הורמוז נסגר, ארה"ב תוקפת - ושוק הנפט בכוננות

האירוע שממנו חששו שוקי האנרגיה, חברות הספנות והבנקים המרכזיים מקבל צורה ממשית: איראן הודיעה על סגירת מצר הורמוז, תקפה כלי שיט נוסף באזור, וארה"ב הגיבה בסבב תקיפות רחב נגד יעדים לאורך החוף הדרומי של איראן. הפעם הזירה היא נתיב ימי שדרכו עוברת כמות עצומה של נפט וגז, וכל שיבוש בו עלול להגיע במהירות למחירי הדלק, לאינפלציה ולשווקים הפיננסיים.

פיקוד המרכז של צבא ארה"ב מסר הבוקר כי הכוחות האמריקניים תקפו כ-140 מטרות צבאיות באיראן באמצעות מטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וכלי שיט. בין המטרות היו אתרי שיגור ואחסון של טילים וכטב"מים, יכולות ימיות, מחסני תחמושת, רשתות תקשורת ואתרי מעקב ותצפית לאורך החוף. לפי צבא ארה"ב, מטרת התקיפות הייתה לפגוע ביכולת האיראנית לתקוף ספינות מסחריות ולשבש את המעבר במצר הורמוז.

התקיפות בוצעו לאחר שאיראן הודיעה כי פגעה בכלי שיט נוסף במצר. לפי האמריקנים, מדובר באוניית המכולות GFS Galaxy, הנושאת דגל קפריסין. הספינה עלתה באש, נגרם לה נזק שמנע ממנה להמשיך בהפלגה ואחד מאנשי הצוות הוגדר נעדר. באיראן טענו כי כלי השיט נע במסלול שלא אושר בידי הרשויות האיראניות והתעלם מהוראות לעצור.

זהו סבב התקיפות האמריקני השלישי בתוך שבוע. פיקוד המרכז מסר כי הנשיא דונלד טראמפ אישר את הפעולה בתגובה למה שוושינגטון מגדירה כניסיון איראני לכפות שליטה חד־צדדית על נתיב שיט בינלאומי ולפגוע באוניות אזרחיות.

משמרות המהפכה הודיעו כי בתגובה לתקיפות האמריקניות הותקפו יעדים אמריקניים ברחבי המפרץ. התרעות על ירי טילים וכטב"מים נשמעו בבחריין, בכוויית, בקטאר ובאיחוד האמירויות, ומערכות ההגנה האווירית במדינות האזור הופעלו. לפי דיווחים, איראן שיגרה גם טילים לעבר בסיס אל־עודייד בקטאר, שבו מוצבים כוחות אמריקניים. ההתרחבות לעבר כמה מדינות במקביל מגבירה את החשש שהעימות במצר יהפוך לעימות אזורי רחב יותר.

באיראן דווח על פיצוצים בכמה מוקדים לאורך החוף הדרומי, כולל אזורי האנרגיה והפטרוכימיה בושהר ואסלויה. דיווחים נוספים התייחסו לבנדר עבאס, לבנדר דייר ולאזור סיריק, סמוך למצר עצמו. אלה מוקדים רגישים גם מבחינה צבאית וגם מבחינת תשתיות נפט, גז, נמלים ויצוא.

משמרות המהפכה הודיעו כי מצר הורמוז יישאר סגור עד הודעה חדשה, וכי מעבר אוניות יתאפשר רק בהתאם לנתיבים ולהוראות שתקבע איראן. מבחינת טהרן, הורמוז הוא קלף אסטרטגי. מבחינת וושינגטון, מדובר בנתיב בינלאומי שאיראן אינה רשאית לשלוט בו או לדרוש תשלום ואישור עבור המעבר.

ארה"ב דורשת מאיראן להצהיר בפומבי כי היא מפסיקה לתקוף אוניות וכי כל נתיבי השיט במצר יהיו פתוחים, ללא אגרות, ללא אישור איראני וללא איום על צוותי האוניות. גורמים אמריקניים הבהירו כי ללא התחייבות גלויה ומפורשת, איראן צפויה לעמוד בפני צעדים צבאיים וכלכליים נוספים.

לפי פיקוד המרכז האמריקני, מאז תחילת מאי סייעו כוחות ארה"ב למעבר של יותר מ־800 כלי שיט מסחריים במצר הורמוז. כלי השיט האלה הובילו יחד כ־400 מיליון חביות נפט. הנתון ממחיש עד כמה הפך הצי האמריקני לגורם מרכזי בשמירה על התנועה בנתיב, ועד כמה כל ניסיון איראני להפסיק את המעבר עלול לגרור תגובה צבאית נוספת.

