טור פרשת שבוע אחרון, שבועות: מערכת רווחה עם תמריצים ליציאה ממעגל העוני

רוב מוחלט של האנשים מעוניינים לעבוד ולפרנס את עצמם ואת משפחתם בכבוד מיגיע כפם ומזיעת אפם ולא להיתמך על ידי אחרים - זוהי אמת בלתי ניתנת לערעור. עוד אמת – חלקם לא מצליחים ונזקקים בכל זאת לעזרה. העזרה יכולה להגיע מאנשים פרטיים, חברים, בני משפחה או ארגוני צדקה, וגם מארגונים ממשלתיים – קצבת נכות, דמי אבטלה השלמת הכנסה וכדו' - כל מערך הקצבאות והתמיכה נועד לספק רשת בטחון חברתית כלכלית ולמנוע מהחלשים ביותר ליפול לדיוטה התחתונה. קיומה של מערכת כזאת, פרטית או ממוסדת היא עדות לכך שהחברה המפעילה אותה היא אנושית, מוסרית, חומלת ובעלת ערכים. הבעיה היא שלפעמים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.   "מלכודת הרווחה" היא מצב בו מערכות תמיכה (ממשלתיות על פי רוב) יוצרות תמריץ שלילי ליציאה לעבודה, ומעודדת, שלא בכוונה הסתמכות גוברת על קצבאות ותמיכה. מדובר במצב בו יציאה לעבודה תרע את המצב הכולל של אותו אדם שכרגע נהנה מהתמיכה הזו. היציאה לעבודה במקרה זה אולי תיטיב מבחינה מסוימת את מצבו של הנתמך אך העבודה שתדרש ממנו תהיה ללא שום יחס לשיפור המזערי במצבו. לדוגמה (לאו דווקא עם מספרים ריאליים), אם במצב הנוכחי הנתמך מקבל 5000 שקל כדמי אבטלה, והוא יוכל לצאת לעבודה במשרה מלאה תמורת 6000 שקל לאחר מס, ייתכן שעדיף לו להישאר מובטל מאשר לעבוד במשרה מלאה תמורת אלף שקל נוספים בלבד. בנוסף, לעיתים עלייה מסוימת בשכר מעבירה את העובד מעל רף מסוים וגורמת לכך שהעובד מאבד זכאות להטבות אחרות שנועדו לעזור לחלשים, ובפועל מורידות מהכדאיות של יציאה לעבודה.   מבחינה מסוימת, המצב חמור יותר כאשר מדובר בתמיכה ממשלתית מאשר בעזרה פרטית. רוב האנשים, כאמור, לא יחושו בנוח להסתמך על אחרים, ויעדיפו לעבוד קשה מאד אפילו אם השיפור במצבם יהיה נמוך, אבל כשמדובר בתמיכה ממשלתית יש תחושה של "מגיע" ורגש הבושה חלש יותר (אם כי עדיין קיים), לכן במקרה של תוכניות ממשלתיות יש להיזהר כפליים מאותה "מלכודת רווחה".   הנה דוגמה מהעולם האמיתי. ה"מחלה ההולנדית" מתארת את ההשפעה השלילית של גילוי מחצבי טבע בהיקף גדול על הכלכלה המקומית, עקב ירידה בתמריצים להשקיע בענפים אחרים. היא מכונה המחלה ההולנדית כיון שהיא תוארה לראשונה בהקשר של גילוי מחצבי הגז הטבעי בהולנד. חוקרים זיהו כי אחת מתופעות הלוואי של המחלה ההולנדית הייתה הסתמכות הולכת וגדלה של אנשים בגילאי העבודה על קצבאות הנכות הנדיבות של המדינה. רפורמה שבוצעה בשנת 2002 בהולנד דרשה ממקבלי הקצבה להשקיע בפעילות שיקום והשמה של מקבלי הקצבה בעבודות מותאמות, מה שהוביל לירידה חדה במספר מקבלי הקצבאות. העיקרון של קבלת הסיוע הממשלתי בתנאים מסוימים הוכח כיעיל לא רק בהולנד אלא במדינות נוספות החברות ב-OECD, ביניהן נורבגיה ובריטניה. בארצות הברית, נערך מחקר כדי לבדוק השפעה של רפורמה אפשרית דומה במערכת הרווחה האמריקאית. כך כתבו החוקרים בהקדמה למאמר: "צמיחה לא בת קיימא (כלומר, שלא ניתן יהיה להמשיך בה לאורך זמן) בעלויות תוכניות התמיכה ובמספר הנתמכים, יחד עם ההכרה