דפוס אופסט עמנואל (צילום: האתר הרשמי)
דפוס אופסט עמנואל (צילום: האתר הרשמי)

הארצי אישר: דפוס ישלם 500,000 שקל על פגיעה בהתארגנות עובדיו

דחה את ערעורו של דפוס אופסט עמנואל, בבעלות עמנואל ענו, אשר טען שסכום הפיצוי להסתדרות עלול להנחית עליו מכת מוות. השופט איטח: ההפרות היו חמורות במיוחד

איתמר לוין |

חברת דפוס אופסט עמנואל, בבעלותו וניהולו של עמנואל ענו, תפצה את ההסתדרות ב-500,000 שקל על פגיעה בהתארגנות עובדיה. ממלא מקום נשיא בית הדין הארצי לעבודה, אילן איטח, דחה את ערעורו של הדפוס על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, והותרי על כנו את הפיצוי הגבוה - במיוחד כאשר מדובר בחברה פרטית (הפועלת בראשון לציון מזה כ-50 שנה) המעסיקה פחות מ-100 עובדים. החברה טענה, כי שיעור הפיצוי עלול להנחית עליה מכת מוות, כאשר היא ממילא מצויה בהפסדים.

השופט כאמל אבו-קאעוד קבע, כי הדפוס פעל בצורה שיטתית בניסיון לסכל את ההתארגנות בהסתדרות, וכי השתמש לשם כך בנימוקים כוזבים נגד העובדים שהובילו את ההתארגנות. הדפוס ביקש לפטר את חברי ועד הפעולה איגור יוסופוב ורמי מזרחי, תוך שהוא מעלה נגד הראשון טענות חסרות משקל על התנהגותו, ונגד השני - טענות חסרות יסוד ולפיהן תפקידו התייתר. ההנהלה אף הציעה ליוסופוב (בשיחה בה השתתף ענו) לוותר על פיטוריו תמורת הפסקת פעילותו הארגונית, ובמקביל הגישה נגדו תביעה ב-350,000 שקל (במהלך הדיון סוכם על עזיבתו של יוסופוב תוך שהוא מקבל את כל המגיע לו וההנהלה חוזרת בה מהתביעה).

רחל גורן פעלה מטעם ההנהלה בניסיון לשכנע את העובדים לחזור בהם מההצטרפות להסתדרות, ובעדותה סתרה את עצמה לגבי מעשיה. החברה הפעילה מכבש לחצים על העובדים, הכתיבה להם מכתבי ביטול הצטרפות ועודדה את אלו שנכנעו ללחציה, קבע אבו-קאעוד. "חברי ההנהלה ליוו את נציגות ההסתדרות כאשר אלו הסתובבו בין העובדים בבית הדפוס, לא נתנו להן לדבר עם העובדים בצורה חופשית ועשו כל לאל ידם להכשיל את מאמצי העובדים" להצטרף להסתדרות.

הפרות חוזרות ונשנות

איטח שב ומדגיש את חשיבותה של זכות ההתארגנות ואת האיסור על מעסיקים להתערב בה ולפגוע בה. פסק דינו של אבו-קאעוד מבוסס על קביעות עובדתיות, בהן לא תתערב ערכאת הערעור. הוא מצביע על מנעד רחב של סכומים שפסק בית הדין בשל פגיעה בהתארגנות, החל מכמה עשרות אלפי שקלים ועד 1.5 מיליון שקל, ומוסיף:

"שיעור הפיצוי נגזר בכל מקרה ממכלול נסיבותיו. בקביעת שיעור הפיצוי נדרש בית הדין לאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהם חומרת ההפרה, היקפה ונסיבותיה, תוך מתן ביטוי הן לתכלית האחת של סעד הפיצוי - השבת מצב לקדמותו, והן לתכליתו ההרתעתית (ליחיד ולרבים) - למנוע הישנותן של הפרות דומות ולהבטיח הגנה אפקטיבית על חופש ההתארגנות.  משכך, קביעת שיעור הפיצוי מסורה בראש ובראשונה לשיקול דעתה  של הערכאה הדיונית, ובהיותה מלאכה שאינה 'מדע מדויק', כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור הפיצוי שנפסק אלא אם מצאה כי הסכום שנפסק חורג ממתחם הסבירות".

במקרה של אופסט עמנואל, מדובר בשלוש הפרות: הצעדים נגד יוסופוב, הצעדים נגד מזרחי והפעולות נגד ההתארגנות. הראשון והשלישי היו חמורים ומצדיקים פיצוי גבוה, ממשיך איטח. כך גם העובדה שלא מדובר במעשה חד-פעמי, אלא באירוע מתגלגל לאורך זמן. המעשים בוצעו בידי נציגי ההנהלה, ועד היום מסרב הדפוס לנהל מו"מ קיבוצי עם ההסתדרות. "שיעור הפיצוי שנפסק אינו מבטא רק את הפגיעה שנגרמה לחופש ההתארגנות, אלא גם את הצורך בהגנה אפקטיבית על זכות זו באמצעות הרתעה מפני הפרתה", מוסיף איטח.

השופטים רועי פוליאק וחני אופק-גנדלר ונציגי הציבור שמואל ויסמן ושרון קיפר הסכימו עם איטח. את הדפוס ייצגו עוה"ד עמית לויתן ואלי כרוב, ואת ההסתדרות - עוה"ד רחלי גולדפלד ועדית דוידוביץ.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה