עוני הוא מצב חברתי-כלכלי שבו יחידים או משפחות אינם מסוגלים להשיג רמת חיים בסיסית, בשל הכנסה נמוכה או היעדר משאבים. מדידת העוני נעשית באמצעות "קו העוני", המשקף רמת הכנסה שמתחתיה נחשבת משפחה לענייה, ומתפרסמת מדי שנה בדוחות רשמיים.
בישראל מפרסם
המוסד לביטוח לאומי דוח שנתי על ממדי העוני והפערים החברתיים, הבוחן את שיעורי העוני בקרב אוכלוסיות שונות, ובכללן ילדים, קשישים ומשפחות עובדות. הדוחות משמשים בסיס לדיון הציבורי ולעיצוב מדיניות רווחה ותמיכה בשכבות החלשות.
ההתמודדות עם העוני
נוגעת לתחומי מדיניות רבים, ובכללם קצבאות, שכר מינימום, תעסוקה, דיור וחינוך. בשיח הציבורי קיימות עמדות שונות בנוגע לדרכים היעילות לצמצום העוני, בין המדגישים תמיכה ישירה וקצבאות לבין המדגישים עידוד תעסוקה וצמיחה כלכלית ככלי מרכזי.
מדידת
העוני מבוססת על הכנסה יחסית, ולכן היא מושפעת גם מקצבאות הביטוח לאומי וגם משכר המינימום ומרמת ההשתתפות בשוק העבודה, לצד יוקר הדיור, המזון
והשירותים הבסיסיים.
דוח חדש של מעבדת אי השוויון העולמית, שפורסם בתחילת יוני, מציג תרחיש כלכלי שאפתני עד 2100: הכפלת הכנסות לרוב אוכלוסיית העולם, צמצום חד של פערי עושר, מעבר להשקעות בבריאות וחינוך, והגבלת ההתחממות ל־1.8 מעלות. הדרך לשם עוברת במסים כבדים על בעלי הון גדולים,
קרן צדק עולמית ושינוי עמוק בסדרי העדיפויות של הכלכלה הגלובלית
