דוח של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר על ההתחייבויות של הציבור הישראלי נותן לנו נתונים מעניינים. רוב ההתחייבויות שלנו הן למשכנתאות, סדר גודל של 620 מיליארד שקל, ועם חובות נוספים אנחנו בחוב כולל של כ-880 מיליארד שקל. בואו נניח שהדוח לא כולל את כל החובות כי יש גם הלוואות משפחתיות ונוספות. נניח שהחוב הכולל של הציבור הוא טריליון שקל.

טריליון שקל נשמע הרבה מאוד, אבל כשמחלקים את זה לנפש - 10 מיליון איש , מקבלים שהחוב לכל אדם הוא כ-100 אלף שקל. אם נתייחס למשפחה עם 2 ילדים נקבל שיש לה חוב של 400 אלף שקל. זה ממוצע וכמו שאתם יודעים, ממוצע זה עניין בעייתי. לדוגמה - זוג צעיר שלוקח משכנתא בהיקף של 1-1.5 מיליון שקל ואפילו יותר, עמוס בחובות - הרבה יותר מהממוצע. מצד שני, יש משפחות רבות אחרי 20-30 שנה של משכנתא שאין להם חוב גדול. 

למשפחה ממוצעת יש חוב של 400 אלף שקל, וזה הגיוני כי משפחה ממוצעת היא לא זוג צעיר והיא גם לא סוג בפנסיה, היא זוג בגילאי 45-50 בערך, ובמצב כזה המשכנתא כבר נמוכה, היא בישורת האחרונה שלה, אצל חלק כבר נסגרה. 

התחלנו בחוב, אבל יש לנו יותר נכסים. יש דירה, רכב ויש נכסים פיננסים. נתחיל בדירה - דירה ממוצעת בישראל שווה כ-2.3 מיליון שקל. אנחנו מתייחסים כאן לממוצע, אז זו הדירה שיש למשפחה שהגדרנו - 4 נפשות (2 ילדים) וחוב של 400 אלף שקל. הדירה בניכוי החוב שרובו משכנתא - כ-1.9 מיליון שקל. 

• לראשונה מזה עשור: יותר מיליארדרים אמריקאיים מסיניים; מי נמצא בראש הרשימה?
• UBS: "צופים 45,000 מיליונרים בישראל עד 2029"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יש גם רכבים. מסתבר שזה לא משמעותי להון הכולל. יש מעל 4 מיליון רכבים, שזה בממוצע 0.4 רכב לאיש, למשפחה כ-1.6 רכבים. נניח שמדובר ברכבים עם וותק של 6-7 שנות וותק ונניח בשמרנות שיש עליהם עוד חוב, נקבל אולי 100 אלף שקל שווי נטו של רכבים. אנחנו בסיכום ביניים של 2 מיליון שקל - הון ממוצע למשפחה בלי הנכסים הפיננסים. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה.

בדקנו את הדוח על הנכסים הפיננסים. זה כולל את הפנסיה, גמל, השתלמות, פוליסות חיסכון, קרנות נאמנות, מניות, אגרות חוב ופיקדונות. מקבלים סכום עתק של כ-4.7 טריליון שקל. הסכום הזה מנוכה נכסים של פירמות ועסקים. הסכום הזה חושב דרך הסכימה של הנכסים שבידי הציבור כאשר אם מדובר בנכסים שהם בידי הציבור וגם פירמות ועסקים, כמו בפיקדונות, ייחסו סכום גדול לפירמות ולעסקים. כלומר, זה סכום שמרני יחסית. קחו את הסכום הזה וחלקו במספר התושבים ותקבלו שלכל אדם ממוצע יש כ-470 אלף שקל בחסכונות והשקעות פיננסים. למשפחה הממוצעת שלנו יש 1.88 מיליון שקל.

זה נשמע לנו גבוה, אז בדקנו והצלבנו, וזה המספר שהוא כולל כאמור גם את הפנסיה שמהווה קרוב לחצי מהסכום. השווי הפיננסי הזה מעלה את השווי של משפחה ממוצעת לכ-3.8 מיליון שקל. משפחה של 4 נפשות, זוג בני 45 בערך, שני ילדים שווה בממוצע את הסכום הזה. זה יותר ממיליון דולר תודו שזה סכום מכובד, ומפתיע.

• פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
• 8,000 עובדי בנק הפועלים ישבתו מחר במחאה על תוכנית הקיצוצים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ביטוח לאומי מקדים את תשלום הקצבאות - הזכאים יקבלו כבר ביום...

הסתכלות לפי עשירונים

המספרים הממוצעים מפתים אותנו לחשוב שכל משפחה ישראלית יושבת על אותם נתוני חוב ונכסים, אבל האמת רחוקה מזה. ממוצע, כמו תמיד, הוא נקודת אמצע שמסתירה את הפערים האמיתיים. אולי הסתכלות נכונה יותר להסתכל על התמונה היא לבחון את הנתונים לפי עשירונים. לראות איך נראית כל שכבה בחברה הישראלית מבחינת חוב ונכסים.

בקרב העשירונים התחתונים, אלה שהמשכורת שלהם נשחקת מול יוקר המחיה והם חיים הרבה פעמים "ממשכורת למשכורת", החוב הוא לא משכנתא נוחה בריבית נמוכה אלא לרוב הלוואות יקרות מהבנקים או מחברות כרטיסי האשראי. ההחזרים החודשיים שוחקים להם נתח משמעותי מהכנסה שגם ככה מצומצמת, והם מוצאים את עצמם לכודים במעגל חובות שקשה להשתחרר ממנו. כאן מדובר לא פעם באשראי צרכני שנלקח לכיסוי הוצאות שוטפות ולא נכס שנבנה לעתיד.

לעומת זאת, בעשירונים העליונים התמונה הפוכה. אותם משקי בית מחזיקים נכסים גדולים בהרבה דירות נוספות להשקעה, חסכונות פיננסיים שמנים, תיקי השקעות מגוונים כך שגם אם החוב שלהם גבוה על הנייר, הוא מתגמד יחסית לשווי הכולל. במקרים רבים, החוב הוא אפילו כלי תכנון פיננסי: משכנתאות בריביות נוחות שנלקחות במקביל להשקעות מניבות אחרות. כלומר, החוב כאן לא נתפס כנטל אלא כחלק מאסטרטגיה.

והעשירונים האמצעיים? כאן נמצאת אותה "משפחה ממוצעת" שעליה אנחנו מדברים רוב הזמן. זוג בשנות ה־40 לחייו, עם שני ילדים, שחי בדירה ממושכנת ושומר בצד חסכונות פנסיוניים. החוב שלה יחסית מאוזן מול הנכסים, והיכולת לעמוד בו סבירה. זה לא מצב של עושר מופלג, אבל גם לא של הישרדות יומיומית. הפער הזה בין עשירונים תחתונים לעליון הוא לא רק טכני, הוא גם חברתי. מי שנמצא בתחתית צריך לשלם ריביות גבוהות יותר כי הסיכון שלו גם נחשב גדול יותר, בזמן שמי שנמצא למעלה מקבל אשראי זול ונגיש, פשוט כי הבנק יודע שיש לו "גב". וכמו תמיד, הכסף עובד אצל מי שיש לו, ומכביד על מי שאין לו.