הגדלה בכך שגם אנשים בעלי נכויות קשות יכולים לעבוד הובילה לרפורמות יסודיות במדיניות התמיכה בנכים בהולנד, שבדיה ובריטניה. הרפרומות היסודיות האלו הורידו את מקבלי קצבאות הנכות באותן אומות והחזירו את תוכניות התמיכה שלהן למסלול בר קיימא. באופן כללי, התוכניות התמקדו בהאטת מסלול הכניסה לתמיכה כספית ארוכת טווח והשארת מקבלי התמיכה החדשים במעגל העבודה (בורקהאוסר ואחרים, 2014). החוקרים מציינים רפורמות דומות בהיקפים שונים באוסטרליה ונורווגיה, וממליצים לארצות הברית לצעוד במסלול דומה. העיקרון הזה נכון לא רק ביחס לקצבת נכים אלא לכל סיוע שלא מותנה במאמץ מצד המקבל ושניתן להשיגו בקלות יחסית, או כל תמריץ כלכלי להימנע מיציאה לעבודה.   המתח בין סיוע למי שצריך בצורה מכובדת וראויה לבין אי נפילה למלכודת הרווחה קיים מקדמת דנא, וגם במסורת היהודית יש התייחסות אליו. אחד המקורות המפורסמים לכך הוא הרמב"ם בהלכות צדקה, המחלק את איכות העזרה לנזקקים לשמונה דרגות שונות. המדרגה העליונה ביותר היא לספק לנזקק אפשרות לצאת ממעגל הנצרכים, או כמו הביטוי העממי – ללמד אותו לדוג במקום לתת לו דגים:

  השבוע אנו חוגגים את חג השבועות. בקהילות רבות נהגו לקרוא בחג זה את מגילת רות. סיבות רבות ניתנו לכך, ביניהן שהמגילה עוסקת ברות שהתגיירה, וביום מתן תורה כל עם ישראל "התגייר" והפך ליהודי, יש כאלה שקישרו את המגילה ליום הולדתו ופטירתו של דוד המלך, שהוא מצאצאיה של רות המואביה ושלפי המסורת חל בשבועות, ואחרים לקציר החיטים המתואר במגילה שמתרחש סביבות חג השבועות.   אחד ההסברים מחבר בין הביטוי "תורת חסד" לבין המוטיב הבולט ביותר במגילה – החסד. כך נאמר במדרש: אכן, לא מעט מעשי חסד מתוארים בסיפור היפהפה על רות המואביה שחזרה עם חמותה נעמי לישראל לאחר מותם של בעלה, גיסה וחמיה, ובסופו של דבר התחתנה עם בועז, מנהיג האומה העשיר והמכובד. מעשי החסד מיוחסים בעיקר לרות שדבקה בחמותה שאיבדה הכל ומלווה אותה בחזרה לארצה לחיי עוני, שם היא יוצאת לעבוד ולפרנס אותה ואת חמותה בעבודה קשה בשדה. מלבד חסדיה של רות המואביה מתואר גם היחס הרחום שמקבלת אותה נוכריה מסכנה מבועז ומנעריו. אולם מלבד החסד הוולנטרי מתוארת במגילה בדרך אגב גם מערכת הסיוע "הרשמית" לעניים שהייתה נהוגה בישראל באותה תקופה על פי העקרונות המתוארים בתורה. היא הולכת "ללקט בשבלים" אחרי הקוצרים – "ותאמר, אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים". בהמשך מצווה בועז "גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה, וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה". הפסוקים פה רומזים למצוות הכונות "מתנות עניים", על פיהן בעל השדה נדרש לעזוב לעניים את ה"לקט השכחה והפאה" – את פינת השדה, את השיבולים שנופלות בין העומרים או נשכחות בשדה. מצוות אלו המתוארות בכמה מקומות בתורה, ביניהן גם בפרשת אמור שקראנו רק לפני מספר שבועות - "ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אתם, אני ה' אלוקיכם" - מכונות "מתנות עניים". הן, בתוספת מעשר עני שניתן פעמיים בשבע שנים הם המצוות העיקריות המתוארות בתורה בהקשר של