• איראן תתקשה מאד לגבות כסף גדול ממיצר הורמוז
• איראן לטראמפ: קודם הסכמות - אחר כך שיחות; טראמפ מאיים ב"1,000 טילים"

הורמוז – יותר מנתיב ימי

מצר הורמוז מחבר בין המפרץ הפרסי למפרץ עומאן ולאוקיינוס ההודי. הרוחב שלו בנקודה הצרה הוא כ-33 קילומטר בלבד, ונתיבי השיט בפועל צרים בהרבה. לפי מינהל המידע לאנרגיה של ארה"ב, במחצית הראשונה של 2025 עברו במצר כ־20.9 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום, כ-20% מצריכת הנפט העולמית וכרבע מהסחר הימי העולמי בנפט.

זהו גם נתיב מרכזי ליצוא גז טבעי נוזלי. כ-20% מהסחר העולמי ב-LNG עברו במצר ב-2024, בעיקר ממסופי היצוא של קטאר. שיבוש ממושך עלול לכן לפגוע לא רק בשוק הנפט, אלא גם באספקת גז לאירופה ולאסיה.

גם אם הסגירה תהיה חלקית או קצרה, עצם ההכרזה משנה את החישוב של חברות ספנות, מבטחים, בתי זיקוק וסוחרי אנרגיה. פרמיות הביטוח על הפלגות במפרץ עשויות לעלות במהירות, חברות עלולות לעכב יציאות של מכליות, והמחסור האפשרי בנפט ובגז עלול לדחוף כלפי מעלה את המחירים בחוזים העתידיים.

בניגוד לתעלות כמו סואץ או פנמה, אי אפשר פשוט להקיף את מצר הורמוז במסלול ימי ארוך יותר. אוניות שנמצאות בתוך המפרץ חייבות לעבור בו כדי להגיע לאוקיינוס. החלופות היחידות הן צינורות יבשתיים של סעודיה ואיחוד האמירויות, אך הקיבולת הפנויה שלהם מוגבלת. לפי מינהל המידע לאנרגיה האמריקני, הקיבולת הנוספת הזמינה בצינורות העוקפים נאמדת בכ־2.6 מיליון חביות ביום בלבד — חלק קטן מהכמות שעוברת בדרך כלל במצר.

מאות אוניות ואלפי אנשי צוות נותרו באזור

המשבר כבר משפיע על הפעילות הימית. לפי ארגון הספנות הבינלאומי, מאות אוניות וכ-6,000 אנשי צוות נותרו תקועים במפרץ בשל הסיכון הביטחוני. הארגון קרא למדינות, לבעלי אוניות ולמפעילים שלא לשלוח כלי שיט למצר כל עוד לא ניתנו ערבויות בטיחות אמינות.

• וול-סטריט ננעלה בעליות שערים; מטא קפצה ב-6%, אנבידיה טיפסה ב-4%
• ביד אחת טראמפ "מציל" את ישראל מטורקיה וביד השנייה רוצה לתת לארדואן מטוסי F-35

נכון ל-8 ביולי, ארגון הספנות הבינלאומי מנה 52 תקריות מאומתות באזור מתחילת המשבר ו-14 אנשי צוות שנהרגו. כל תקיפה נוספת מקשה על חברות הספנות לשכנע צוותים להפליג באזור ומעלה את עלויות השכר, הביטוח והאבטחה.

כאשר אונייה מותקפת, העלות אינה מסתכמת בנזק שנגרם לה. ספינות נוספות מעכבות יציאה, נמלים נסתמים, מטענים מגיעים באיחור וחברות צריכות לשלם על ימי המתנה. בתי זיקוק, חברות תעופה ומפעלי תעשייה נאלצים לרכוש מלאי חלופי במחירים גבוהים יותר.

סין ואסיה חשופות במיוחד

ההשפעה אינה מוגבלת לארה"ב ולאיראן. הלקוחות הגדולים של נפט מהמפרץ כוללים את סין, הודו, יפן ודרום קוריאה. חלק גדול מהנפט שעובר בהורמוז מופנה לאסיה, ולכן המדינות האלה עלולות להתמודד עם עלייה בעלויות היבוא, פגיעה במאזני הסחר ולחץ על המטבעות המקומיים.

אירופה פחות תלויה ישירות בנפט שעובר בהורמוז ביחס לעבר, אבל שוק הנפט הוא גלובלי. חבית שמתייקרת באסיה משפיעה גם על מחירי הדלק והתזקיקים באירופה, ומשם על מחירי הובלה, תעופה, תעשייה וצריכה.

גם שוק הגז האירופי חשוף. קטאר היא אחת הספקיות החשובות של גז טבעי נוזלי לאירופה, וכל עיכוב במכליות היוצאות מהמפרץ עלול לגרום למדינות ולחברות אנרגיה להתחרות על מטעני LNG מארה"ב, מאפריקה ומיעדים אחרים.

בישראל, שרגישה למחירי אנרגיה מיובאת ולשער החליפין, האירוע עלול להוסיף תנודתיות למחירי הדלק ולציפיות האינפלציה. ההשפעה אינה חייבת להופיע מיד במחיר בתחנות, משום שמחירי הדלק נקבעים גם לפי ממוצעי מחירים בינלאומיים, שער הדולר ומסים, אך משבר ממושך עלול להתגלגל למדד המחירים.

