31 שנה אחרי התאונה: הנכות עלתה ל-14.5% - והערעור נדחה
אורן תמרי נפגע בתאונת דרכים בדרכו מהעבודה בנובמבר 1994, ומאז מתנהל מול המוסד לביטוח לאומי מאבק שנמשך יותר משלושה עשורים. בגלגול האחרון העלתה ועדה רפואית לעררים את נכותו הצמיתה ל-14.5%, ובית הדין האזורי לעבודה דחה כעת את ערעורו על ההחלטה - וסימן שוב את הגבול: בקביעות רפואיות בית הדין אינו מתערב.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה. תמרי נחבל בגב התחתון, אובחן אצלו בלט דיסק עם לחץ על שורש עצב, וב-2007 עבר ניתוח לכריתת דיסק מותני. נכותו נקבעה תחילה על 5%, עלתה ב-2004 ל-10%, וב-2023 הגיש תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36, בטענה להרעה משמעותית בכאבים ובתפקוד בשנים האחרונות.
מכאן נפתח מסלול מפותל: ועדת העררים דחתה את הערר, ובית הדין החזיר את התיק אליה בפסק דין מוסכם עם שלוש הוראות - ליישב סתירה בקביעה הנוירולוגית, לבחון נכות בגין תסמונת כאב, ולשקול מחדש את שאלת ההחמרה האורתופדית לנוכח פערים בין ממצאי הבדיקות. הוועדה דחתה שוב, ופסק דין שני הורה לכנס הרכב חדש שידון בערר מראשיתו. ההרכב החדש התכנס בספטמבר 2025 וקבע נכות משוקללת של 14.5% - 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני ו-5% נכות נוירולוגית. תמרי ערער גם על כך.
מה טען המערער - ולמה זה הספיק פחות?
לטענת תמרי, קביעת הוועדה שהממצאים בגובה החוליות המנותחות "אינם קשורים לתאונה הנידונה" איננה עומדת "במבחן השכל הישר", שכן השינויים מתועדים בבדיקות מאז התאונה. עוד טען שהוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים בתחום הכאב וסירבה להפנותו למומחה כאב בנימוק שגוי, ודרש נכות נוירולוגית בשיעור המלא, או לכל הפחות 20% בגין תסמונת כאב כרונית המלווה בטיפול תרופתי ייעודי. הביטוח הלאומי השיב שמדובר ב"ערעור על קביעות רפואיות מובהקות שבית הדין אינו נוהג להתערב בהן", ושהחלטת הוועדה "מפורטת ומנומקת כדבעי".
השופט נוהאד חסן קיבל את עמדת המוסד. בתחום האורתופדי הפנה לממצאי הבדיקה הקלינית - המערער נמצא "ללא צליעה, עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה" - ולמסקנת הוועדה שלפיה "לא קיימת החמרה מבחינה אורתופדית". בתחום הנוירולוגי ציין השופט שהוועדה דווקא "נקטה בגישת בית הילל" כשהעניקה, לפנים משורת הדין, 5% בגין הפרעה תחושתית.
באשר לדרישה למומחה כאב, הוועדה נימקה את סירובה בכך ש"אין חולשה בדורזי או פלנטר פלקסיה של כף רגל שמאל", ובכך שמקור הכאב נמצא בגובה חוליות שכלל אינו קשור לתאונה. השופט הוסיף הלכה פסוקה שלפיה ועדה רפואית פטורה מפנייה למומחה בתחום צר זה, בפרט כשהמערער עצמו הגיע בלי חוות דעת נגדית מטעמו. טענת תמרי שהזריקה שקיבל ניתנה בגובה חוליות שונה רק בגלל צלקת ניתוחית "לא הוכחו בפני בית הדין", נכתב בפסק הדין.
מה נשאר למי שרוצה לערער על ועדה רפואית?
פסק הדין ממחיש את כללי המשחק: בית הדין לעבודה בוחן בערעורים כאלה טעות משפטית בלבד - ועדה שהחלטתה חסרת הנמקה, שהתעלמה מהוראות פסק דין מחזיר או שסתרה את עצמה. מי שחולק על הקביעה הרפואית עצמה נדרש להצטייד בחוות דעת נגדית, ובלעדיה הסיכוי מצטמצם מאוד.
שתי ההחזרות שתמרי כן השיג הושגו בדיוק בנתיב הזה: בסבב הראשון הצביע על סתירה פנימית בין 10% נכות נוירולוגית שיישמה הוועדה ובין קביעתה שמצבו מצדיק 5% בלבד - והביטוח הלאומי הסכים בעצמו להחזיר את התיק.
הנכות המשוקללת של 14.5% נכנסת לתוקף רטרואקטיבית מפברואר 2023, מועד הגשת התביעה להחמרת מצב. הערעור נדחה בלא צו להוצאות.