עזרה לעניים, זאת מלבד המצווה להלוות ללא ריבית ומצוות צדקה. הבולט במצוות אלו הוא הצורך של העני לצאת ולהתאמץ על מנת לקבל את אותן מתנות. מדובר על עבודה במשרה מלאה לחודשי האביב והקיץ – לצאת לשדה וללקט אחר הקוצרים מעט פה ומעט שם, כפי שמתארים הפועלים של בועז: "ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה, זה שבתה הבית מעט". הנזקק נדרש למצות את יכולתיו ולהשיג את העזרה בעצמו, וגם אז הוא לא יוכל לצבור עושר ממשי אלא רק להתקיים, בכבוד עד כמה שניתן.    התועלת הנובעת מהגישה הזו היא כפולה. מחד, הכבוד העצמי של העני נשמר ברמה מסוימת שכן הוא עובד ומתאמץ למען הצדקה (ומבחינה מסוימת אף מסייע לבעל השדה לנקות את השדה מהשאריות). מצד שני לא נוצר תמריץ להישאר במעגל חוסר העבודה, שכן העני יעדיף עבודה אלטרנטיבית במידת וימצא אחת כזו, שכן היא לרוב תשקף יתרונות גדולים יותר עבורו. לא נוצר שום אינטרס לעני להמשיך להסתמך על מערכת הרווחה המוגבלת הזו.   מובן מאליו, שכאשר העני לא מסוגל אפילו לזאת יש למצוא דרכים לעזור לו להתקיים בכבוד אף מבלי שיצטרך להתאמץ לצאת לשדה, אך כפי שמציינים החוקרים במחקר שציטטנו לעיל, בשוק העבודה המודרני נפתחות יותר ויותר אפשרויות עבודה גם לאנשים שבעבר נמנעה מהם הזכות הזאת. כמעט לכל מצב יש פתרון, ועל קובעי המדיניות להקפיד על יצירת מערכת תמריצים נכונה.   זה טור פרידה הטור הזה מסיים מסע שהחלנו בו לפני כשנה בפרשת נשוא. הרעיון שהועלה בפני אבישי עובדיה, העורך הראשי של אתר ביזפורטל, היה לכתוב טור שבועי על פרשת השבוע בהקשרים כלכליים. בשנה האחרונה הקפנו את כל פרשות השבוע ומצאנו רעיונות ותובנות כלכליות חשובות ומעניינות העולות מאוצרות הרוח של עם ישראל. נגענו בנושאים כמו עושר ועוני, השקעות, מאקרו כלכלה, כלכלה ומוסר, תפקיד הבנק המרכזי ומהות הדמוקרטיה ועוד. בכל שבוע מחדש מצאנו אורות שהיו גנוזים בתורה ומאירים את חיינו בתובנות עכשוויות ועמוקות. מדובר בנקודת מבט שונה, גם לאלו הרגילים לעסוק בענייני פרשת השבוע וגם לאלו הרגילים לעסוק בענייני כלכלה. החיבור לא תמיד נראה טריוויאלי ופשוט, וגם לא תמיד היה קל למצוא קישור כזה. אבל כפי שאמרו חז"ל "יגעת ומצאת תאמין". העיון באוצרות הרוח הנצחיים של עם ישראל לדורותיו מגלה ומעלה פנינים חדשות מדי יום ומדי שנה, והם רלוונטים לכל מצב, לכל נושא ולכל זמן. לימוד התורה והעמקה ברעיונות העולים ממנה ובכתבים של גדולי הדורות של עמנו הם נכס רוחני ומעשי עצום שזכינו לו והוא מאיר את חיי האומה במשך דורות נצח וימשיך להאיר גם בדורות הבאים. בחג השבועות אנו חוגגים ומודים לקדוש ברוך הוא על מתנת הנצח הזו.    אני מודה לביזפורטל על ההזדמנות, וכפי שנכתב במגילת רות מאחל "ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלוקי ישראל". וכן לכל הקוראים שטרחו לקרוא את הרעיונות שהוצגו בטור הזה, לאלו שהסכימו עם הנכתב ולאלו שפחות, וגם לאלו שטרחו להגיב, לשבח או לתקוף את הרעיונות העולים מהטור או להציע אלטרנטיבות. המחלוקות וחוסר ההסכמה הן חלק אינטגרלי ממסורת עם ישראל בכלל ומלימוד התורה בפרט והיא מעשירה ומפרה את המחשבה.