמת חיים מערבית.
וגם את ה-950 מיליארד דולר של מאסק אי אפשר להתייחס אליהם כאל כסף מזומן. רוב ההון שלו נמצא במניות ובהחזקות בחברות. מכירה של מאות מיליארדי דולרים היתה מורידה את שווי ההחזקות, מייצרת חבות מס ומשנה את שווי ההון תוך כדי התהליך. אבל כשמדברים על 6% ולא על כל ההון, ההשוואה עדיין ממחישה את סדר הגודל.
הנקודה איננה שאפשר להעביר מחר 58 מיליארד דולר ולסמן שהרעב באפריקה נפתר. הנקודה היא שהעלות של שנה של סיוע מזון בסיסי לכל 309 מיליון הרעבים ביבשת נמוכה יחסית לעושר שנצבר בפסגה: כ-58 מיליארד דולר מול 950 מיליארד. עבור רוב המדינות בעולם 58 מיליארד דולר הם תקציב עצום; עבור האדם העשיר בעולם זה בערך 6% מהונו.