האיום על האינפלציה חוזר

עבור הבנקים המרכזיים, המשבר מגיע בזמן בעייתי. עלייה חדה במחירי הנפט והגז מעלה את מחירי התחבורה, החשמל והמוצרים המיובאים. היא עלולה לעכב הפחתות ריבית או לגרום לבנקים מרכזיים לשמור על ריבית גבוהה למשך זמן רב יותר.

ההשפעה מתרחבת מעבר לדלק. חברות תעופה משלמות יותר על דלק סילוני, חברות ספנות גובות תוספות סיכון וביטוח, וחברות תעשייה משלמות יותר על חומרי גלם והובלה. חלק מהעלויות האלה מועברות לצרכנים.

מנגד, שיבוש ממושך בסחר העולמי עלול גם לפגוע בצמיחה. המדינות המייבאות אנרגיה ישלמו יותר, משקי הבית יצמצמו צריכה וחברות ידחו השקעות. הבנקים המרכזיים עלולים להיקלע למצב שבו האינפלציה עולה בזמן שהפעילות הכלכלית נחלשת.

ערוץ התיווך בעומאן עדיין פתוח

בזירה המדינית, הסיכוי לחזרה מהירה לשיחות נראה חלש יותר. שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י הגיע לעומאן לשיחות שעוסקות בעתיד המעבר בהורמוז, אך לפי הדיווחים לא השתתפו בהן שליחים אמריקנים בכירים.

עומאן שימשה בעבר כערוץ תיווך בין איראן למערב, ולכן עצם ההגעה לשם אינה מקרית. עם זאת, ההסלמה בים ובאוויר מקשה על כל צד להציג גמישות בלי להיתפס כמי שנכנע.

גורמים אמריקניים טענו כי נציגים איראנים העבירו מסר שלפיו חלק מהתקיפות הקודמות על כלי שיט בוצעו בידי גורמים קיצוניים שביקשו לפגוע במגעים. איראן לא הציגה עד כה התחייבות פומבית שתספק את וושינגטון, והתקיפה הנוספת מחלישה את הטענה שמדובר באירועים שאינם משקפים מדיניות רשמית.

טהרן דורשת מארה"ב ליישם התחייבויות מרכזיות של ההסכם שנחתם ביוני לפני חידוש המגעים. היא גם דוחה את עמדת טראמפ שלפיה ניתן להמשיך בדיונים בלי הפסקת אש. מנגד, וושינגטון דורשת מאיראן להצהיר בפומבי שכל נתיבי הורמוז פתוחים לשיט ולהתחייב שלא לתקוף אוניות אזרחיות.

ברקע קיימת גם שכבה פוליטית ורגשית באיראן. הרפובליקה האסלאמית מקיימת ימי אזכרה למנהיג העליון לשעבר עלי חמינאי, שנהרג בתקיפה עם פתיחת המלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן בסוף פברואר. בנו ויורשו, מוג'תבא חמינאי, קרא לנקמה על מות אביו. הקריאה אינה רק מסר פנימי לציבור האיראני. היא גם מצמצמת את מרחב התמרון של ההנהגה מול משמרות המהפכה והגורמים המתנגדים לפשרה.

סגירת המצר פוגעת גם באיראן

הבעיה של איראן היא שסגירת הורמוז פוגעת גם בה ובשכנותיה. יצוא הנפט האיראני תלוי בנתיבי המפרץ, וגם מדינות כמו סעודיה, איחוד האמירויות, כוויית ועיראק חשופות לשיבושים.

חלק מהמדינות מחזיקות צינורות עוקפים, אך הקיבולת שלהם אינה תחליף מלא למעבר החופשי במצר. קטאר, שתלויה במצר לצורך מרבית יצוא הגז הטבעי הנוזלי שלה, כמעט אינה מחזיקה חלופה ליצוא דרך הים.

גם סין, הלקוחה המרכזית של הנפט האיראני, אינה מעוניינת בסגירה ממושכת. ככל שהמחירים עולים והשיט נעשה מסוכן יותר, הרווח האפשרי של איראן ממחירי נפט גבוהים מתקזז עם הקושי להוציא את הנפט ללקוחות.

השאלה המעשית היא אם טהרן מתכוונת לסגירה מלאה ומתמשכת, או להפעלת לחץ באמצעות תקיפות נקודתיות, ירי אזהרה ואישור סלקטיבי של אוניות. מבחינת חברות הספנות, ההבדל אינו גדול כל עוד אין ודאות שהצוותים והמטענים יגיעו בשלום.

ארה"ב מנסה לשרטט גבול ברור: פגיעה בספינות מסחריות תיענה בתקיפות. ככל שהפעילות הצבאית מתרחבת, גדל גם הסיכון לטעות בזיהוי, לפגיעה אזרחית או לאירוע שידחוף את הצדדים לעימות רחב יותר.